אין כמו, אין כמו עמבה: מדריך הסביח - מדן ועד אילת

סביח דה לוקס - הסביח שכבש את לבבי: מקום אסתטי ומגניב (פסיפס זכוכיות על הקיר, בר, כסאות גבוהים), קהל צעיר וחינני. אין הרבה מקום בפנים, אך הספסל העירוני שבחוץ משרת את הסועדים בשעות העומס. יניב, צעיר נמרץ וחברותי מכין מנת סביח מעולה, עליה הוא בוזק מן התבלין הסודי ("כמון וחברים"). תענוג צרוף, מומלץ בחום. עוד בקולקציה: סביח בצלחת וגם קובה.

• "סביח דה לוקס", רח' הרכבת 2 (מול סניף "ארומה" של רח' יהודה הלוי), ת"א.
  

פרישמן - הסביחיה הזורחת בצהוב בשמי פרישמן היא אחת הידועות בארץ, אם כי לאחרונה מייסדיה עקרו למיקום אחר (טשרניחובסקי 2). במיקום הפרישמני, למרבה השמחה, עדיין מוצע סביח מעולה: הפיתה חמה, עבה ומפנקת, החצילים, למרבה הפלא, עירומים: כאן קולפים אותם טרום-טיגונם, מה שהופך אותם למעודנים יותר, ואלה פוגשים סלט, ביצה שנמרחה באלגנטיות עם טחינה וחומוס, תפוח אדמה, כמון, פטרוזיליה וחריף...התוצאה- אורגזמטית לגמרי: מנה משביעה, שחלקיה משתלבים זה בזה בהרמוניה מחממת ומנחמת. אחרי מנה כזו לא בהכרח נושמים: נשענים אחורנית ברכב ומפנים את מקום החניה למאושר הבא.

• "סביח", רח' פרישמן 42, פינת דיזנגוף, ת"א.
  

עובד - מי לא שמע על עובד, הסביחולוג האקטיבי, שמבצבץ, מחצל, מטחן ומחמס לקול תשואות ההמון? בביקורי הראשון במקום מצאתי חניה בקלות ואת עובד נטול תור. מכיוון שכל הטקס התרחש במהירות שיא שבתי למקום כעבור שבוע: ניידת של משטרת גבעתיים קיבלה את פניי במגאפון, הקפתי פעמיים את הבלוק עד שמצאתי חניה, קהל הממתינים מנה 15 איש, ותיקי המבצבצים העניקו טיפים לבתולי המחצלים והשמחה היתה רבה. מתברר שעובד, כמו כל אמן סטנד אפ, במיטבו מול קהל גדול. והמנה? מעולה! הפיתות תפוחות וחמות, הביצים הן חמינדוס והחצילים (המצויינים) נראים מצופים, משל נטבלו בביצה או בביצה ומעט מאוד קמח. בירור קצר עם עובד מגלה שהחצילים אינם מצופים כלל, כי אם מושרים בגיגית עם מים ומלח למשך שעה עד לקבלת הרכות הרצויה, נסחטים היטב ואז מטוגנים. יש גם מי שמתנגד לעובד בכל תוקף, אם בשל המחיר ה"מופקע" (15 שקלים למנה) ואם מטעמים ספורטיביים: "בעלי לא מוכן לאכול שם", מספרת חברתי תמי, "כי עובד שואל: "כמה-כמה בדרבי?" ובעלי היקר, אוהד מכבי שרוף ושונא עמבה שרוף, לא מוכן בשום אופן לפאר את שמה של הפועל, אז הוא פשוט לא אוכל שם..."

• "עובד", רח' סירקין 7 (בין רח' כצלנסון לרח' שנקין), גבעתיים.
  

