הייתי איש עם חור במקום לב
כשחזרתי מהבילוי הרגשתי פתאום כאב חד בחזה, בצד שמאל. כשהורדתי את החולצה מצאתי שם רק חור שחור. הרוח הקרה של הים חדרה לי לתוך החור בחזה ומשם הישר לנשמה
אתמול בערב יצאתי לבלות, נסענו כמה חברים לאיזה בר רקדנו, שתינו, צחקנו. כשהגעתי הביתה בלילה הרגשתי כאב חד בחזה בצד שמאל. הורדתי את החולצה הסתכלתי בבהלה לכיוון החזה - ולא היה שם לב! כלום, רק חור.
לא האמנתי ובדקתי שוב, אבל מצאתי רק חור שחור, אפל וחלול. עליתי למכונית וטסתי בחזרה לבר. איך שכחת את הלב שלך! צעקתי על עצמי, חסר אחריות שכמוך!
כשהגעתי כבר לא היה שם אף אחד, רק שאריות של לכלוך ובדלי סיגריות. הדלקתי את האור והתחלתי לחפש, ואז ראיתי אותו מוטל שם על הרצפה, מעוך. כשהרמתי אותו ראיתי עליו עקבות נעליים מכל מיני סוגים. הכנסתי את הלב לכיס ויצאתי, מביט שוב על החור שנפער לי בחזה. הרוח הקרה של הים חדרה לי לתוך החור בחזה ומשם הישר לנשמה. הקור היה בלתי נסבל. החזקתי את החור בשתי ידיי וניסיתי לחסום את הקור הנכנס, הרגשתי שהידיים שלי מתמלאות בדם שמטפטף לי לאורך הגוף.
נכנסתי לאוטו וטסתי הביתה, אוחז בהגה ביד אחת ובחור ביד השנייה. כל מיני שאלות עלו לי בראש, כמו איך אני אחיה בלי לב? איך אני אתאהב שוב? כשישאלו אותי מה אני מרגיש בלב, מה אני אענה, שאין לי לב?
עצרתי בקיוסק ברחוב הראשי, ניגשתי למוכר ושאלתי: "סליחה אדוני, יש לך במקרה איזה לב בשבילי?"
הוא הביט בי במבט אבהי: "יש לי לב משוקולד, לב ממסטיק, יש גם לב מנייר, אתה יודע, כזה שכותבים עליו ברכות ליום ההולדת".
"לא, לא, אני צריך לב אמיתי, כזה שאוהב, שכואב לפעמים", התעקשתי.
"מצטער", אמר, "בדיוק הרגע מכרתי את האחרון לאיזה בחור שהגיע על ווספה, זה היה לב יד שנייה, אבל אתה יודע, לפחות לב. תבוא מחר".
"אני מצטער, אי אפשר לעשות כלום, הוא גמור!"
נשארתי תקוע עומד במקום, שלפתי מהכיס את הלב המעוך שמצאתי בבר על הרצפה. "תגיד לי, אולי אפשר להציל אותו?" שאלתי נואש. הוא לקח אותו בידיו, הביט בו מכל הצדדים ואמר בקול של דוקטור שמודיע על פטירת החולה: "אני מצטער, אי אפשר לעשות כלום, הוא גמור!"
הכנסתי אותו בחזרה לכיס ונסעתי הביתה. נשכבתי במיטה על הגב, כי על הבטן זה כואב והדם מרטיב את הסדין, ונרדמתי. כשקמתי בבוקר היתה שלולית דם ענקית מסביב למיטה, ובדרך למקלחת עשיתי טביעות רגליים אדומות שהשמיעו רעש כזה מצחיק בכל פעם שדרכתי עליהן, כמו שהייתי בגן וטבלתי את הידיים בצבעי גואש וכשהייתי מצמיד אותן זו בזו זה היה עושה רעש מצחיק.
נעמדתי מול המראה והבטתי על עצמי: סימנים שחורים מסביב לעיניים וחור בלב. עוד רגע הייתי מתחיל לרחם על עצמי, אבל אז צלצל פעמון הדלת ומולי עמדה הבת של השכנה ממול עם כוס ריקה ביד ומבט תמים בעיניים. "אמא ביקשה קצת חלב", אמרה.
