"תחיית המתים" של הסנאטור ג'ו ליברמן

הסנטור היהודי הוותיק ג'ו ליברמן ביצע הלילה (יום ד') תחיית מתים פוליטית, חייך בעליצות אל מול המצלמות במטהו בקונטיקט, וחגג את ניצחונו הדרמטי כמועמד עצמאי על המועמד הרשמי של מפלגתו הדמוקרטית, נד למונט.

ליברמן בן ה-64, חוזר לכהונה רביעית בסנאט, שם יכהן שש שנים נוספות כנציג מדינת קונטיקט. הוא הכריז על כוונתו לפעול כדמוקרט, אבל אחרי הניצחון המתוק שלו, הוא המתין הלילה לראות אם הדמוקרטים משיגים את המנדט ה-51 שלהם ואז הוא יהפוך להיות לשון המאזניים בסנאט.

עוד על בחירות אמצע הכהונה:

• ניצחון דמוקרטי בבית הנבחרים; קרב צמוד בסנאט

• פרשנות: סינדרום השנה השישית

• 87 אחוזים מהמצביעים היהודים הצביעו לדמוקרטים

• מורה נבוכים: מה בין הסנאט לבית הנבחרים?  

  
  

• קונגרס דמוקרטי ימרר לבוש את החיים
• הקרב על הסנאט: הדמוקרטים צריכים שישה נצחונות
• פרשנות: אמריקה על סף מהפך / ביל שניידר, CNN
  

49 אחוזים מבוחרי קונטיקט הצביעו עבור ליברמן, 40 אחוזים תמכו בלמונט ורק עשרה אחוזים נתנו את קולם למועמד הרפובליקני אלן שלזינגר, שליברמן "שדד" את בוחריו.

18 שנה מכהן ליברמן בסנאט, והוא נחשב לפוליטיקאי מחונן ומכובד, שאף נבחר על ידי אל גור לרוץ כסגנו במירוץ לנשיאות של שנת 2000. ואולם, ליברמן החליט לתמוך באופן מוחלט בנשיא ג'ורג' בוש במלחמה בעיראק. בשעה שחברי מפלגתו הדמוקרטית הביעו הסתייגות מהמשך הקו הנוכחי ודרשו לוח זמנים ליציאה מעיראק, עמד ליברמן על כך שיציאה חפוזה מעיראק ללא השגת מטרות המלחמה תהיה אסון.

"חיסול פוליטי"

ההתנגדות למלחמה חלחלה לתוך בסיס המפלגה הדמוקרטית, וגורמים ליברלים במפלגה ומחוצה לה, החלו להתארגן לפגוע בשליחי המפלגה התומכים במלחמה בעיראק. סנאטור ג'ו ליברמן סומן כיעד הראשי לחיסול פוליטי. הוצא עליו חוזה. האמצעי – בלוגרים שגייסו כספים, ומתנדבים לפעול נגדו.

הם איתרו מיליונר מקומי - נד למונט, שמעולם לא היה מעורב בפוליטיקה - ולאחר שהוא הצהיר הצהרות נוקבות בעד הסתלקות מיידית מעיראק, "משחו" אותו למועמד שלהם להדיח את ליברמן מכסאו.

מה שהחל כמהלך סהרורי חסר סיכוי, מול הסנאטור היציב כסלע, הפך עד מהרה לכדור שלג פוליטי. בליל הבחירות המוקדמות לפני שלושה חודשים הדהים למונט את ליברמן, ניצח בבחירות, והפך למועמד הרשמי של המפלגה הדמוקרטית מקונטיקט. המשמעות המעשית היתה שליברמן נותר בלא מנגנון המפלגה והסניפים שסרו מעתה למרותו של למונט. הסנאטורים הדמוקרטים ובהם חבריו הקרובים של ליברמן - ג'ון קרי, הילארי קלינטון ואחרים - נאלצו להפנות לו עורף ולתמוך בלמונט, והפצירו בו לפרוש מהמרוץ.

אבל ליברמן התעקש לרוץ כעצמאי, ובתוך שלושה חודשים של עבודה קשה, הוא הפך את הקערה על פיה. הוא זכה לתמיכה כלכלית וארגונית של ראש עירית ניו יורק הרפובליקני מייק בלומברג, נהנה מהצבעה מאסיבית בעיקר של עצמאים שהם הרוב בקונטיקט ומתמיכה של חלק מהמצביעים הדמוקרטים והרפובליקנים (למרות שמפלגה זו הריצה מועמד משלה).