תקוע בסבנטיז
"החיים על מאדים" היא סדרה בריטית שיש בה כל מה שצריך ואפילו יותר. במרכזה בלש שנוחת בשנת 1973 ולא יודע איפה המציאות ואיפה החלום. אל תחמיצו
מצד אחד יש סיפור רוחב עם מוטיבים על-טבעיים, שבמרכזו סם טיילר - בלש משטרה צעיר, שנפגע בתאונת דרכים וכשהוא מתעורר הוא מוצא עצמו ב-1973. האם הוא נוסע בזמן? משוגע? ואולי הוא בכלל בתרדמת, שוכב בבית חולים ב-2006?
מצד שני זו סדרת משטרה, שבמרכז כל פרק חושף פרשייה פלילית אחרת, שהדרך היחידה שהבלשים במחלקת הבילוש של מנצ'סטר מכירים בשביל לפתור אותה כוללת אלימות, השפלות ותחושות בטן. ראיות מבוססות? עדים אמינים? שכחו מזה, אלה המצאות של שנות האלפיים.
הסדרה, מבית BBC, זכתה להצלחה רבה בבריטניה, ובארה"ב כמו בארה"ב - כבר חומדים את הפורמט. מפיק העל והתסריטאי דיויד אי קלי קנה את הזכויות ליצירת הגרסה האמריקאית.
צפייה תובענית
ג'ון סים ("אנשי המסיבות", האגמים"), בתפקיד סם טיילר, מגלם דמות קשוחה ומאופקת שנקלעה למצב של חוסר אונים ותחושת מלכוד, הנוסחה הבטוחה ליצירת סקס אפיל כובש.
טיילר לא מוכן לקבל את העובדה שהוא תקוע בסבנטיז. הוא בטוח שהחיים שלו מחכים לו בשנות האלפיים. המכנסיים המתרחבים בהם התעורר, הדירה שלו והמסמכים הנושאים את שמו ורלוונטיים לתקופה לא מצליחים לשכנע אותו שהוא שייך לשנות השבעים. לכל אלה מתווספים הקולות אותם הוא שומע, המגיעים מחדר המיון בו אולי הוא מאושפז ומהרופאים שאולי מנסים להעיר אותו. בתחילת הסדרה נראה לצופה שהסיפור ברור ושטיילר חייב לחזור ל-2006. אך ככל שהסדרה מתקדמת, לא הצופים, ובטח שלא טיילר, בטוחים בכלל ש-2006 קיימת ושיש לו לאן לחזור.
טיילר למעשה תקוע באזור הדמדומים של התודעה שלו (באחת הפעמים הוא שואל ברמן בפאב המקומי: "מאיזה חלק של התת מודע שלי אתה מגיע?"). לאט לאט טיילר לומד שתחושות, רגשות וריחות הם לא דברים שאפשר לבטל ולשייך רק לדמיון. המציאות אותה הוא חי, הירידה לפרטים הקטנים (קיר רטוב, חול על הידיים, אנשים מתים) משכנעת אותו שלא יכול להיות שכל זה המצאה של המוח שלו בלבד. הוא נאלץ לחזור ולסמוך על תחושות הבטן שלו אותן זנח לטובת אמצעי חקירה מתקדמים, סטריליים ואמינים.
אבל מלבד תחושת המציאות המעוותת שלו, טיילר נאלץ להתמודד גם עם חבריו החדשים למחלקה, ובראשם ג'ין האנט, בלש בכיר, וולגרי ואלים. שיטות החקירה של שנות השבעים שונות לחלוטין מכל מה שטיילר מכיר. אין אינטרנט, אין סלולר ואין שום חשיבות לאתיקה ומוסר. העדים חוטפים מכות, החשודים אשמים לפני שהוכחה אשמתם ובלש שמתחצף ירגיש את האגרוף של האנט ישר בבטן. תחושות בטן, כבר אמרנו?
חוץ מההומור השנון, הטקסטים החדים והשחזור התקופתי המשכנע מאוד, מצליחה "החיים על מאדים" לעורר בצופה תחושות עזות של חוסר אונים ובדידות. כי "החיים על מאדים" היא קודם כל חוויה פסיכולוגית. בניגוד לקודמיו בתפקיד - טוני ודאג מ"מנהרת הזמן", "גולשים בזמן" ("סליידרס") וסאם בקט מ"הזינוק לאתמול", שקפצו בין תקופות זמן שונות על מנת לעזור למקומיים - טיילר נקלע ונכלא ב-1973 כי יש לה משמעות אישית כלפיו. הפרשיות אותן הוא פותר לא רק מנקות את הרחובות אלא ישפיעו על העתיד שלו באופן ישיר. שום דבר הוא לא מקרי. הכל אישי.
"החיים על המאדים" זו סדרה תובענית גם כלפי הצופה. ולא רק בגלל שכל פרק שלה נמשך 60 דקות. מעבר לרמזים הקשורים בכל פרק לפתרון פרשייה פלילית אחרת, קשה לדעת איפה האמת בכל הקשור לסיפורו של טיילר. והשאלה האם הוא באמת הגיע מהעתיד או שהוא סתם משוגע מרחפת מעל שמונת פרקי הסדרה. אתם תשתגעו ממנה.
לפנייה לכתב/ת 
