מרשת את אפריקה

בוקר אחד קמה מדינה שלמה ומגלה שניתקו לה את הטלפון. בעולם המערבי, הדבר נשמע אולי בלתי אפשרי, אבל זה בדיוק מה שקרה למדינת זימבבוואה בתחילת החודש שעבר. במדינות המתפתחות באפריקה ובאסיה, אין תשתית כבלי טלפון מפותחת, ולכן המדינות מסתמכות על טכנולוגיית VOIP (טלפוניה על גבי אינטרנט) לכל צורכי הטלפון של המדינה. החיבור לאינטרנט נעשה באמצעות לווין.

השיקול ההומניטרי

מנכ"ל החברה, מארק גזית, ירצה מחר בתערוכת "טלקום ישראל 2006” שמארחים "גלובס" ומשרד התקשורת. גזית הוא גם מחלוצי האינטרנט בישראל, לשעבר סמנכ"ל טכנולוגיות של חברת נטוויז'ן ובעל רקורד ארוך בתעשיית התקשורת העולמית.

אחד האתגרים הניהוליים הקשים, זה השיקול ההומניטרי. ישנה התלבטות אם לנתק מדינה שלמה. המשמעות היא ניתוק בתי חולים, חדרי מיון, משטרה, וצבא. המשמעות היא גם חוסר היכולת לעשות שיחות טלפון – בגלל חוב שלא שולם.

גזית, לשמחתו, לא נאלץ להתמודד עם דילמה כזו. גם הלב היהודי הרחום, מסתבר, משחק כאן תפקיד. גזית מסביר שאפשר לנקוט בפעולות שונות, בלי לבחור באופציית הניתוק. “למשל, לקוח שמשתמש ב-VOIP וגם באינטרנט, נחסום לו רק את ה-VOIP. תמיד נשאיר אותם מחוברים".

הבהלה לזהב

מחקר חדש של האומות המאוחדות שהתפרסם בספטמבר, מציג שיעורי צמיחה מרשימים לחדירת האינטרנט במדינות המתפתחות. אם בצפון אמריקה קצב הצמיחה היה 112 אחוז לשנה, הרי שבאזורים מתפתחים כמו אפריקה, קצב הצמיחה עומד על 625 אחוז. גזית מתאר זאת כמו הבהלה לזהב לפני שתי מאות: צמיחה אדירה ואנשים קונים. ההסבר של גזית לתופעה הוא פשוט: “אין להם את ה'גיבנת' של מערכות תקשורת ישנות. הם הרבה יותר פתוחים לקבלה של מוצרים מתקדמים”.

"חברות תקשורת הגדולות כמו British Telecom ו-Worldcom, ראו את ההזדמנות לפנינו. הם פנו לאותם שווקים, רק שהם ראו שעבורם השווקים האלה קשים יותר. הם צריכים להתעסק בבעיות שיש להם בבית. אם אתה מסתכל על חברות תקשורת כמו 'בזק', מה שמעניין אותם זה הירידה בדקות. כל אותם ענקים ראו שהיכולת שלהם להתעסק בשווקים האלה הרבה יותר קטנה.

זכרונות מאפריקה

העבודה במדינות מתפתחות מכתיבה לחברות כמו Skyvision, עבודה בתנאים אקזוטיים, קשים, או כמעט בלתי אפשריים: אזורי עימות, מלחמות אזרחים, משטרים רודניים ואזורים מוכי רעב ומחלות. נוסף על כך יש צורך להתמודד לא פעם עם תשתיות מוזרות, וכמובן, הבדלים תרבותיים ומנטליים.

"אנחנו נותנים כבוד לכל מדינה ולכל משטר. אנחנו לא שופטים אותם ולא אומרים שאנחנו יותר טובים. אנחנו תמיד עובדים עם נציגים מקומיים, עם חברות מקומיות. יש משטרים שהאינטרנט מהווה עליהם איום, בגלל זה חדירה למדינה יכול לקחת בין חצי שנה לתשעה חודשים”.

"אנחנו יכולים לראות הבדלים טכנולוגיים. כשאנחנו מדברים על מזרח אירופית, מבחינת ידע טכני תיאורטי, הם מתקדמים הרבה יותר מאיתנו. זה בעיקר נבע מזה שהמשכורות שם מאוד נמוכות. אז פרופסורים למדעי המחשב או מדעני גרעין, פתאום מתחילים לעשות קונפיגורציה של נתבים.

על דגים וחכות

לאור הפער הדיגיטלי העצום הקיים בין המדינות הללו ובין המערב, צריך לתהות האם חברות התקשורת הזריזות הללו, לא מנצלות מדינות אשר נמצאות במצוקה כלכלית קשה. בזימבבוואה למשל, נותקו שירותי הטלפון עקב חוסר במטבע זר וקריסה כללית של הכלכלה במדינה. אך גזית רואה את הדברים מזווית אחרת.

"אחד הלקוחות שלנו זה האומות המאוחדות והבנק העולמי שתורמים הרבה למדינות. מה שהם ראו שמאוד קשה להתמודד עם השחיתות של התרומות. הם היו תורמים לתשתיות. ופתאום הם ראו כשתורמים לאוטוסטרדות מידע במקום כבישים, הרבה יותר קל לטפל בזה ברמת השחיתות, כי הכסף לא נשאר במדינה, וזמן התגובה מתקצר. ההשפעה של הכסף הייתה משמעותית יותר – כי הכסף מגיע ליעדו.

"אנחנו משתדלים להשתתף. אנחנו כמובן, לא יכולים לתרום את כל התקשורת שלנו. אנחנו חברה למטרות רווח. אני רואה תפקיד מאוד חשוב להביא את מקסימום הערך לבעלי המניות של החברה. אנחנו כן מדי פעם נכנסים לפרויקטים שהם פרויקטים וולנטרים של עזרה, כמו הצונאמי בסרי לנקה. הגדלנו את הקיבולת בצורה משמעותית. בנקודה מסויימת, כל התקשורת של סרי לנקה הייתה באמצעות קווים של סקיוויז'ן. אנשים הצליחו למצוא את הקרובים שלהם בגלל שהצליחו לשלוח מיילים לסרי לנקה.

זכות ראשונים 

מארק צוחק. "כשהשתחררתי והתחלתי בתחום האינטרנט, אז בעצם הגוף ששלט בתחום האינטרנט בארץ היה מחב"א (מרכז חישוב בין אוניברסיטאי, נ.ל.) עם מחשבים גדולים של Digital ו-IBM, שישבו באוניברסיטאות.