צפון יוון: בין הרים ובין סלעים

במרחבי יוון מתנוססים מקדשים קלאסיים במלוא הדרם, ואלפי יצירות של פסליהָ גודשים את המוזיאונים שלה, אך ארץ זו מציעה הרבה יותר מאשר מבט חוקר אל התרבות הקלאסית. יוון מציעה למטייל בה ים כחול, חופים שטופי שמש, ושפע של נופים מהממים: מפסגות מקדוניה בצפון עד כפרי כרתים בדרום, מחורשות הזיתים של קורפו ועד לחופי הזהב של רודוס.

יש בה קניונים עמוקים הפוערים סדקי ענק בנוף, מפרצים צרים ומפותלים, צוקים הנופלים בתלילות אל הים, אגמים חבויים ועוד. יהיה זה מוגזם לטעון כי הנוף המרשים הוא זה שהוליד מאורעות היסטוריים רבי השפעה, אך לעתים דומה כי היוונים הקדמונים בחרו בתפאורה טבעית דרמטית כרקע להופעתם על בימת ההיסטוריה האנושית.

חשיפה לצפון

צפון המדינה לא היה חלק מיוון הקלאסית ותקופות ארוכות לאורך ההיסטוריה לא ישבו באזור יוונים. חלק ממנו סופח ליוון רק בעקבות מלחמות הבלקן בתחילת המאה ה-18, ובכפרים ובעיירות חיים עד היום לא מעט אלבנים. בצפון מערב המדינה חיים הולאכים, צאצאיהם של שבטי נוודים שמקורם ברומניה, השומרים על צביונם הלאומי המיוחד. זהו פסיפס אנושי רב גוני החי בכפרים ציוריים ובמנזרים מבודדים. ישראלים שהדרכתי בכפרי אֶפּירוֹס היו נכונים להישבע שהצליחו לתקשר ברומנית רצוצה עם זקני הכפר מונודנדרי (Monodendri). 

סנטוריני. החיים שמעבר לאיים (צילומים: גילי חסקין)

אזור הררי ברובו, מיוער להפליא ושונה לחלוטין מהאסוציאציה הים תיכונית צרובת השמש הנלווית לשם "יוון". הצפון מציע למטייל אין סוף אפשרויות, החל מטיולי רגל בערוצים ובהרים, דרך רפטינג במים סוערים, טיולי נחלים בהם המטיילים גולשים במפלים כשהם לבושים בחליפות הצלה, וכמובן טיול "קונובנציונאלי" ברכב שכור או באוטובוס.

זהו קודם כל טיול של נוף ושל אווירה, יש בו אתר קלאסי מרשים (דלפי), אתר ביזנטי מרהיב (מטאורה), והוא כולל שוטטות בכפרים ציוריים הנמתחים לאורך שלוחות ההרים, נהרות גועשים ורכסים אלפינים, כפרים אותנטיים ומבודדים ומנזרים הממוקמים באזורים שכוחי אל. חוויה קולינרית בכל טברנה ומוזיקה סוחפת בכל מועדון. עבודות יד פשוטות ויפות ואווירה עולצת, כפי שרק ארץ זו יכולה להעניק.

להתחיל מהטבור

ליוון נוסעים בדרך כלל בקיץ. זה נכון במיוחד למי שרוצה לנפוש באחד האיים, אך בכל הנוגע להרים - השלכת של נובמבר מכסה את הרכסים בשמיכת טלאים בגוונים שונים של כתום ואילו החורף מלביש את העצים העירומים במעטפת לבנה של שלג. אפשר להתחיל באתונה, להמשיך לדלפי, אנה חוריה, אזור קרפניסי ומשם אל מטאורה, ממנה לפנות דרומה-מערבה אל חצי האי פליון, או מערבה למצובון ויואנינה ומשם חזרה לאתונה.

דלפי (Delphi) נמצאת 178 ק"מ מצפון לאתונה, היא טבורו של העולם לפי

 אמונתם של היוונים. כאן שכן האורקאל (מגיד העתידות) של אפולו, וכאן גם שכנו בתי האוצר של ערי המדינה היווניות. זהו, ללא ספק, היפה באתרי יוון הקלסית הבנוי במדרון תלול, למרגלות המצוקים האדירים של הר פרנסוס (Parnassos) ונחשב לחפור ולמתועד ביותר ביוון.

