שעתם היפה של "הטליבאן מירושלים"
הקיצונים בקרב הציבור החרדי, שבימים כתיקונם נחשבים ל"שוליים" בעייתיים, זכו לתהילה של ממש בגלל מצעד הגאווה. פעולותיהם האלימות - ובעיקר ההבטחה שלהם למנוע באמצעותן את "מצעד התועבה", איחדו את הציבור החרדי לעמדה קיצונית ובלתי מתפשרת. זאת למד השבוע היטב על בשרו ניצב פרנקו, מפקד מחוז ירושלים במשטרה
"החמאס של בית שמש יחסמו את שער הגיא בכניסה לירושלים. הטליבאן של ירושלים ינהלו את העניינים מכאן והימין הקיצוני יחסמו את האיילון". במילים אלה דיווח ל-ynet ביום שלישי האחרון, קרוב לחצות, תושב מאה שערים המקורב למוקדי קבלת ההחלטות, על תוכנית הפעולה ליום מצעד הגאווה.
בימים כתיקונם, מסמנות אותן קבוצות נקודת קיצון מהמיינסטרים של הציבור החרדי. כל מי שמעורה במתרחש מכיר ושמע על מעלליהן, בעיקר בשנה- שנתיים האחרונות, ורבים סולדים מגילויי האלימות.
ואז הגיע מצעד הגאווה. אם עד עכשיו הם זכו בעיקר לקלון והתנערות מצד הציבור הרחב, פתאום הם הפכו לגיבורי המחאה. עד כה הסתפקו הקנאים בפעולות מקומיות ומצומצמות יחסית. לפתע, ניצב בפניהם אתגר חדש,
בסדר גודל ארצי. משענת חזקה לפעולה הם מצאו בהוראת הרבנים "לפעול במסירות נפש". השבוע החולף היה ללא ספק "שעתם היפה". במהלכו, ובמהלך השבועות האחרונים הם צברו כוח, תנופה, עיבו את השורות, יצרו קשרים חדשים וקיבלו טריגר חזק להתארגנות. רבים השתתפו במהומות הימים האחרונים, אבל עוד יותר הרבה באו לראות את האקשן. ביום חמישי האחרון, כבר בצהריים התרוצצו דיווחים ברחוב החרדי ש"ההפגנה היום בערב הולכת להיות מלחמה של ממש". הקנאים הבטיחו דם ואש ותמרות עשן ורבים באו לראות אם יעמדו בדיבורם.
כל הפלגים והזרמים ביהדות החרדית מתנגדים לקיום המצעד בירושלים, אבל מפה ועד להעסיק את המשטרה במשך שעות ארוכות, ליידות בשוטרים אבנים, לפצוע חלק מהם, לחסום כבישים, לזרוק חזיזים, להבעיר פחים, ולהפיץ פשקווילים ארסיים - הדרך ארוכה,
אבל במקרה הנוכחי, האינטרסים השתלבו. הציבור החרדי זקוק לשוליים הקיצוניים שלו. "אין מה לעשות, מישהו צריך לעשות את העבודה השחורה", הסביר חיים, צעיר חרדי מהשורה, בפתחה של חנות המעדנים הדר- גאולה ביום שישי בצהריים כשבאוויר העיק ריח עשן שנדף ממכולת האשפה שבערה בלב כיכר השבת.
הרבנים ניפנפו את פרנקו
ביום חמישי בלילה, ועד השעות הקטנות של הבוקר, ניסה מפקד מחוז ירושלים, ניצב אילן פרנקו, יחד עם כל המפקדים הבכירים של מגרש הרוסים להרגיע את הרוחות. בסביבות השעה 23:00, אחרי שלוש שעות של מהומות, הבין פרנקו שאין לו ברירה והוא חייב לצאת לתקשורת עם משהו. במסיבת עיתונאים מאולתרת הוא הודיע ש"ההחלטה אם לאשר את המצעד תתקבל ביום ראשון". הוא הקדיש לשיחה עם העיתונאים בסביבות ה- 3 דקות, "אני חייב לחזור לאירועים", התנצל בפניהם וחזר במהירות לפיקוד על הזירה.
