טיולי סתיו באגן הים התיכון

סוף סתיו. החצבים פרחו וכבר קמלו. אפילו מבשרי הגשם סיימו לפרוח. הארץ מתחילה ללבוש כסות ירוקה של גשם ראשון והחסידות כבר חלפו על פנינו במסען הארוך מאפריקה לאירופה. גם הנחליאלים כבר לא אטרקציה והימים קצרים כמעט כמו בחורף.

על חוף הים התיכון. בליל עמים ותרבויות (צילום: פוטוס/ויז'ואלס)

הלילות קרים והבקרים נאים. שעה יפה להצפין מעט אל ארצות הים התיכון שם פינתה השמש לבנטינית את מקומה לטיולים נינוחים בהרים ובערים. היערות והמטעים לבשו כסות כתומה של שלכת, האור רך במיוחד והאתרים שקטים וכמעט ריקים מהמולת התיירים.

זה הזמן להרים את הראש אל ציורי הקפלה הסיסטינית או לשוטט בסמטאות קפרי, מבלי לחוש כפרט בודד הנדרס באלפי רגליים של עדרי המבקרים. עוד מעט יופיע "גנרל חורף", ולמרות התדמית החמימה של ארצות הים התיכון, הוא יודע להיות קר וזועף. 

"אגן הים התיכון" הוא כינוי כולל לארצות שסביב הים התיכון - ים שהוא גורם משמעותי בקביעת דמותן של הארצות שלחופו, ויש להן לא מעט מהמשותף מלבד אותו הים. כך למשל סלעי הגיר הבוהקים בהרי הסיירה נבדה שבדרום ספרד, הרי הריף שבצפון אפריקה, הרכסים של סרדיניה וכמובן של הלבנט שבלבו אנו יושבים.

הקיץ השחון בדרך כלל, הצבעים הצהבהבים, הטראסות, הגידולים הים-תיכוניים,

 המלאכות העממיות, הנמלים העתיקים הבנויים פעמים רבות על לשון יבשה החודרת אל הים. כל אלו מעניקים למטייל תחושה של שוטטות בנוף שיש בו הרבה מהמוכר. לתחושה הביתית תורמת לא פחות ההיסטוריה המשותפת. כולנו, לפחות רובנו, ספגנו השפעות פיניקיות, יווניות, הלניסטיות, רומאיות, ערביות, צלבניות, עותמאניות, ומה לא.

בליל העמים והתרבויות שסביב הים התיכון מצאו את ביטויים היצירתי במבנים מפוארים ורבי הוד שזכו לשם עולמי. לא בכדי כוללת רשימת "שבעת פלאי תבל" אתרים מהאגן המזרחי של הים התיכון. חלק עצום מהמבנים שפרסמו את האזור, כמו המגדלור של אלכסנדריה, מקדש ארטמיס באפסוס ומקדשו של הורדוס בירושלים שמשום מה נפקד מהרשימה, חרבו לחלוטין.

אך האזור עדיין עשיר בשכיות חמדה החל מהפירמידות שבגיזה , הערים הרומאיות המושלמות כמעט לחופה של צפון אפריקה, המדרסות של פס, מסגד קורדובה וארמון אלהמברה שבאנדלוסיה, הכנסיות הקתוליות באיטליה, הערים היווניות בסיציליה, המצודות הוונציאניות שבקרואטיה, מסגדיה וכנסיותיה של איסטנבול ועוד ועוד.

הרים, מערות וחופים

לישראלי נדמה לעתים, כי אגן הים התיכון, הקרוב כל כך הביתה, דל באטרקציות נופיות. זוהי טעות נפוצה. אגן הים התיכון תחום סביב סביב בשרשרות מרשימות של הרים גבוהים, כמו הפירנאים שהם רכס מיוער ומשמשים כגשר וכסכר בין צרפת לספרד, האלפים המהווים כמשל וסמל להרים מושלגים, שרשרות הרי האטלס הנישאות מעל המדבר בצפון אפריקה, האלפים הדינאריים בקרואטיה והרי הדוֹרמיטוֹר המבותרים שבמוֹנטֶה נֶגרוֹ.

סיציליה. עשירה בשכיות חמדה (צילום: פוטוס/ויז'ואלס)

המשקעים הרבים יחסית חלחלו בשכבות סלעי הגיר המקיפות את הים התיכון והעשירו אותן במערות נטיפים מרשימות ביוון, יוגוסלביה וספרד. במקומות אחדים מזדקרים מעל הים הררי גרניט ובמקומות אחרים גולשות אליו דיונות חוליות.

