אלבומי חורף: מהדורת שנות האלפיים
אולי אין גשם, אבל בכל זאת הגיע הזמן לשלוף מהדיסקייה את אלבומי החורף. אבל הפעם, הפתעה: לא עוד רשימה עם ג'וני מיטשל או לאונרד כהן. גיא חג'ג' מציע סדר חורפי חדש
מה הופך אלבום ל"אלבום חורף"? הטמפרטורה הקיצונית. משמע, קור עז כדוגמת אלקטרוניקה מנוכרת ומכאנית או חום עז של סונגרייטר עדין עם קול מפנק. חורף היא העונה של הקצוות – מהקור המצמרר שבחוץ אל תוך החום המהביל שבבית, וחוזר חלילה.
פעילי איכות הסביבה יכולים לספר לכם באריכות ולשלוף גרפים צונחים ותחזיות קודרות, אבל את השורה התחתונה כולם יודעים: החורף של שנות האלפיים הוא לא החורף של פעם. גם בגיזרה המוזיקלית, בבוא כסלו אלינו - ואנו ניגשים לשלוף מהדיסקייה, האייפוד או הסולסיק את אלבומי החורף החביבים עלינו - ברור לכולם שהרשימות האינסופיות של ג'וני מיטשל, אוקיי קומפיוטר, מאסיב אטאק ולאונרד כהן כבר לא רלוונטיות באלף החדש. האנשים החדשים שומעים מוזיקה חדשה ומכירים כבר את כל האלבומים החורפיים משנות החמישים ועד שנות התשעים. לכן, במקום עוד רשימה מוכרת שרק תחתים בתו תקן גשום ואפור את הדיסקים שכבר שוכנים אצלנו במדף מזה עשרים שנה, הגיע הזמן לסדר חורפי חדש.
האלבומים המומלצים שלפניכם הם אביזרי חורף הכרחיים בדיוק כמו Dummy של פורטיסהד, אבל כולם יצאו משנת 2000 ואילך ובשל גילם הצעיר נעדרים מרוב הפק"לים לאוזניים הקפואות. במילים אחרות: הכינו רמקוליכם לחורף של המאה ה-21, ויש גם מזנון טעימות.
Coldplay – Parachutes
2000
הסיבה שבגינה הפכו קולדפליי למפעל הלהיטים לגילאי שלושים פלוס ולמפלצת התקשורתית והמסחרית המצליחה של היום, היא שהאלבום הראשון שלהם היה פשוט אלבום מצוין, ובכך מודים גם מאזינים אלטרנטיבים מושבעים. בחרותם מביישת לרוב את נעוריהם, אבל איזה נעורים אלה היו. כל מאוכזבי האלקטרוניקה שברחו מ- Kid A מצאו את נחתמם הבורגנית והקלה לעיכול באלבום הבכורה של קולדפליי, שהציע בלדות ושירי רוק נוחים וכתובים היטב, באווירה סתווית.
Hope Sandoval – Bavarian fruit bread
2001
הופ סנדובל יכולה לשמש כתנור חלופי כשנגמר לכם בלון הגז או העצים להסקה. הקול שלה כל כך חם וסמיך, שלהקשיב לו זה כמו למזוג מרק לוהט אל האוזניים, רק בלי הנסיעה המבוהלת לחדר המיון. אלבום הבכורה של סולנית Mazzy Star הוא כל מה שציפינו לו: בלדות איטיות והזייתיות שנשמעות כמו צעיף מוזיקלי.
Damien Rice – O
2002
בחורף של 2002-2003, האלבום הזה היה הנחמה הכי גדולה של אלפי מאזינים שהתכרבלו לבד בשמיכה, הזילו דמעה נשית במיוחד ופיללו לאהבה. ב-2005 הגיע "קרוב יותר" ואיתו השיר היפה ביותר באלבום, "The blower's daughter", שפותח את הסרט בסצנה בלתי נשכחת, והפך ללהיט גלגל"צי מפתיע. להיטים באים והולכים, אבל אלבום פולק כה מקסים, אישי וכובש הוא משהו נדיר ומפתיע. בימים אלו ממש חובק רייס אלבום חדש.