מעל דלפי מתנשא הרכס בו נאבק לאונידס הספרטני בגייסות הפרסים. ממנו הלאה, משתרעת ארץ אחרת, שאין הרבה בינה לבין החזות המוכרת וצרובת השמש של יוון. הדרך חוצה מתפתלת צפונה אל הוורדוסיה, הר מפואר בגובה 2,400 מ'. התחנה הבאה בדרכנו היא הכפר אנו חוריה. בדרך אליה נצפה אל העיירה נפקטוס, שם התחולל קרב לפאנטו בשנת 1571 ובו הכריע הצי המשולב של ההבסבורגים והאפיפיור את העות'מאנים ושם קץ למאמצי הטורקים לבסס את שלטונם גם בים.

ארץ האגמים הכלואים

דרכי העפר מתפתלות בהרים ומגיעות אל חבל אבריטניה (Evritania) שבחלקם הדרומי של הרי הפינדוס. האזור עבר תלאות גיאולוגיות רבות ולא נדיר למצוא שם היפוכי שכבות ושכבות סלע זקורות. מכאן ואילך זוהי ארץ של אגמים הכלואים בין רכסים אלפינים רמים ושולחים זרועות בצורת תמנון אל קניונים אדירים. ארץ של יערות אשוחים ושל קניונים עמוקים ומפותלים אליהם ניגרים מפלי מים. למרות האקלים והגובה, עקב הטופוגרפיה הדרמטית, ניתן למצוא במרחק אווירי קטן יחסית אשוחים חובבי גובה וקור לצד דלבים חובבי חום ולחות ושורשיהם במימי הנהרות.

המטיילים בג'יפים שכורים יוכלו לטפס למרומי הפסגות של רכס הפינדוס אל המדבריות האלפיניים, לחצות נהרות בדרכם לכפרים מבודדים ולהגיע לפניני טבע ציוריות שבדרך אחרת לא היו יכולים ליהנות מהן. אפשר לשהות בכפרים אשר תושביהם מכינים מאכלים ביתיים נפלאים: גבינות פטה בטעם כפרי מיוחד, יין הילולים אדום, פשטידות תרד וגבינה בניחוח של אורגנו שרק יצאו מהתנור ומאכלי בשר על האש.

בלב האזור שוכנת עיירת הסקי קרפניסי (Karpanisi) שיש בה ריכוז מפתיע של בתי מלון עבור חובבי הסקי בחורף. אך מכיוון שזו איננה עיר נעימה מומלץ ללון בכפר קוֹריסְחָאדֶס שחצרותיו מלאות אגוזי מלך וערמונים ענקיים, או עדיף במֶגאלוֹ חוֹריו שבתיו בנויי אבן וגגותיהם עשויים צפחה. כפר זה התפרסם בגלל עוגות הסולת מלאות הדבש, הריבות הטובות ועבודות האומנות השונות שמייצרים בו. במסעדות מכינים תבשילי קדרה בהם צולים לאטו בשר כבש או ארנבת.  

כפרים בנויים אבן מקומית הנראים כאילו צמחו מן האדמה

אחד משיאי הטיול הוא אגם קרימסטון - אגם מלאכותי עצום בגודלו המנקז אליו 5 נהרות שונים. שיא אחר שמור לביקור במנזר פרוסוס המבודד, הבנוי על מדף סלע תלול. לפי האמונה בכנסיית המנזר שמור איקונין הבתולה הקדושה שאוצר בתוכו כוחות ריפוי ומהווה מקום עליה לרגל לחולים רבים מרחבי יוון. האיקונין קדוש בעיקר לנשים הרות ובעלי ילדים קטנים.

ליד המנזר נמצאת מוורי ספליה (המערה השחורה), מערה קטנה אשר שימשה מקום מסתור לפרטיזנים בזמן מלחמת העולם השנייה. אתר הטבע המרשים ביותר הוא פנדוורחי, שהוראת שמו "תמיד גשם". זהו טיול רגלי בקניון יפהפה, שמפלי מים מגירים אליו מכול עבר.

תלויים באוויר

סיומו של הטיול במנזרי מטאורה (Meteora, מיוונית: תלויים באוויר, מטאור). אלו מנזרים התלויים-בנויים על ראשיהם של צוקים תלולים, כמעט אנכיים, המיתמרים מעל המישורים (Peneios) של תסליה. צורות הסלע המוזרות והמרשימות הללו גולפו בכח הטבע, בסלעי הקונגלומרט האפור.

ההרים הנישאים היו אתגר לבנאים ולארכיטקטים שהסתערו עליהם ברוח עזה של יצירה, והתוצאה - מנזרים הנראים כאילו יד נעלמה הצניחה אותם במקומות הבלתי הגיוניים והבלתי נגישים ביותר. נקודת המוצא היא קלאמבקה (מטורקית: המבצר היפה), הנמצאת 20 ק"מ מצפון לטריקאלה. בעבר הלא רחוק, הגישה היחידה למנזרים היתה באמצעות סולמות חבלים, מנופים ושבילים מתפתלים.

