אוכל

ביקורת מסעדה: צ'ימיצ'אנגה - שמח (וחריף) בפה

אמיר קמינר יצא לבדוק את העיסקית שבתפריט החורף החדש של צ'ימיצ'אנגה, שהותירו אותו שמח ומרוצה, עם חריכה קלה על הלשון

אמיר קמינר פורסם: 08.11.06 , 08:24

בעוד הטורטייה-מאניה תוקפת את ארצנו והאוכל המקסיקני עושה סוף-סוף עלייה ומתאזרח, החלטתי לבדוק מה קורה עם "צ'ימיצ'אנגה" התל-אביבית, הוותיקה והשורדת – המסעדה היחידה שהתעקשה לשמור על הגחלת המקסיקנית בעידן שבו איש לא רצה לגעת בבוריטו. היום אמנם צץ תחת כל קקטוס רענן בר או דוכן שמתמחה בטורטיות, אבל עד בוא הטרנד, שעועית שחורה ופלפלי צ'ילי חורכי לשון היו מצרך מבוקש רק בצ'ימיצ'אנגה.

לשף אבי קונפורטי היה תמיד חשוב להדגיש שהוא עושה בעצם מטבח סנטה-פה, אבל זה ממילא בסביבה. קונפורטי החליט שהוא לא יכול להתעלם מצלילי המריאצ'י שרוחשים מסביב ושהוא צריך לשדרג את העסקית. הוא נטל מנות המוגשות במסעדתו בלילות ושיבץ אותן גם בתפריט הצהריים.

לבחינת המנות המיתוספות לעסקית התהדרתי בחברתי המסורה השחקנית אסתי זקהיים, שהיא פרטנרית נפלאה למחקר הנוכחי, משלל סיבות: היא אשת שיחה מלבבת, יודעת להתענג על אוכל, וגם מפטפטת שוטף בספרדית - דבר חיוני במקרה של צ'ימיצ'אנגה. אולי היא תצליח לפרשן את שמות המאכלים האקזוטיים.

העסקית עולה 88 שקל (נאצ'וס וסלסה, מנה ראשונה ועיקרית) וכדאי להצמיד לה מרגריטה תואמת ‭120-34)‬ שקל‭.(‬ אנחנו ויתרנו, מחשש שהמרגריטה תעלה לנו לראש ונעשה בושות מביכות ומפדחות בפני הסועדים המכובדים והמפורסמים שאכלסו את החלל המרווח והצבעוני. הזמנו רק מנות חדשות שהצטרפו לאחרונה לעסקית. בראשונות התרשמנו מהקרפצ'יו פילה בקר בעישון קר, שהוגש עם הרוטב המקסיקני "אדובו מוריטה גרנדה‭."‬ זה היה תענוג מרענן ופתיחה מושלמת. "העישון הקל בשילוב החריפות העדינה הותירו את הפה מעורר אך לא רותח, מהביל ושורף‭,"‬ פסקה אסתי.

הסתקרנו לדעת מה זה "טאזחו עגל עם סלט קפסיקום". מסתבר שמדובר בקרפצ'יו עגל עדין עד תפל בטעמו, המוקף בחגיגת טעמים וצבעים עליזה המוגשת עם סלט פלפלים קלויים, עלעלי אורגנו, שמן אורגנו ומעט חריפות של צ'ילי מלגטה - שוב שילוב מנצח שממלא את הפה ומשמח אותו, ממתיקות הפלפלים ועד עוקצנות האורגנו.

אסתי לא נוגעת בפירות ים, אז התבודדתי עם סלט הקלמרי והבצלים הקלויים. הסלט הזה אמנם מחייב תוספת של 22 שקל, אבל ההשקעה משתלמת: זוהי מנה מופלאה ומרתקת. גם הפעם חיכי האשכנזי נאלץ להתמודד עם פיקנטיות ממזרית, ולגמתי הרבה כוסות מים כדי להרגיע את הבעירה. יהיו מי שיחשבו שקונפורטי נסחף קצת עם האובססיה שלו לפלפלי צ'ילי.

באגף העיקריות התפעמתי מלומו די פוארקו - בשר חזיר שטבל במרינדה של רום ואניס, גולגל בדבש והוגש על רוטב תירס צהבהב ומחית של שעועית שחורה. לאחרונה נפלתי בארץ לא אחת על בשר לבן יבשושי, עייף ונוקשה. במקרה שלפנינו טעמו הבסיסי הגס במקצת של החזיר עודן על-ידי המשרה המתקתק. העיצוב המרהיב והאסתטי הזכיר לי אמנות מקסיקנית סוריאליסטית במיטבה.

אסתי תהתה מה פשר "כבדי עוף בלונדיניים‭."‬ קיבלנו הסבר שמדובר בכבדים בהירים. "למה צריך להתייפייף עם שמות מוזרים‭"?‬ קיטרה. כך או כך, הבלונדיניים היו נימוחים והתכרבלו בחיקו של פירה תפוחי אדמה משובח ומושקע.

אל תחמיצו גם את קבב הלוקוס הטרי שמוגש עם חציל שרוף, עגבניות דבש ויוגורט שומשום. "מעדן. שפע הטעמים לא מכביד על החך ומתערבב בעדינות‭,"‬ התפייטה אסתי ומכאן הקישה על כל הארוחה: "מרכיבי המנות האסתטיות מתנגנים להם בפה לכדי קונצרט קטן של תענוג. תמיד אפשר להבדיל בין טעם הבשר הבסיסי לבין העיטורים, הרטבים והקישוטים שנוספו לו מבלי לגרוע מטעמו ואישיותו‭."‬ יצאנו מצ'ימיצ'אנגה מאושרים, קלילים ומסופקים (גם בלי העזרה של המרגריטות‭,(‬ וכמובן עם חריכה קלה בלשון.