לטעום: "The blower's daughter"
Lisa Germano – Lullaby for liquid pig
2003
אם יש יצורי חורף מיתולוגיים במוזיקה העולמית, ליסה ג'רמנו היא המכשפה מהיער הקפוא. סוד ליודעי ח"ן בלבד, כאלה שיודעים להקשיב באמת. ג'רמנו יוצרת מנגינות קטנות ומכשפות ושירים על התמכרויות, דחייה, תשוקה ופחדים, אבל כאלה שמלטפים אותך במקום לדקור. רק כשאתה מכוסה לגמרי בשמיכות הפוך המוזיקליות שלה, אתה מבין שאתה בעצם לכוד באחיזתה ולא יכול להשתחרר לעולם.
Nick Cave – No more shall we part
2001
הנער הזועם שכבר בעט בכל ה-Pricks הגיע לגיל 44. הוא הפסיק ללכת מכות עם אלוהים, יצא מהביבים, ןעכשיו יש לו משפחה ובית וקו שיער נסוג. רוב האמנים מוציאים בשלב הזה אלבומים עלובים שאפילו מעריציהם הוותיקים לא טורחים לקנות. ניק קייב הוציא את האלבום הכי שלם, ספרותי ואישי שלו, ח
ף מנפילות, רקום מסיפורי אובדן ומציאה, חופש וכליאה, אהבה ואמונה ("מורכב כמו אמונה ופשוט כמו נשיקת לילה טוב", כינו את האלבום במגזין מוג'ו). קייב מגיש אלבום מפוכח ומגיע לשיא יצירתי שלא הצליח לשחזר, בינתיים. עם הפסנתר המטפטף, הקול החם והנמוך ושירים כמו "15 feet of pure white snow" לא תאמינו כמה משבר גיל הארבעים וגמילה קשה מסמים ואלכוהול יכולים לחמם אתכם.
לטעום: כאן אפשר להאזין לאלבום כולו, בלחיצה על הכפתור הצהוב "All"
Denali – Denali
2002
"דנאלי" הוא שמו האלסקי של הר מקינלי, הפסגה הגבוהה ביותר באמריקה הצפונית, שבדרך קבע מכוסה שלג בוהק. אלבום הבכורה של הלהקה האמריקאית דנאלי הוא קרחוני ומרהיב באותה המידה. הקול היפהפה של הסולנית מורה דיוויס, הביטים האלקטרוניים הקרים והמסונתזים והגיטרות הפוצעות מקשטים שירי אינדי-רוק קטנים ודרמטיים שנכנסים מתחת לעור ומתחת לשמיכות. "Time away" המהפנט שלהם לא יעזוב אתכם עד הקיץ.
לטעום: "Relief"
Radiohead – Kid A
2000
אם תווי הפתיחה של Nevermind הגדירו, עוד בתחילתן, את שנות התשעים, אין ויכוח על כך שזה האלבום שהגדיר,
בפתיחת קלידים אחת של "Everything in its right place", את הסדר העולמי החדש. בו-זמנית, מדובר באלבום חורף אפוקליפטי לדור החדש, כזה שמפרק מושגים של פופ, אלקטרוניקה, רוק וליריקה, ומרכיב אותם מחדש לשטיח שכיף להתכרבל עליו. או להתייאש מהקיום האנושי, אם אתם תום יורק.
לטעום: "How to disappear completely"
The Delgados – Hate
2002
לרגע אחד, לפני שהתפרקו ב-2005, היו הדלגדוס ההבטחה הכי גדולה לרוק העכשווי. כמו בפילם נואר, שמשתמש בחושך כדי לשרטט את האור, באלבום המופת שלהם Hate, הרביעייה הסקוטית משתמשת בשנאה כדי למסגר את מעט החסד, האהבה והתקווה שעוד נותרו לנו, ועושה זאת בהפקה נפוחה ועצומה של כלי מיתר ומקהלות סביב לחני פופ-רוק מושלמים וטקסטים חומצתיים. זהירות.