הפגנות החרדים. צילום: גיל יוחנן
"אם פרנקו יאשר את המצעד זה ייזכר לו לדיראון עולם. הציבור החרדי לא ייסלח לו על זה בחיים", היה משפט שחזר על עצמו יותר ויותר בשיחות עם חרדים במהלך השבוע האחרון. אחד הבחורים שהגיע לאזור ההפגנות, תקף: "פרנקו מספסר כאן בדם של אנשים. הוא כבר מזמן היה יכול להרגיע את העניינים. למה הוא בא לתת מכות? מה עשינו לו? מתי הוא נכנס עם הסוסים בבר אילן? עוד לפני שהגיעו אנשים בכלל. הוא עשה את הבלגן. הוא רצה להכות בנו, סתם. אין לזה שום הסבר אחר". העוינות בין הציבור החרדי למשטרת ירושלים כבר שנים שלא הייתה גבוהה כל כך. קריאות "נאצים" לעבר שוטרים, במהלך המהומות כבר הפכו לדבר שבשגרה.
כמה ימים לפני פורים האחרון, נועדו עסקנים חרדיים עם בכירים במשטרת ירושלים כדי טקס עצה איך להתמודד עם בעיית 'השבאבניקים' (בנים לבתים חרדיים שנפלטו מהמסגרת) שבאים להתפרע במוקדי השמחה, במקום לחגוג בצורה מכובדת. "הם הגיעו עם 200 שוטרים, אופנועים והכול. התחננו אליו (לפרנקו), תעשה טובה, תעיף אותם, והציבור שלנו יעזרו לך", מספר אחד העסקנים, "הוא אמר לנו - אני לא עובד במשמרת הצניעות. הוא לא רצה לעזור לנו". השבוע, שמחו העסקנים לאידו של פרנקו ומצוקתו הגוברת.
במוצאי שבת האחרון נזקק פרנקו בעצמו לעזרה. לאחר ארבעה ימים של קרבות, הוא מרים טלפון לראש בד"ץ העדה החרדית, הרב יצחק טוביה וייס
ומבקש ממנו - "תן לי יום אחד". כעבור לא פחות משעה, יוצאת קריאה ברמקולים ברחבי השכונות החרדיות מטעם הרב שלא לצאת להפגין הערב. אבל האש כבר התפשטה. במרכז הארץ, באיילון ובכביש מס' 4 נחסמו כבישים. בבית וגן, קריית משה וגבעת מרדכי נשרפו פחים, וזה בנוסף למהומות במוקדים הבוערים כבר כמה ימים - כביש בר אילן, כיכר השבת ורחוב שבטי ישראל. החרדים בירושלים מרגישים שפרנקו לא איתם באותו ראש "ועושה קופה של הפגנת כוח על חשבון הציבור החרדי במקום לפתור את העניינים".
בשבוע שעבר, הגיע פרנקו לביתו של מנהיג הפלג הליטאי, הרב יוסף שלום אלישיב, שבסמטת חנן בתקווה לשכנע אותו לקרוא להרגעת הרוחות. הרב אלישיב פתח לו חומש, הצביע על המקור להתנגדותם למצעד הגאווה ואמר לו: "כל העבירות שהם זוממים זה חילול ה'. אתה חושב לרגע שאני אנסה למעט ולהראות לציבור שלנו שאסור למחות? זה ייהרג ובל יעבור". יום קודם לכן הודיע ראש העדה החרדית, הרב יצחק טוביה וייס למפקד המשטרה: "בהפגנה שהייתה לפני שבועיים הוריתי להרגיע את הציבור. הפעם לא אומר כלום".
דווקא לנוכח התגייסותם למחאה של כל הרבנים, בזה אחר זה, מעניין לציין כאן את האדמו"ר מגור, הרב יעקב אלתר, העומד בראש החסידות הגדולה בישראל, המונה עשרות אלפי חסידים. אל הרב נעשו פניות חוזרות ונשנות שירתום את 'הגרעגר'ס' (כינוי לחסידי גור) למערכה. אולם, ככל שהפניות תכפו, כך הלך והתקפד הרב אלתר בעמדתו ולא היה מוכן לצאת בהצהרה תומכת. בעיתון 'המודיע', ביטאונה של אגודת- ישראל לא הוזכרה ולו מילה אחת על הנושא- בהוראתו, מטוב ועד רע, כי "בגור לא מדברים על זה. הנושא הוא טאבו. לא משנה מה", מסבירים מביני דבר.
לפנייה לכתב/ת 