הכיכר המרכזית

זהו טיול שאחד האתרים החשובים בו הוא הכיכר המרכזית, פְּלָטֶיאָה, בפי היוונים. הפלטיאה נקראת כך על שום ה"פלאטאנוס" (ביוונית – עץ הדולב הגדול), המזדקר ממרכזה של כל כיכר טיפוסית וכנפיו מצלים על ספסלי הכיכר ושניים-שלושה בתי הקפה והטברנות שמקשטים אותה. פעמים רבות, עץ הדולב משמש מקור לגאווה ואף לתחרות בין הכפרים הסמוכים. זקני הכפר מוכנים להישבע כי הדולב שלהם הוא העתיק ביותר בארץ ושגילו מגיע ליותר מ-600 שנה.  

ככל שהעץ גדול, עבה ומרשים יותר, כך עדיף. גזעיהם החלולים של עצי הדולב, משמשים על פי רוב, לאחסון פירות יבשים.

לטפס למרומי הפסגות לפניני טבע ציוריות (צילומים: ויז'ואל/פוטוס)

כפרים אלה בנויים אבן מקומית ונראים כאילו צמחו מן האדמה. פניהם של המקומיים כאילו עוצבו על ידי פסל אומן, כל קמט וכל שפם מספרים סיפור על תולדות הכפר ועל אנשיו. תושבי הכפרים מבוגרים בגילם. את הסמטאות השלוות והציוריות של הכפר מאכלסות בדרך כלל דמויות של קשישים הנעזרים במקל וקשישות לבושות שחורים (סמל לאלמנותן).

רב הצעירים נוטשים עם בחרותם את משפחתם והסביבה הכפרית בה גדלו ועוברים אל העיר הגדולה או אל מעבר לים. אחת לשנה, ביום חגו של הכפר, שנחגג בתאריך המזוהה עם הקדוש המקומי שמשמש כפטרונו של הכפר, מתכנסים כל יוצאי הכפר "לדורותיו" לחגיגות של מספר ימים, שבמקור נשאו אופי דתי אבל עם השנים קיבלו אופי חילוני, מקומי ואינטימיים יותר.

תחייתם של הכפרים

היוונים הצעירים בוחרים בעיר אך חולמים בקול על הכפר. לרבים מהם, החיים דור שלישי או אפילו רביעי בעיר, יש איזה שהוא דוד, סבא או ירושה משפחתית, בדמותה של חלקת אדמה כפרית הכוללת כמה עצי זית ובית קטן. "הייתי רוצה בית כפרי", כתב קונסטנדינוס קאוואפיס באחד משירי נעוריו הגנוזים. המשורר הנערץ והאלמותי הזה, גם אם מרבית שנותיו לא חי ביוון גופא, השכיל לבטא את משאלת הלב היוונית ובמידת מה גם האוניברסלית הזו.  

בתי הילדות הופכים ל"צימרים" משפחתיים

הערים היווניות הן דחוסות, מאובקות, צפופות ומכוערות, ובניגוד לערי מערב אירופה, לא התברכו בריאות ירוקות. יש משהו מתיש בערים הרועשות הללו ואצל רבים נוצר כורח להתנתק מהן לעתים, אל הכפרים המוריקים, בהם ניתן לנשום אוויר נקי, לשחק שש בש וללגום אוזו בחברת גברים משופמים.

בזמן מלחמת העולם השנייה ומלחמת האזרחים שימש האזור מחסה ומסתור לארגונים לוחמים. הגרמנים התמודדו עם הלוחמים על ידי הרג שיטתי של שכבת גיל גברית באזור. מלחמת האזרחים תרמה את חלקה, העיור הוסיף את השפעתו וכך נוצר מצב של דילול אוכלוסייה משמעותי ומחסור חמור בגברים בני 40-60.

בעת האחרונה (סוף שנות התשעים ותחילת האלפיים) החלה חזרה של תושבי הערים אל הכפרים. החזרה מתאפיינת בעיקרה בשיקום בתי הילדות והפיכתם ל"צימרים" משפחתיים. תנופת החזרה עוררה תנופת תיירות, וזו בתורה עודדה את החזרה. כפרים רבים שאוכלוסייתם עד לפי כחמש שנים הסתכמה בשתי אלמנות, חוזרים להיות מוקד משיכה לצעירים, בעיקר בימות הקיץ בהם השהייה באזורים הנמוכים של יוון חמה ומעיקה.

• לאתר הבית של גילי חסקין לחצו כאן