עמוס בעבודה
יש חיים אחרי "השיר שלנו". תשאלו את עמוס תמם, שמופיע עכשיו בסרטה החדש של דינה צבי ריקליס, "שלוש אימהות", שעולה בסוף השבוע לאקרנים
צפו בקטע מתוך "שלוש אימהות"
"שלוש אימהות", שנכתב ובויים על-ידי דינה צבי-ריקליס, מגולל את סיפורן של רוז, פלורה ויסמין, אחיות מיפו שנולדו כשלישייה באלכסנדריה בשנות ה-40, התייתמו מאם בגיל צעיר וחיות בסימביוזה למענה הקריבו את אביהן, בעליהן, ילדיהן ואף את עצמן. העלילה נעה בפלשבקים בין חייהן עכשיו לבין חייהן בעבר ודמותה של כל אחות מגולמת על ידי שתי שחקניות, בוגרת וצעירה.
אחד מהגברים שנעקצו על ידן בלי משים הוא מנשה, בעלה של יסמין (דנה זילברשטיין), שמחלת הכליות שלה מביאה את האחיות למסע של חשבון נפש שמסתיים בשיבה לאלכסנדריה, עיר הולדתן. דמויות הגברים ניצבות מטושטשות מעט בשולי הסרט, אבל עמוס תמם, 29, שהתפרסם כששיחק את יריב ארד בשתי העונות הראשונות של "השיר שלנו", ומשחק בסרט את מנשה הצעיר, נראה שמח בחלקו.
"הדמות קטנה אבל הסרט גדול. הנשים עומדות במרכזו, הסרט מסופר מנקודת מבטן והן החזקות שם. הגברים הם בעצם הקורבנות בסיפור הזה, כולל הבנים שלהן. מנשה הוא במידה מסוימת היחיד שנחלץ מהן ומאוחר יותר בחיים גם מסוגל לעזור להן, אבל אז משחק אותו שמיל בן ארי. זה סרט של שחקנים. כשחקן, אני יכול לראות את זה, כמו מכונאי של אוטו שרואה את השריטות שאף אחד אחר לא שם לב אליהן".
הקאסט של הסרט גדול ומגוון.
"נכון, אבל אני הצטלמתי רוב הזמן בשישייה, שלוש האחיות ושלושת הבעלים. שיחקתי רק עם הצעירות, כך שעם גילה אלמגור למשל לא יצא לי לעבוד. עשיתי בהתחלה אודישן לתפקיד של פליקס, בעלה של הדמות שמשחקת מירי מסיקה שהלך בסוף ליחזקאל לזרוב. כשדינה ראתה אותי היא מיד אמרה 'זה מנשה'".
עשית דברים אחרים במקביל?
"אני משחק בתיאטרון הערבי-יהודי והצטלמתי באותו זמן ששיחקתי ב'שלוש אימהות' גם ל"נוזהאת אל פואד" כחבר של שחקנית חולה, תפקיד שמשחקת אפרת גוש. זה היה יום צילום פה יום צילום שם. בקרוב גם תעלה בערוץ 2 הסדרה 'מסודרים' שבה אני משחק כוכב כדורגל מופרע בראש על גבול הפלילי שקנה קבוצת כדורגל מליגה נמוכה. אני כל הזמן עובד ומקווה לגדול".
"השיר שלנו" זה קצת כמו צבא
תמם שחקן עסוק. הוא מופיע בתיאטרון הערבי-יהודי והצטלם גם לסרט "נוזהאת אל פואד" כחבר של שחקנית חולה, תפקיד שמגלמת אפרת גוש. בקרוב גם תעלה בערוץ 2 הסדרה "מסודרים", שבה הוא מגלם כוכב כדורגל שקנה קבוצת כדורגל מליגה נמוכה. ולפני זה כמובן היה את העונה הראשונה והשנייה של "השיר שלנו", לשם הגיע היישר מסמינר הקיבוצים. "הלכתי לאודישן, עברתי, ומאותו רגע עבדנו שנה וחצי יום יום. נשארתי בקשר עם ניב רז ואלונה וינד וגם עם סער בדישי. זה קצת כמו צבא, בתקופה מסוימת אתם כל הזמן ביחד, וכשהיא מסתיימת אי אפשר לשמור על קשר עם כולם".
אתה עושה הרבה פרויקטים בהם אתה מדבר ערבית או שמדברים סביבך ערבית.
