חצי אורגזמה

הסיוט הקבוע של הסקסולוגית ורדה (שום קשר לדמויות מוכרות) הוא, שיום אחד היא תגיע לחוג-בית ותפגוש בקהל את כל הגברים השעירים שאיתם היא שכבה בחיפוש נואש אחרי שורשי המיניות הנשית. שכן, ורדה לא מסתפקת רק במתן הרצאות על סקס, אלא גם מיישמת את התורות שלמדה והופכת את גופה למעין מעבדת שדה מחקרית עם גברים מזדמנים שהיא פוגשת בתור לסופרמרקט, המבצעים בה את כל הפנטזיות שלהם (וגם את שלה‭.(‬

"סקס מוכר הכול‭,"‬ כותבת להמן, "עיתונים, מכוניות, ארטיקים, מסטיקים, משחות שיניים, ברזים, מכסחות דשא" (עמ' ‭.(14‬ אבל גם ספרים. את העובדה הזו שכחה להמן לציין באינוונטר שלה. רומנים וספרי עיון רבים נכתבו מאז שנות ה‭60-‬ על המיניות הנשית. האופנה הזו הגיעה גם לישראל. בשנים האחרונות חוויתי אורגזמות נשיות רבות בספרות העברית, אבל רק חלק קטן מהרומנים זיכו אותי גם באביונה ספרותית.

הרומן של להמן הוא מעין וריאציה על "מונולוגים מהוואגינה".‬ לצד חוגי-הבית המיוזעים שלה, מנחה ורדה במשך שנה גם קבוצת דיון קטנה של ארבע נשים, המנסות להתעמק בשאלות המין. למרות שמו המבטיח לכאורה, הרומן לא נועד לחרמן את הקורא אלא לנסות להשכילו באשר להלכי הנפש הנשיים. ארבע הנשים מספרות האחת לשנייה את סודותיהן הכמוסים ביותר, חושפות את כל הקומפלקסים שלהן עם עצמן ועם הגברים בחייהן, וגם בינן לבין עצמן (ורדה מטיחה בהן בזעם: "איפה אתן חיות? אני מרגישה שנקלעתי לשיחה של ריאקציונריות עם חור בסדין" עמ' ‭.(178‬ השיחות, המשובצות בין פרקונים העוסקים בחייהן האישיים של המשתתפות, עוברות בהמשך מן העיסוק הכפייתי בגוף לעיסוק בנפש ובהשפעת המין על חיי הנפש הנשית. לטעמי, זה החלק המוצלח של הרומן.

ארבע המשתתפות שונות מאוד זו מזו ומאופיינות היטב. המעניינת מכולן היא מיטל השמנמונת, שאחרי הלידה החלה לסבול מדימוי נשי ירוד בגלל שעלתה במשקל, וחוזרת לעצמה רק בעקבות הרפתקה לסבית שהשיבה לה את ביטחונה. השתיים האחרות הן מירה, בת ‭,50‬ המבכה את נעוריה האבודים ואת יופיה הקמל, ומוצאת בן-זוג צעיר, בגילו של בנה, ונילי, שבעלה עובד באירופה, והיא מתאהבת בנהג טקסי. במהלך התרפיה הקבוצתית עוברות הנשים תהליך שינוי משמעותי, שבסיומו הן נפרדות לא רק האחת מן השנייה אלא גם מחייהן הקודמים ומבני-זוגן: מיטל מתגרשת, מירה נפרדת מהצעיר, נילי מהמאהב, וורדה נפרדת מהסקס לטובת האמהות. שתיים מהנשים גם נוסעות לחו"ל (נילי ללונדון, מירה לניו-יורק‭.(‬

למי שלא מוטרד מכך שהגיבורות עסוקות מדי בקורקבן של עצמן ובעיקר במה שמתחת, ולמי שלא מוטרד מכך שמדובר בחומרים ספרותיים קצת לעוסים, יוכל לקרוא רומן מעניין למדי, הכתוב ברהיטות ומצליח לשלב במינון נכון בין ה"גבוה" ל"נמוך" – בין הספרות לבין מדורי העצות בעיתוני הנשים ופינות הסקס הרדיופוניות. הרומן היה יכול להיות, לטעמי, מעניין יותר, אילו גיבורותיו היו מתעניינות קצת יותר במה שמסביב. אלא ש"עד העונג הבא" כמו מכריז על עצמו: כזה אני, ומשום כך אי-אפשר לצפות ממנו ליותר מאשר חצי-אורגזמה.

• מתוך מוסף הספרות של "ידיעות אחרונות"