עתירה: ילדי שדרות מופקרים עקב סחבת המיגון

אחרי שפנו בבקשות לגורמים האחראים, לאחר שגם הפגינו וניסו להפעיל קשרים אצל שר הביטחון, תושב העיר, עובר מאבקם של ההורים בשדרות לבג"ץ: חברי ועד ההורים בעיר בראשות בתיה קטר, ומי שיזם את הקמת מאהל המחאה בעיר, אלון דוידי, יגישו בתחילת השבוע הבא עתירה נגד משרד הביטחון, משרד האוצר ומשרד החינוך בנוגע לאי מיגון מוסדות החינוך בעיר.  

באמצעות עורכי הדין גיל נבו, עברי כבירי ואורי קידר, דורשים העותרים כי בג"ץ יוציא צו על תנאי המורה למשרד הביטחון למגן את כל גגות מוסדות החינוך, "כולל החללים, או ייתן פתרון חלופי לבעיית מיגון הגגות כנגד פגיעת רקטות הקאסם". הם דורשים כי יועבר תקציב בסך 210 מיליון שקלים באופן מיידי ליישובי עוטף עזה ובכלל זה לעיר שדרות על מנת להשלים את תוכניות המיגון שהוגדרו "חיוניות", לרבות מיגון מוסדות החינוך בעיר.

מהעתירה ניתן ללמוד על ההתנהלות בנוגע למיגון: בגלל ריבוי המשרדים שעסקו בכך במקביל, הנושא נותר תקוע. בעתירה מתוארת באריכות השתלשלות העניינים: בחודש מארס 2005 אושרה תוכנית המיגון של יישובי עוטף עזה על ידי משרד הביטחון וצה"ל, בחודש מאי 2005 דנה הממשלה בנושא אבל לא אישרה תקציב הדרוש למיגון, "וממילא לא קיבלה החלטות בנושא".

העותרים טוענים: "עד היום, ולמרות שהתוכנית היתה צריכה להסתיים בחודש אוגוסט 2005, טרם השלים צה"ל את עבודות המיגון ביישובים, כך שבשדרות, החשופה כאמור לירי תלול מסלול, לא הושלמו העבודות למיגון גני הילדים ושאר מוסדות החינוך".

העותרים טוענים, כי אי השלמת העבודות במועד טרם פתיחת שנת הלימודים, והעובדה כי גגותיהם של מריבית מוסדות החינוך לא מוגנו כלל, "מעידה על כשל חמור בטיפול בנושא זה, ליקויים בהקצאת התקציבים ובביצוע התוכנית, העולה עד כדי הפקרת ילדי שדרות והתלמידים בעיר לחסדי הרקטות ולאלילת המזל".

לדבריהם כל תהליך קבלת ההחלטות בנושא היה לקוי ביסודו. תהליך אישור התקציב למיגון נמשך מיוני 2004 עד יולי 2004, "זמן ארוך ובלתי סביר". בסוף ינואר 2005 הציג פיקוד העורף את דרישות התקציב למימון התוכנית.

ממשרד הביטחון דרך פיקוד העורף ועד לאוצר

מחודש יוני 2004 ועד נובמבר 2004 עסקו בצה"ל בהכנת תוכנית המיגון ותקצובה, ואז הציג מנכ"ל משרד הביטחון תוכנית עם שתי חלופות עיקריות: מיגון כללי בסכום של 334 מיליון שקלים, או תוכנית מיגון מינימלית בעלות של 210 מיליון שקלים.

אבל רק בתחילת 2005, "עקב דחיפות הנושא ומשלא הציג משרד הביטחון את התוכנית בפני משרד האוצר, הציג פיקוד העורף בעצמו את התוכנית, שעלותה 334 מיליון שקלים, וביקש תקציב לכך", טוענים העותרים.

קסאם בבית הספר בשדרות (צילום: אמיר כהן)

אלא שכתוצאה מהצגת התוכנית באיחור, לא נכללה התוכנית בהצעת התקציב של 2005 והבקשה לתוספת התקציב התקבלה רק חודש לפני יישומה של תוכנית ההתנתקות.

במארס 2005 אישר מנכ"ל משרד הביטחון את תוכנית המיגון כפי שהציג פיקוד העורף בסך 210 מיליון שקלים. לשנת 2005 אושר סכום של 70 מיליון שקלים. אלא שגם סכום זה לא הועבר במועד לרשות משרד הביטחון, ובחודש אפריל עמד לרשות פיקוד העורף סכום של 30 מיליון שקלים בלבד מתוך אותם 70 מיליון שקלים. הדבר גרם לעיכוב בעבודות שכבר החלו.

לדברי העותרים, "גם 70 מיליון השקלים באו לאחר משא ומתן ממושך בין משרד האוצר למשרד הביטחון , שכן האוצר לא היה מוכן להעמיד לטובת הנושא מסגרת תקציבית גבוהה יותר".

המחלוקת ביו הצדדים נמשכה בין פברואר 2005 ועד יולי 2005, והיא נסובה בעיקר על היקף התקציב, תכולת העבודה, מקורות המימון ועוד. עמדת האוצר היתה כי לא קיימים מקורות מימון לתוכנית, ואנשיו אף ביקשו לפרוס את התוכנית. אך פיקוד העורף סבר כי תקצוב חלקי בסך של 70 מיליון ייצור עיוות לפיו חלק מהמקומות ימוגנו וחלק לא.

בנובמבר 2005 פנה מנכ"ל משרד הביטחון ודרש מהאוצר תוספת מיידית להשלמת 210 מיליון שקלים ולא נענה. תוכנית המיגון המינימלית של צה"ל, כללה 110 מיליון שקלים לשנת 2005, ו-100 מיליון שקלים ל-2006. בינתיים כאמור אושר רק שליש מהסכום: 70 מיליון.

עד היום עומדים חלק מגני הילדים ומבתי הספר ללא מיגון, ובכלל זה שני בתי הספר התיכון בעיר. מהעתירה עולה כי בבית הספר התורני החדש למשל, שעומד על תילו כ-50 שנה, הושקעו שלושה מיליון שקלים. עלותו של מבנה חדש וממוגן עומדת על חמישה מיליון שקלים.

"העובדה שמוסדות החינוך טרם מוגנו למרות שהירי נמשך למעלה מחמש שנים מעידה על מחדל מתמשך על ידי הגורמים הנוגעים בדבר. גם בימים האחרונים לא פסק ירי הקאסמים אל העיר. רבים נפגעו פיסית ובשער הנגב הסמוך לא מוגנו מוסדות החינוך, שם לומדים במשמרות".