לטעום: "Coming in from the cold"
Sigur Ros – ( )
2002
הלהקה האיסלנדית סיגור רוס, שלא נשמעת כמו שום דבר אנושי, הוציאה לפני ארבע שנים אלבום לבן, נטול שם, נטול שמות שירים, נטול שפה (הטקסטים נכתבו בשפה בדויה שמכונה "הופלנדית"), ואפילו נטול עטיפה – חוברת הדיסק מורכבת מדפים לבנבנים וחצי-שקופים ללא שום כיתוב. לא פלא, אם כך, שהאלבום הזה נופל על המאזין כמו סופת שלג מסנוורת, צלילים שבירים ומבהיקים כמו נטיפי קרח ומפולות סאונד מסוכנות בהרים, ומותיר אותו עם פה פעור ומטאפורות חורף שחוקות כדי לספר לחברים על חוויית כיבוש ההר המוזיקלי הזה.
לטעום: "Untitled #1"
Norah Jones – Come away with me
2002
מאז זכתה בחמישה פרסי גראמי ב-2003, זמרת הג'אז-לייט נורה ג'ונס הפכה לשנאת-מחמד אופנתית בחוגים רבים של חובבי מוזיקה. אבל האמת המפנקת היא שאלבום הבכורה שלה הוא בדיוק כמו לקבל כוס שוקו חם למיטה בצהרי שבת גשומה: לא נדרש ממך דבר, ונשארת תחושה נעימה, חמימה ומתוקה.
לטעום: "Come away with me"
Sparklehorse – It's a wonderful life
2001
שירים שנשמעים כמו מנגינות תיבת-נגינה ישנות, כמו חריקות צירים ברוח, כמו ענפים נוקשים בחלון. זהו מארק לינקוס, אמן חורף מובהק, כפי שמוכיח גם האלבום החדש שלו. אלבומו הקודם, מ-2001, הוא האלבום המושלם והמגובש ביותר שלו. יחד עם אורחים מוכשרים כמו פולי ג'ין הארווי, טום ווייטס, נינה פרסון מהקרדיגנז, ודייב פרידמן ממרקורי רב, לינקוס ממלא את המחזות הזעירים וקורעי הלב שלו בחום האנושי ובקסם הדרושים כדי לעבד כאבים וחריקות-נפש ליופי שביר ועדין כמו פתית שלג.
לטעום: "It's a wonderful life"
Beck – Sea change
2002
בק מוכר בעיקר כתמנון אקלקטי ששולח זרועות ומערבב בין כל סגנון מוזיקלי אפשרי, בדרך כלל בתוך שיר אחד. לשמחתנו, מדי פעם הוא גם עוצר בצד הדרך ומקליט אלבום פולק קטן ומקסים. הפעם, בעזרת המפיק נייג'ל גודריץ', הוא הצליח להפוך את המלנכוליה הפולקית לאסתטית כל כך, שניק דרייק, כפי הנראה, מתהפך בקברו מרוב קנאה (או הנאה). מסתבר שכשבק, בנאי הצעצועים הנצחי, מתיישב רגע לנגן בפנים רציניות, יוצא לו הזהב הכי רך בקריירה.
לטעום: "Lonesome tears"
The radio dept. – Lesser Matters
2003
לא אלבום חורף מובהק, אבל אלבום שיושב בדיוק על התפר שבין הסתיו לחורף הרציני. השישייה השבדית הזו שרה באנגלית, ועושה אינדי פופ חמוץ-מתוק לחובבי בל וסבסטיאן, אבל עוטפת את השירים בשכבות של פאזזז ודיסטורשנים עדינים (לאו דווקא על הגיטרות), שמעלים באף ריחות חורפיים של קוקטו טווינז, Ride ומיי בלאדי ולנטיין, וגורמים לכם לבדוק אם הרמקולים שלכם לא נדפקו.
לטעום: "Why won't you talk about it"
Bjork – Vaspertine
2001
איסלנד (פעם שנייה), מולדת קפואה ואירופית של מוזיקאים מוכשרים רבים, השראה נהדרת לאלבומים קפואים וסדוקים כמו שפתיים בכפור, ומלכת איסלנד היא ביורק. כמו ספינה לפריצת דרך באגמים שקפאו, ביורק מקפידה לנתץ מוסכמות מוזיקליים ואסתטיים כבר יותר מעשור, והאלבום הזה מוכתר כחורפי ביותר באלבומיה, בעיקר בזכות קולות הרקע הארקטיים, הפעמונים והאלקטרוניקה העדינה.