באזור זה יש חופים ישרים כמו במרוקו ומפורצים כמו ביוון. והים הנפלא הזה עשיר באיים שונים ומגוונים: האי ג'רבה הטוניסאי המדברי לעומת האיים התרקיים המיוערים בצפיפות בצפון הים האיגאי, האיים הקיקלדיים הקירחים הבוהקים בלבן מול איי דלמטיה המיוערים, שגגות הרעפים של בתיהם צובעים אותם בגוון אדמדם. מלטה השקט מול פלמה דה מיורקה הסואן.

קרוב אבל מרגיש רחוק

תרבותו של הים התיכון היא כביכול תרבות קרובה ומוכרת, גם זו טעות שכדאי לשורשה. מעטים מכירים את התרבות הקטלונית שבסרדיניה, את הלאזיים בהרי הפונטוס שבטורקיה, את האלבנים, את הבאסקים או אפילו את אורחות חייהם של תושבי קורסיקה.

בטיולי באגן הים התיכון היו פעמים רבות שחשתי הרבה יותר רחוק, מאשר באיי האוקיינוס השקט. כך למשל הרגשתי במדינת הנזירים הר אתוס, ההר הקדוש בצפון מזרח יוון שהכניסה אליו מותרת לגברים בלבד, כך ב"שמורת הטבע" ההיסטורית של מנזרי טור איידין שבדרום מזרח טורקיה שם מדברים עדיין ארמית, בפסטיבל התמרים בנאות המדבר של הסהרה, באיי אָגָדי שבסיציליה או במחנה צוענים ליד גרנדה שבספרד.

דומה כי הים התיכון מציג מגוון אתני ותרבותי מהגדולים עלי אדמות. יוגוסלביה (לשעבר), על חמשת עמיה והמיעוטים החיים בה, היא אולי דוגמה קיצונית, אך כמעט כל ארץ ים תיכונית עשירה במספר עמים: היוונים שיש בהם גם וָולכים, אלבנים ותְרקיים שונים בתכלית מהאיטלקים, שגם הם רחוקים מלהיות מיקשה אחת - יש מעט מאד מהמשותף בין יושביה חמי המזג של סיציליה לבין האירופאים האלגנטיים של מילנו.

להרים את הראש. קרית הוותיקן (צילום: שירי הורניק שהם)

טורקיה שלאחר חילופי האוכלוסין היא מדינה הומוגנית למדי, אך גם בה יש לאומים שאינם טורקיים, כמו ארמנים, יוונים, ערביים וקווקזים. בספרד לעומת זאת מדגישים העמים השונים את ייחודם והעובר מקסטיליה לקטלוניה, חש כאילו עבר לארץ אחרת.

מרוקו מנסה להפגין כלפי חוץ חזית אחידה, אך תחת פני השטח לוחשת גחלת התסכול של הברברים והיא דומה למעשה תשבץ מורכב ומגוון. גם אם איטליה, צרפת וספרד שלטו תקופת מה בצפון אפריקה והשפעתן ניכרת בה, שייכים צדיו הדרומי והצפוני של הים התיכון לשני עולמות שונים ורחוקים. ארץ ישראל משתלבת היטב באזור רב גוני זה בהיותה תופעה פנומנאלית: שיש בה ערבים, דרוזים, צ'רקסים, וארמנים וגם היהודים. יושביה, הם קיבוץ גלויות של 70 עמים ו-70 לשונות.

השמש, החופים, כפרי הדייגים ואתרי התרבות שבארצות הים התיכון, יחד עם הקרבה למרכזי האוכלוסייה באירופה, הפכו את הים התיכון לגורם מושך תיירות מדרגה ראשונה. זהו האזור המתויר ביותר בעולם. רב התיירים באים לכאן בקיץ, בגלל הים. בגלל השמש. לנו, יש מכל אלו בשפע. זה הזמן לצאת לים התיכון שמעבר לפינוקי הריביירה. זה הזמן לכנסיות של רָוֶונָה, לשרידים הרומאיים של פרובאנס, לארמונות של סיציליה, למקדשים של טורקיה, להרים של יוון, בטרם יהיה מאוחר וקר.

• לאתר הבית של גילי חסקין לחצו כאן