הרוא"ה - פינת הנגבה - אם אינכם יודעים היכן בדיוק הסביח הזה ממוקם יתכן שתאלצו, כמוני, לתקוף את הצומת משלוש זוויות שונות. ובכן: הסביח המתיימר להיות הסביח הראשון בארץ, ממוקם בפינה הדרום מערבית של צומת הרחובות הרוא"ה-נגבה, מאחורי דוכן פיס. על הקירות בחוץ: כתבות המספרות אודות גלגולו של המקום וצילום תעודת הזהות של סביח המקורי, הטוען להמצאת המנה, המוכיח כי שמו המקורי הוא סביח, טרום עיברותו לצבי. המנה? מצויינת. הפיתות תפוחות וחמות והסלטים מוצעים בחוץ חופשי. "אם אני אוכל סביח", מצהיר הבשלן הידוע דרור פילץ, "אז רק שם. החומוס שלהם אמיתי, כזה שחושף פיסות מקליפת גרגרי החומוס. אני מבקש מהם לחתוך עבורי סמבוסק לארכו, לשים בתוכו חצילים מטוגנים, ביצה קשה, פטרוזיליה, קצת טחינה - ואני מסודר".

• "מזנון ברוכים הבאים למנה סביח את יעקב" (ניסוח מעט מוזר לטעמי, אבל ניחא), רח' הרוא"ה פינת רח' נגבה 16, רמת גן.
  

הזקנים, פרדס כץ - הסביח הזה, הידוע כאחד הטובים במרכז, ממוקם במשהו שהוא ספק צריף ספק פחון, ממש על הכביש, במרכזה של פרדס כץ. לצערי, בפעמיים שהגעתי למקום בשבועיים האחרונים לא הצלחתי להניח את ידיי על הסביח הנחשק. מאחורי הסביח ממוקמת מאפיית פיתות עירקיות.

• "סביח הזקנים", רח' הרב אבו חצירא 19, פרדס כץ. הסביח פתוח רק עד 18:30, המאפיה קצת יותר.
  

הזקנה מרחוב שלבים, יפו - "מדובר באחת הסביחיות העתיקות בארץ", מספר רוני זלוטוגורסקי (הידוע בפורום האוכל בכינוי חומוסון), "אכלתי שם לראשונה לפני למעלה משלושים וחמש שנה, כשעבדתי במאפיה סמוכה. בדוכן הנזירי, הבנוי מחצי משאית, אין מים זורמים (אלא מעין דוד מים הניצב על הדלפק), אין חשמל, ורק גזיה אחת קטנה ניצבת על הדלפק, מנפקת שקשוקה וסביח המתהדר בחצילים נהדרים, מתקתקים ועסיסיים. עם חלוף השנים הייתי משוכנע שבעלת המקום, שכבר בילדותי נראתה זקנה, סגרה מזמן את העסק. לפני זמן מה הגעתי לאזור בשעות הבוקר ולתדהמתי ראיתי את בעלת הבית ובתה יושבות על הספסל הסמוך. מתברר שהיא כלל לא סגרה את העסק, אך מסתפקת בפתיחתו עד השעה 12:00 בצהרים בלבד, כשבשעות אחר הצהרים בתה מוכרת שם מלבי. ברור לי שטעמו של הסביח שלה נכרך אצלי בשפע נוסטלגיה ועדיין, זהו בעיני הסביח הטוב ביותר, בלי דאווינים, ולצערי - גם בלי עמבה. מומלץ לבקר".

• בוטקה כחולה, רח' שלבים - פינת רח' התחיה, ליד "מיסטרל", יפו. פתוח בשעות 07:00-12:00 בלבד.
  

לא חובה בפיתה. מנת סביח בצלחת                         (צילום: אוהד ריינהרץ)

סביח השרון, הוד השרון - נטע מפורום האוכל של ynet ממליצה: "על המדרכה ברחובה הראשי של הוד השרון מוצע סביח נפלא בבוטקה קטנה. השלט למעלה מצהיר: "הכל שטויות, רק הסביח אורגינל". סביב הבוטקה ממוקמים 2-3 כסאות בר, לצדם מתגודדים הממתינים למנה. הפיתות נאפות במקום, החצילים נכנסים לפיתה כשהם לוהטים (מה שמאלץ אותך לפעמים להמתין- אך ההמתנה משתלמת), הביצים, חומות וריחניות נפרסות דק והסלט קצוץ דק-דק-דק. בעל המקום, צעיר נעים הליכות, נענה ברצון ובנדיבות לבקשתי לתוספת חצילים וניסה להניא אותי מלוותר על העמבה. "סביח בלי עמבה זה לא סביח", טען והציע לי לשים "רק קצת". רק איומים באלרגיה קשה הצליחו לבסוף לשכנע אותו למכור לי סביח נטול עמבה. מומלץ".