לטעום: "Pagan poetry"
The postal service – Give up
2003
אי אפשר לפתוח את החורף בלי אלקטרוניקה. אבל בניגוד לאלקטרוניקה מנוכרת וקרה שמתאימה לרוחות ארקטיות או טריפ-הופ כבד כמו פוך שמתאים להתכרבלות ושאר מעשים מתחת לשמיכה, האלקטרוניקה הפריכה והאלגנטית של "רשות הדואר" משלבת בין כישורי האולפן המרשימים של המתכנת Dntel לבין טקסטים רגישים והגשה אישית של בן גיבארד, שבימים כתיקונם כותב ומבצע שירי אינדי-פופ מושלמים כסולן להקת Death cab for cutie. פריט פוסט-סתווי הכרחי, לצד הגופייה הארוכה ונעלי הבית.
לטעום: "Such great heights"
Garden State soundtrack
2004
טוב, זו קצת רמאות. בפסקול הסרט הנפלא "גארדן סטייט", הבמאי, השחקן ועורך המוזיקה זאק בראף (ג'יי-די מ"סקראבס") לקח קצת מכל מקום ועירבב בכישרון לפחות שלושה עשורים – קצת Zero7, קצת סיימון וגרפונקל, קצת Shins, קצת קולדפליי (וגם Iron & Wine בחידוש ל-"Such great heights" של הפוסטל סרוויס מלפני רגע) – ויצר פסקול חורפי עגמומי עם סיום אופטימי, כמו סרט חורף טוב.
לטעום: "The Shins – New slang"
Mum – Summer make good
2004
הו, איסלנד (פעם שלישית – קרטיב). מישהו חכם ממני כתב פעם על האלבום הזה שהוא מורכב מ"הפעמונים המרוסקים, הבהובי הסונרים הבודדים, קריאות לווייתנים ואקורדיונים רחוקים מהמזחים של נמלי אירופה", ובאמת, האלבום הזה הוא היצירה המוזיקלית הכי קרובה לצלילי הפעמונים של קרחונים נשברים, ליבבות הלווייתנים האיסלנדיים ולאווירת המיתולוגיה הסקנדינבית. Mum, שגרירים אלקטרוניים-אורגניים מאיסלנד, מייצאים אלבום קיץ שכולו רוחות מקפיאות של החורף.
לטעום: "Summer make good"
My morning jacket – Z
2005
כמו מגרש חנייה ריק באמצע יום חורף, My morning jacket נשמעים תמיד כמו עיר אחרי הגשם. גם כשהם קופצים בשירים פופיים וממכרים וגם בשירים השקטים והארוכים שלהם שמתפתחים לאט, הם לוקחים ביסים קטנים מקאנטרי, פסיכדליה וניל יאנג, ואיכשהו מצליחים להישמע תמיד כאילו הם מנגנים במוסך קפוא בשיא החורף. קחו מעיל וצאו לשמוע.
לטעום: "Wordless chorus"
Lambchop – Damaged
2006
לאמבצ'ופ, כמו Tindersticks, ניחנים בסולן עם קול חורפי, שלא אתפלא אם אגלה שהוא שותק כל הקיץ. האלבום האחרון שלהם מפנק בעיבודים מינימליסטיים (אבל מגוונים) למלודיות פולק-קאנטרי קטנות וסמיכות, עם הקול מלא הנשמה של קורט ואגנר, ששר וממלמל קרוב קרוב לאוזן. מי היה מאמין שעם 17 נגנים אפשר להישמע כל כך מלנכולי ואינטימי?
לטעום: האזינו לכל האלבום
יש עוד כל כך הרבה מוזיקה נהדרת משש השנים האחרונות, ובכלל טעמנו המוזיקלי לוקה בחסר. התפספס לנו אלבום שאי אפשר להעביר בלעדיו חורף שלם? הרביצו בנו תורה מיד, המשיכו את הרשימה בתגובות!
