צעדת הבושה של שייח סלאח
כשמדובר בנבחרי ציבור ערבים, הקוראים למחוק את ליברמן ואת ישראל מעל פני האדמה, טחנות הצדק נרדמות
תארו לעצמכם, תהלוכת ענק בירושלים. בראש התהלוכה צועד אביגדור ליברמן, לצדו חברי סיעתו, אנשי דת שונים, מתיישבים, ציבור ישראלי גאה וקהל רב נחוש ומגובש. עכשיו דמיינו לעצמכם את פרץ הזעקה שהיה קם במדינה אילו נשמעו מפיו התבטאויות חמורות כגון "אנחנו עוד נדרוך על אחמד טיבי", "עוד נפגוש את צרצור מתחת לאדמה"... איזה מצעד של צבועים היה קם וזועק לשמיים. עמיר פרץ היה קורא להעמיד לדין לאלתר את ליברמן ואף מאיים לפרק את הקואליציה. זהבה גלאון הייתה מתראיינת בכל אמצעי תקשורת אפשרי וקוראת להוציא את מפלגת "ישראל ביתנו" אל מחוץ לחוק. הארץ הייתה גועשת ורועשת ימים רבים, וארגונים חברתיים יפי נפש היו מארגנים הפגנות שמאל ענקיות, מגישים תלונות ודורשים חקירה נוקבת, שבסופה רק ראשו של ליברמן מונח על מגש היה סותם את פיותיהם של כל המתלהמים.
כמובן, התיאור שתיארתי לא קרה. ההיפך הוא הנכון. בסוף השבוע שעבר צעדו להם להנאתם בצעדת ענק חבורה של שונאי ישראל, חבורה של אנשים המבקשים למחוק את ישראל מעל המפה ויפה שעה אחת קודם. את החבורה הזאת הנהיג לא אחר מ"ידיד" ישראל, השייח ראאד סלאח, הידוע "בחיבתו" הרבה לארץ. עימו צעדו בגאון חברי-כנסת ערבים ישראלים המשתכרים 32 אלף שקלים מדי חודש, אותם מממן משלם המסים הישראלי. התמונה הייתה יפה ללא ספק, שלא לומר פסטורלית. כולם חברו יחדיו, שילבו זרועות ובתיאום פנטסטי האזינו לקריאתו של סלאח לחיסולו של ליברמן. ושלא תטעו, אין שום פרשנות אחרת לדברים שנאמרו שם: "היו לנו אלפי ליברמנים - והם נעלמו. הם מתחת לאדמה. בית חנון תהפוך להיות בית הקברות שלך", כך בהתלהבות לאוזניהם של אלפי צועדים, ביניהם כמות לא מבוטלת של פנאטים מוסלמים שבשמחה היו מתרגמים את הסיסמאות והאיומים למעשים.
היכן כל יפי הנפש כעת, אני שואל? כיצד זה נדם קולו של שר הביטחון, מה עם אצילות הנפש של ח"כית גלאון? אף אחד מהם לא מצא לנכון לעמוד ולהוקיע את הדברים הקשים, שנאמרו במצעד העלוב ורווי השנאה הזה.
היו ימים שבמדינת ישראל היו מתייחסים בחומרה רבה להסתה קשה, היו עוצרים כל אדם שהעז לומר דבר בגנות ראש הממשלה המנוח רבין או שאיים לחסל את אריק שרון. טחנות הצדק היו מפעילות מיד את סעיף ההסתה או איומים לרצח, ואותו אדם היה מבלה זמן רב בחקירות ובמעצר. ובצדק. השמאל הישראלי ידע לגנות, לתקוף ולהסית נגד המתיישבים היהודים באשר הם. אך כאשר הדבר מגיע לשאלת הציבור הערבי ישראלי, אותן טחנות צדק זהירות, מתונות, מתחשבות. הם טוענים שהציבור הערבי מקופח, שלא נעשה די למען מגזר זה. לא די בוועדות שרים לענייני ערבים? בהתעלמות הטוטאלית מהבנייה הבלתי חוקית? בסלחנות שמפגין היועץ המשפטי אל מול הביקורים והפגישות של ח"כים ערבים בארצות אויב?
שיהיה ברור מעל לכל ספק: הצעדות וההפגנות של ראאד סלאח וחבורתו הן סכנה אחת גדולה למדינת ישראל. דינם של הח"כים הערבים כדינם של ישראלים, שייפגשו עם האויב בארץ עוינת. דין סלאח כדין כל יהודי שנעצר בחשד להסתה ואיומים. ישנם מקרים בהם אין מקום לשמאל וימין; כל ישראלי עם מעט חוש פטריוטיות צריך להתייצב לימינו של ליברמן ולגנות את צעדת הבושה הזו.
הכותב הוא ניצב בדימוס וחבר-כנסת בסיעת "ישראל ביתנו"
ח"כ יצחק אהרונוביץ'
צילום: אתר הכנסת
מומלצים