"אני לא יודע אם התאריך טוב עדיין, אבל קחי לאמא את כל הקרטון". חייכתי אליה וליטפתי לה את הראש. כשהתקרבתי היא קפצה לאחור וגמגמה בבהלה: "יש לך חור בחזה!"
"אני יודע", חייכתי בחזרה, "אל תדאגי, עד החתונה זה יעבור".
היא הביטה בי במבט מרחם והוציאה מהכיס ברבי בלונדינית. "קח מתנה, שלא תהיה לבד".
צחקתי וצבטתי אותה בלחי הוורודה. "אל תדאגי חמודה, זה לא רע להיות לבד, אפשר לישון באלכסון ולהשתין מהחלון", חייכתי.
היא התקרבה אליי, התרוממה על קצות האצבעות, נתנה לי נשיקה קטנה בלחי ורצה חזרה לדירה שלה עם החלב.
התלבשתי ויצאתי. בכל מקום אנשים הצביעו עליי והתלחששו. "תראה, אין לו לב".
שקעתי לי בשגרת היום, כשלפתע עצר אותי איש עם זקן לבן וארוך ואמר לי בקול רועד: "לפעמים מאהבה הלב מתנפח לאט לאט, ונעשה ענק. אם לא נזהרים הוא פשוט מתפוצץ כמו בלון שמתנפח ומתנפח, ואז הוא עף לכל מיני כיוונים עד שנופל על הרצפה. לפעמים באותו רגע לא מרגישים כלום, רק אחרי כמה ימים נהיה חור כזה גדול וריקנות. אבל אל תדאג", הוא לקח את הלב הישן מהכיס שלי, הוא ידע מראש שזה שם, והכניס אותו בחזרה למקומו. הוא סגר עם היד ושם אפילו קצת רוק, שיידבק טוב.
"האמת, זה קצת כואב", אמרתי.
"זה סימן שזה מחלים", אמר הזקן, "תוך יום-יומיים תרגיש יותר טוב והוא יחזור לחיים, תחזור להרגיש ממש כמו מקודם. אה, וכשמנפחים יותר מדי צריך להיזהר מסיכות ומפינות חדות, למרות שעכשיו הלב שלך כבר עמיד יותר".
אמרתי לו תודה והמשכתי לי בדרך. כבר הרגשתי יותר טוב. לא כמו חדש, אבל הרבה יותר חזק, וכל הדרך הדהד לי משפט אחד בראש: "תזהר מסיכות ומפינות חדות". החלטתי להיזהר ולשמור עליו טוב יותר בפעם הבאה, ואז חלפה לה להקת ציפורים מעל הראש שלי והבנתי שהחיים ממשיכים. מה שהיה היה, צריך להמשיך וללכת.
ובקשר אלייך? פעמים מעטות בחיים אתה פוגש מישהו כל כך יקר שיש לך איתו חיבור כל כך עמוק. זו הסיבה שהשבוע היה כזה מדהים ואי אפשר היה להפריד בינינו, כי נתנו לעצמנו לשחרר את מה שאנחנו מרגישים עמוק בפנים. אבל אהבה חייבת לעמוד במבחן המציאות, חייבים להוציא אותה לאור ולראות אם היא יכולה לנשום לבד בחוץ, בעולם המנוכר, לא רק כששנינו לבד בבית.
האהבה שלנו לא הצליחה לשרוד בחוץ, לא היה לה מספיק אוויר. היא רק נולדה וכבר מתה. במבחן הראשון שלה היא פרפרה וגססה.
אבל על דברים טובים צריך לשמור, ואני מקווה שנצליח לשמור על הידידות יותר ממה שהצלחנו לשמור על האהבה. וגם אם לא נצליח, תדעי שניסיתי בכל ליבי (לפחות במה שנשאר).
שלך תמיד,
אני
- יש לכם מכתב אהבה מרגש ומיוחד שכתבתם או קיבלתם? שילחו אלינו,
ואולי נפרסם אותו כאן.
לפנייה לכתב/ת 
יש לי לב משוקולד, לב ממסטיק, יש גם לב מנייר, אמר המוכר
צילום: סי די בנק
מומלצים