"מדי שנה אני עורך תחרות אכילת סביח", מספר יוסי לוזון, הבעלים, "בונה במה, מביא תקליטן, זיקוקים, צלמים. עשרים הנרשמים הראשונים עולים לבמה וצריכים לאכול מקסימום מנות ב-20 דקות". הפרס: אלף שקלים, במזומן. השיא? שש מנות. ולמרות שהוא שם כבר כמעט חמש שנים (ולמרות שהוא מנסה לרזות לאחרונה), הוא עדיין אוכל סביח מדי יום. "לפעמים אני מכין מנה ללקוח ומרגיש שיצאה לי מנה טובה במיוחד", מספר יוסי, "היד מרגישה בכמויות שזו פיתה קטלנית...אני ממש מתגרה, שומר אותה לעצמי בצד ומכין מנה אחרת ללקוח..."

• "סביח השרון", דרך השרון 67 (מעט דרומה מהרמזור המרכזי), הוד השרון. פתוח 08:00-22:00.
  

"פלאפל בנימינה", חדרה - נטע מפורום האוכל של ynet ממליצה: "שם המקום אינו מרמז על כך שמדובר במקום מצוין לאכילת סביח. זהו סניף של פלאפל בנימינה הידוע, אך לטעמי הסביח שם, שחשף אותי לראשונה לדילמת הביצה (חותכים או מועכים?), מוצלח יותר מהפלאפל. החצילים מוכנים על המקום (באותו שמן בו מטוגן הפלאפל, מה שמשפיע מעט על טעם המנה) והמוכר מכבד אותך בכדורי פלאפל בזמן ההמתנה לסביח".

• "פלאפל בנימינה", כיכר המשטרה, חדרה.
  

צפון - כאן, ידידיי, נקלעתי למצוקה אמיתית: אף לא אחד מידידיי הצפוניים מפורום האוכל של ynet הצליח לספק המלצות על סביח בחיפה או באזור הצפון. שבעה צפוניים נשאלו, בהם ארבעה חיפאים, אף לא אחד הכיר את הסביח היחיד (?) בחיפה, "שגיא סביח", הממוקם ברחוב העצמאות, או כל סביח אחר בצפון. "סביח זה כנראה לא אוכל של חיפאים", סיכמה פריטי מהפורום. "בצפון אין סביח", קבע הבשלן המשוטט דרור פילץ, "פשוט כיוון שבצפון אין עירקים". מסופקתני.

ירושלים - גם ירושלים איננה ידועה כבירת סביח: כל חיפושיי העלו רק סביח אחד ברח' שמאי (ליד "מקדונלד'ס") וסביח נוסף ברח' בן יהודה 24. "עברתי ליד הסביח בבן יהודה בשעה עשר וחצי בבוקר", מדווחת חברתי א', "המקום, כוך קטן שהוא בכלל פלאפליה שהוסיפה לרפרטואר גם סביח, נראה נקי אך בלתי מושך בעליל: כל מרכיבי הסביח שהוצגו לראווה נראו כמי שראו ימים יפים יותר (למשל: אתמול), החצילים המטוגנים נראו מצומקים ועייפים, ריחות מגרים (של חומוס חם או חמינדוס, למשל) לא עלו באפי ובקיצור: לא העזתי לטעום. גם בני וחבריו, שמרבים לאכול בחוץ, לא ידעו לדווח על סביח בירושלים".