"נכון, אני משחק גם בתיאטרון היהודי ערבי ביפו (שיחק את קאליבאן בעיבוד ל"הסערה" של שייקספיר). גדלתי במשפחה תוניסאית ודיברתי ערבית עם סבא וסבתא. זה אמנם ניב אחר מהערבית המזרח תיכונית, אבל הארומה קיימת, פשוט צריך ללמוד להזיז את הפה נכון. עבורי זה כמו שמלה שכבר לבשתי, לא שאני לובש שמלות. אני מאוד מחובר לשפה, למרות שב'שלוש אימהות' לא דיברתי אותה, יש בסרט בהחלט אווירה כזאת. יש שם סצינה שיסמין אשתו של מנשה מביאה לו אוכל לעבודה והוא שולף קוסקוס של אמא במקום, כל כך התחברתי לזה כי אמא שלי עושה את הקוסקוס הכי טעים בעולם".
אתה בא ממשפחה מסורתית?
"כן. אנחנו שלושה אחים ושתי אחיות ואני מניח תפילין כל בוקר. מתקיימים בי בגלל זה הרבה מאוד פרדוקסים. החיים בתל אביב המתירנית, מלאת הפיתויים, חסרת הגבולות, לעומת הבית החם, השמרני אפילו שבאתי ממנו. אני מאוד מחובר למשפחה וכל יום שישי אם אין לי הצגה אני בקידוש אצל ההורים שלי, אני לא מוותר.
"כילד הייתי שר בית הכנסת ועבדתי במעדנייה של אבא שלי בשוק ברמלה. זה מתחבר לי לערבית, כי רמלה היא עיר מאוד מעורבת, אבל מעולם לא הרגשתי שאני לא אוהב מישהו בגלל שהוא ערבי או להיפך. היתה חשדנות בסיסית, אבל מעבר לה חיינו ביחד, שיחקנו יחד. הייתי הולך לקנות מהם דגים בשוק. לאבא שלי יש חברים ערבים וכילד הייתי מקשיב מאחורי המכנסיים של אבא לשיחות שלהם".
ממתי אתה שחקן?
"אני שחקן מגיל מאוד צעיר. הופעתי בבית הספר ובלהקת נוער עירונית. בצבא לא ניסיתי להתקבל לתיאטרון צה"ל או משהו דומה כי רציתי להיות צנחן. אחרי הצבא עשיתי קצת נונסנס על במות עם חברי הילדות שלי, שהיום הם שלישיית 'מה קשור', וכשהלכתי ללמוד משחק הם התחילו להצליח".
מתחרט?
"לא מתחרט בכלל. בחרתי את הדרך שלי. אני מאוד קומי באופיי, אבל כשהגעתי לבית הספר למשחק נתנו לי כל תפקיד דרמטי אפשרי. אבל זה היה בסדר מבחינתי כי אני אוהב לחוות, להתנסות בדברים, אבל לא בדברים שאני לא נמשך אליהם, כמו סמים. אגב ברמלה לא ראיתי בכלל סמים, למרות שזה הדבר הראשון שאומרים לי כששומעים שאני משם. ראיתי נרקומנים, אבל חברים שלי מעולם לא אמרו לי 'בוא קח, תנסה'".
אז החיוך התמידי שלך לא מטעה? אתה נראה כאדם מאוד נינוח. שאפתן, אבל אופטימיסט.
"אני לא פוחד מכלום ומפחד מהכל. הייתי לפני שנתיים אצל פסיכולוגית ופרשתי אחרי שמונה מפגשים. אבל אני אחזור לשם. פרשתי כי הייתי מודע מדי. הייתי מגיע לתהומות מהר מאוד ומרגיש טוב עם עצמי. אבל כשהייתי חוזר הביתה הייתי אומר לעצמי 'על מי אתה עובד'. אני עכשיו באמצע מרתון 'סופרנוס', וטוני הוא איש מאפיה אבל הוא חלש, כל כך חלש. בזכות 'הסופרנוס' אני יודע שעוד אחזור לטיפול".
ומה שלום חיי האהבה שלך?
"בפרידה מיעל (יעל דואני, אחות של. מ.ק) עברתי דברים קשים וכואבים ואני כבר שנה לבד ועדיין מחכה לאהבה הגדולה שלי. בפעם הראשונה בחיים שלי אני חי לבד, בלי חברה, בלי שותפים".
היה מוזר להגיע מרמלה הישר ל"שיר שלנו" ואז למשפחה מפורסמת כמו משפחת דואני?
"בהחלט היה בזה משהו מהיר ומטורף, אבל המשפחה של יעל דווקא לא קשורה לזה כי הם אנשים חמים וטובים ומשפחה מאוד חמה ואוהבת. ביום שישי שודר סרט מאחורי הקלעים של 'שלוש אימהות' ואמא של יעל התקשרה אלי בסיומו, קראה לי מנשה ואמרה 'צפינו, נלך לראות את הסרט'. זה היה מאוד מרגש".
