כוכבים בחוץ: דיזנגוף פינת אלתרמן

תארו לעצמכם, אומר עופר רגב המדריך והמרצה, מה נדרש כיום כדי למתג סכין גילוח, למשל. הרי יש ביניכם פרסומאים. עכשיו תדמיינו בבקשה את מאיר דיזנגוף ניגש למתג עיר שלמה. זה כלום. אוסישקין, למשל, נאלץ למתג ארץ. להסביר לעולם מדוע האזור הזה מוכה הקדחת, בין יפו ליבנאל, עדיף על אי-העיזים או בירוביג'אן או אוגנדה כבית לעם היהודי.

"אבל נחזור לדיזנגוף, כן? מה הייתה תל-אביב אז? גבעת חלפון. ועל הדיונה הזאת הכריז דיזנגוף שהיא תהיה מקום מושבם של אמנים ויוצרים יהודים. שהיא תהיה מה שהיום הוא אכן תל-אביב. עבודת מיתוג לא קטנה, תודו‭."‬

תל אביב ממעוף הציפור. איך ממתגים עיר?

מודים בהנאה. אנחנו בכלל יושבים לנו, קרוב לחצות, על משטחי האבן בבית הקברות הישן בטרומפלדור ומאזינים לרכילות עסיסית על בילינסון ודיזנגוף וקפלן ואוסישקין שיוצאים ממש, בשר ודם, מבין המצבות. והשיח רץ וחוזר תמיד איכשהו לנתן אלתרמן, שהוא גם הסיבה שלשמה התכנסנו, והוא בכלל סירב להיקבר בבית העלמין הזה.

הדקלים של רחל המשוררת

הכינוס הזה, יוגד נא לאמור, יחזור על עצמו. עופר רגב, מומחה לתולדות ארץ ישראל עם חולשה לאלתרמן, הצטרף כמדריך לחבורת “הטיש הגדול“ לסיור לילי בעקבות תחנות היומיום של אלתרמן ומשפחתו. הסיור מתפתל בין כיכר לונדון היפיפייה-המחודשת, גן מאיר וגן רינה הווירטואלי, בואכה כיכר ביאליק. לילה של תל-אביביות צרופה ולא מתנצלת, שמסתיים בבית קפה בקינג ג'ורג', שם מוציא משה להב את הגיטרה שלו: כל אחד בקהל זוכה בכרטיס עם מילים של שיר אחר, מ"שיר משמר" ועד "אלימלך‭:"‬ שירים שלא שיערתי שקיימים. אז חשבתי שאני מצויה באלתרמן. טעיתי. בתוך חבורת השרוטים הזאת אני חובבת ירוקה בלבד.

רגב נכנס לחצר האחורית של רחל המשוררת, עם הדקלים שנטעו לכבודה בערוב ימיה.

ערב שמהרהר מתחת לחלון של תרצה אתר ונוגע, לא רק ברחל מרקוס ובצילה בינדר, אלא גם ביונה וולך ובש"י עגנון. וברנר ואוסישקין ובילינסון הרי כבר אמרנו.

ההדרכה המחשמלת, העצירות הלא צפויות, הן שיעור שורשים מקסים ומרתק למישהו שקצת שכח מאיפה הוא, מרוב כל המוחיטו והמאקי והטונה הצרובה.

חצילי תל-אביב

ליד גן מאיר גם אני נזכרת מאיפה אני ופורשת להסתכל בבית הקטן, התאום של

 בית סבי וסבתי בטרומפלדור, עם החצר הגדולה ועץ התות, והילדות שלי עם גן מאיר כאן ושפת הים שם. פה, על הטיילת, הכירו ההורים שלי. בני שש-עשרה. וכאן, ליד בר-כוכבא, מצולם הסבא שלי על גבעת חול, עם טורייה.

לידי עומדים אנשים בגיל של הבנות שלי, ששרים עכשיו את "כחול ים המים" ואת כל הבתים, אבל כל הבתים, של זמר הפלוגות.

בעצם, יש כאן שני תרחישים נפרדים שהתמזגו לערב עירוני שלם, ואולי חד-פעמי: מדריך משוגע לדבר ושירי אלתרמן ללא שירון או שקופית. והוא, אכן, בא עם ריח תבשילים, הערב הזה: זכרון הריח ממרפסות הקיץ של תל-אביב; החצילים ההם במיץ עגבניות, האביקס קון ארוז (אורז בשעועית) של משפחת בכר מפינת ביל"ו ושקי הסוכר במכולת של רוקמן. לו רק היו מגישים בבית הקפה הנהדר הזה, ב"גן מאיר‭,"‬ גם חצילי תל-אביב אפויים ברסק, שום והמון פטרוזיליה או סוכריות גומי מן הבודקה בקצה השוק.

אז כדאי. כדאי לעקוב אחרי הפרסומים לערב נוסף של טיש ואלתרמן (בתקווה שיצא), אך כדאי גם לדעת ששני התרחישים מתקיימים בנפרד. בטיש הגדול אלתרמן הוא נדבך מרכזי ועופר רגב, מצידו, מדריך סיורי קבוצות בתל-אביב (7495466 - 09).