מנבטים לקולנוע מקסים: "לצעוד ולדבר על האונס"

נתחיל עם המספרים: אחת מכל שלוש נשים נפלה קורבן לאלימות מינית. ב-80 אחוז מהמקרים האשה מכירה את התוקף; באחד מכל חמישה מדובר באלימות בתוך המשפחה. יותר מ-200 אלף נשים בישראל נפגעות מאלימות מינית מדי שנה - כך עולה מנתוני מרכז סיוע לנפגעות אלימות ותקיפה מינית.

הבוקר (יום א') יצאו שלוש נשים, בהן עליזה עמר ורותי בן דוד - למסע ארוך ומפרך, שמתחיל בבסיס נבטים שבדרום ויסתיים בשבת בקולנוע "מקסים" בתל-אביב, שם תתקיים העצרת המרכזית נגד אלימות כלפי נשים. שלוש הנשים חוו את החוויה הנוראית הזו על בשרן ויצאו למסע בתקווה שנשים נוספות תצטרפנה אליהן.

"יש לנו מטרה: להעלות את תודעת הציבור ואת מודעות השופטים שיש חוק, והוא חוקק לא סתם, אלא כדי לממש אותו. המקרה בבסיס נבטים היה הקש ששבר את גב הגמל ולכן מכאן אנחנו יוצאות", מספרת אחת מהן.

"לדבר על זה מרגיש לי כמו להוריד מעליי 100 טון", מוסיפה אחת מהן. עמר, בת 46, מחזקת אותה: "למעשה, כל העניין הוא שצריך לדבר. כאשר מדברים, אנשים מתעוררים ומתוודעים למה שבאמת קרה. אם יש דבר שמחזק זה הדיבור. השתיקה היא זו שמחלישה". עמר יצאה לפני שנה וארבעה חודשים למסע אופניים מפרך לשם אותה מטרה בדיוק, להביא נשים, ילדים וגברים אשר חוו חוויה קשה של אלימות, לדבר.

בתחילת המסע התמקמו הנשים בכניסה לבסיס נבטים, אך קצינים מהבסיס פנו לשוטרים שמלווים את הנשים בבקשה להעתיק את מקומן למקום אחר, וזאת לדבריהם מאחר שאסור לצלם שם. חיילים שהסתכלו עליהן השפילו את מבטם.

איפה עובר הגבול בין הטרדה מינית לבין חיזור ומתי צריך להוציא את זה ולדבר?

רונית היימן מקיבוץ עמיעד, מהכוח החלוץ המלווה את הבנות בצעידתן, מנסה לשים את הגבול: "כל אשה חוותה הטרדה מינית ויש לגיטימיות מוסוות בנושא ההטרדות, רואים את זה בפורנו, בזנות ובסחר בנשים. את הנשים מחנכים לשתוק, לא מלמדים אותנו שיש לנו זכות להגן על עצמנו ושצריך לשבור את השתיקה, כי לא הנשים הן אלו שצריכות להתבייש, מי שצריך להתבייש הם האנסים. זה בדיוק כמו שפורצים לך אל הבית. לא באים בטענות אל מי שפרצו אליו, אלא לפורץ בעצמו". הנשים מייעצות לכל מי שיש ספק בליבה לפנות אל מוקדי הסיוע ולדבר על זה.

הנוכחות הדלילה הבוקר אינה מרתיעה אותן. "אני דבקה באמירה, גם אם אני עכשיו לבד וגם אם אסיים על רגל אחת. החשיפה עצמה נתנה כל כך הרבה", אומרת עמר.