מחקר: החור באוזון גדול יותר מאי-פעם
משורת תצפיות ומדידות שנערכו בחודשים האחרונים התברר כי החור בשכבת האוזון הגיע למימדים הגדולים ביותר שנמדדו אי-פעם. המשמעות: רמות קרינה גבוהות יותר באיזור הקוטב הדרומי
החור בשכבת האוזון שמעל הקוטב הדרומי הגיע למימדים הגדולים ביותר מכפי שנמדדו עד כה. כך עולה מנתוני מחקר חדש ומדאיג שפרסמה רשות האוקיינוסים והאטמוספירה האמריקנית (NOAA), בשיתוף סוכנות החלל נאס"א.
במדידות שנערכו בין ה-21 ל-30 בספטמבר, היה שטחו הממוצע של החור באוזון הגדול ביותר מכפי שנמדד אי פעם: כ-27.5 מיליון קילומטרים רבועים, לעומת 23-24 קמ"ר כפי שנמדד בעבר. "החור באוזון הגיע למימדים הגדולים משטחה של צפון אמריקה", אמר אחד ממשתתפי המחקר ממרכז החלל של נאס"א במרילנד.
החור באוזון - התרחב משמעותית (צילום: נאס"א)
מערכת ניטור האוזון שעל הלווין אורה (Aura) מודדת את כמות האוזון מהקרקע ועד לאטמוספירה העליונה, מעל כל יבשת אנאטארקטיקה. המכשיר מדד ריכוז נמוך של 85 יחידות דובסון - היחידות המשמשות למדידת כמות האוזון - באיזור שמעל יריעת הקרח במזרח היבשת. המדידה, שנערכה ב-8 באוקטובר, הציגה את השכבה הדקה ביותר שנמדדה עד כה.
מדענים ממעבדת מחקר כדור הארץ של NOAA בבסיס המחקר שבקולורדו, נעזרו במכשור מדעי שנקשר לבלון, כדי למדוד באופן ישיר את נפח האוזון מעל הקוטב הדרומי. ב-9 באוקטובר נרשם ריכוז של 93 יחידות דובסון, לעומת 300 יחידות לערך באמצע חודש יולי. לטענת החוקרים, כמעט כל שכבת האוזון בגובה שבין 14-20 קילומטרים מעל כדור-הארץ נהרסה, והנתונים המדאיגים מראים כי בשכבה קריטית זו נמדדו רמות של .12 יחידות דובסון בלבד - 125 יחידות שנמדדו בחודשים יולי ובאוגוסט.
"מהנתונים נראה שהאוזון כמעט נעלם מהשכבה הזו באטמוספירה", אמר דייויד הופמן, מנהל חטיבת הניטור הגלובלי של המעבדה לחקר כדור הארץ, בהודעתו לתקשורת. "השכבה המדולדלת התרחבה כל כך, עד שנראה שהחור ב-2006 היה בעל השטח הגדול ביותר שנרשם עד כה".
תצפיות של הלווין אורה בתחום גלי-המיקרו, הראו רמות גבוהות של CFC - פחמימנים כלוריים-פלואורים - באטמוספירה התחתונה (בגובה של כ-20 קילומטר). גזים אלו, המוכרים יותר בשם "פריאונים", נמצאו בעבר בשימוש נרחב ביותר במוצרים רבים, כמו מזגנים, מקררים, תרסיסים לטיהור אוויר, צבעים שונים ועוד. פליטתם לאטמוספירה מביאה להרס מולקולות האוזון.
האוזון הוא צורה אלוטרופית של חמצן הנוצרת בעת התפרקות חשמלית באוויר, שבולעת את הקרינה העל-סגולה שמגיעה לכדור-הארץ מהשמש. שכבת האוזון, הנמצאת בגובה של 40 - 80 קילומטרים מעל פני הקרקע, מגינה על החיים שעל פני כדור-הארץ מפני קרינה זו. החשש העיקרי מפני התדלדלות האוזון ויצירת ה"חור" בשכבה, נעוץ בסכנותיה של הקרינה שיכולה לחדור לכדור-הארץ, ולפגוע באורגניזמים השונים החיים על פניו. אין מדובר רק בפגיעה בבני האדם, אלא גם במערכות אקולוגיות רגישות יותר, שם אפילו התנודות הקטנות ביותר בכמות הקרינה יכולות להביא להרס האיזון הטבעי ולפגיעה בתהליכים ביולוגיים חיוניים לקיומם של החיים. הקרינה יכולה לעורר שורה של מחלות, ובהן מחלות עור, סרטן ועוד.
מודל מתמטי שפיתחה קבוצת חוקרים יפניים הראה כי החור באוזון יתאושש בשנים הבאות, ויעלם בהדרגה עד שנת 2050. לפי ההערכות, קצב התחדשות האוזון גדול מקצב הריסת המולקולות, ולכן בסופו של דבר, עתידה שכבת האוזון לחזור לעצמה. למרות זאת, הגברת פליטת החומרים המזהמים עשויה לשנות את שיווי המשקל העדין הנוטה לטובת יצירת מולקולות אוזון, ולהוביל להתרחבות החור באוזון ולעליה בכמות הקרינה החודרת לכדור-הארץ.
בהכנת הידיעה השתתף אבי בליזובסקי מאתר "הידען "
