אלי מלך הבוריקות

"תגידי, בעלך יודע שהוא נשוי?", אלי מהבוריקה אף פעם לא יכול להתחיל את השיחה עם "שלום" כמו בן תמותה רגיל. "לא, כי אשתי עוד לא נשואה... אני מקווה שבקרוב היא תהיה". יש מין קטע כזה של בעלי דוכנים למזון מהיר מהסוג המטוגן, שמרגישים שהם חייבים לספק לקונים גם מופע סטנד-אפ יחד עם האוכל. בטח עובד מהסביח עושה לכולם השתלמות כשאין הרבה הרעשות בגיזרה.

הדוכן של הבוריקה הטריפוליטאית נמצא במקום הכי ג'יפה בגוש דן, בין המוסכים של אזור התעשייה של בני ברק (רחוב הירקון, פינת כנרת, אם מתעקשים על כתובת מדוייקת). אלי פותח בבוקר, מתי שמתחשק לו. לרוב בשעה 10 כבר יש בוריקות, אבל אל תתפסו אותי במילה.

מה זה בוריקה?

המילה הנכונה היא בעצם "בוריק", מדובר בעלה סיגר ממולא ומטוגן בשמן עמוק. הבצק הופך לקריספי וזהוב והמילוי חם וטעים... תענוג שמנוני ונפלא.

שאלתי את אלי למה "בוריקה" ולא בוריק (שזאת המילה התיקנית ע"פ יוצאי טריפולי), הוא אמר לי שזה סתם בשביל הקטע, כי בוריקה נשמע לו יותר טוב. התפריט כולל בוריקה תפוחי אדמה, בוריקה ביצה ובוריקה מעורב - עם שניהם. ויש גם מלבי לקינוח. אם לקחתם ביצה עשו טובה ובקשו ממנו לא להרוג אותה לגמרי, שתהייה טיפה נוזלית באמצע. אלי גם יתפוס ממכם מבינים גדולים באוכל.

הדבר הכי יפה בטיגון בוריקות הוא להחליק את הביצה לעלה הסיגר כשהוא נמצא בתוך השמן - מין מיומנות כזאת שרק מאמות טריפוליטאיות ואנשי בוריקה מסוגלים לעשות. בשביל זה שווה לעמוד שם ולספוג את מופע הסטנד-אפ.

אני קונה שתי בוריקות לארוחת צהריים והוא אומר לי "תבקשי מהחברה שלך לתת לך לטעום מהבוריקה שלה". אני מחייכת וממהרת להסתלק, בלי לספר לו ששתיהן בשבילי.