תקדים: הומואים שנישאו בחו"ל יירשמו כנשואים

לראשונה בישראל בני זוג חד-מיניים יירשמו כנשואים במרשם האוכלוסין. כך קבעו הבוקר (יום ג') שופטי בג"ץ, שקיבלו את העתירה שהגישו זוגות הומוסקסואלים שנישאו בחו"ל. העתירה התקבלה ברוב של שישה שופטים. רק השופט אליקים רובינשטיין התנגד.

• לפסיקה המלאה - לחצו כאן
  

נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק, שכתב את פסק הדין, הסביר שבית המשפט אינו מתערב בהחלטות של מדינות שונות, בעניין ההכרה של זוגיות חד-מינית. "הננו מחליטים כי במסגרת מעמדו הסטטיסטי-רישומי של מרשם האוכלוסין, ועל רקע תפקידו של פקיד הרישום כמאסף חומר סטטיסטי לצורך ניהול המרשם, על פקיד הרישום לרשום במרשם האוכלוסין את העולה מהתעודה הציבורית המוגשת לו על ידי העותרים, לפיה העותרים נשואים. איננו מחליטים כי בישראל מוכרים נישואים בין בני אותו מין; איננו מכירים בסטטוס חדש של נישואים אלה; איננו נוקטים כל עמדה באשר להכרה בישראל של נישואין בין בני אותו מין הנערכים מחוץ לישראל".

השופט ברק, הסתמך על הלכת פונק-שלזינגר, פסק דין קודם שניתן על-ידי השופט יואל זוסמן עוד בשנות ה-60, לפיו יהודי ולא יהודיה התחתנו בקפריסין בחתונה אזרחית, וכשבאו להירשם במרשם האוכלוסין הם לא הוכרו כנישואים. אז נכתב על-ידי השופט זוסמן: "ברור הדבר ונעלה מספק, כי תפקידו של פקיד רישום, על פי פקודת מרשם התושבים, הינו אלא תפקיד של מאסף חומר סטטיסטי לצורך ניהול ספר התושבים, ושום סמכות שיפוטית לא ניתנה בידו".

נשיאת בית המשפט העליון, דורית בייניש, תמכה בהחלטתו של ברק. "מסורת משפטית של שנים יצרה וביססה בשיטתנו את ההבחנה בין מרשם האוכלוסין, תפקידו וגבולות סמכותו, לבין הסוגיות הקשות ביותר של קביעת מעמד אישי. העובדה שמנקודת ראותם של העותרים יש בוודאי חשיבות למרשם ולהצהרה הנכללת בו, אינה גורעת מההפרדה המשמעותית שנוצרה בהלכות שיצאו מלפני בית משפט זה בין סוגיית המרשם לבין שאלת המעמד האישי. גישה זו של פסיקתנו יצרה מסגרת המותירה את השאלות הסבוכות ביותר מבחינה משפטית ללא הכרעה, ואת שאלת ההכרה החברתית והערכית לכנסת כבית המחוקקים".

השופט רובינשטיין: המחוקק צריך לתת את הדעת

השופט רובינשטיין, שהיה בדעת מיעוט, הסביר את עמדתו: "איני סבור כי הענקת הזכויות הכלכליות-חברתיות לזוגות הומוסקסואליים, שיש בה משום הגינות אנושית ומשפטית, היא "תבנית משפטית" בדומה לרישום נישואין. ישנו קו המפריד ביניהם, שחצייתו מחייבת התייחסות המחוקק; הקו הוא אותו סמל, אותה החלטה ערכית, המצדיקה כי המחוקק במדינת ישראל הוא שייתן עליה את דעתו, והלוא הרישום הריהו, בסופו של יום, גושפנקה רשמית של הממלכה ליצירת תא משפחתי, המוכר רק במיעוט קטן ממדינות תבל. לכן אילו נשמעה דעתי, לא היינו נעתרים לעתירות".

העותרים דרשו שמינהל האוכלוסין במשרד הפנים ירשום כנשואים בני זוג מאותו מין, שנישאו בחו"ל, לאחר שהציגו תעודת נישואין מאומתת מהמדינה בה נישאו. העתירות, שהוגשו על ידי עו"ד דן יקיר, היועץ המשפטי של האגודה לזכויות האזרח, ויונתן ברמן- הוגשו בשמם של שני זוגות של גברים שנישאו בקנדה ומינהל האוכלוסין מסרב לשנות את הרישום של מצבם האישי מרווקים לנשואים.

בעתירה ציינו המבקשים כי הם אינם מסתפקים בדרישה לשנות את רישומם של שני זוגות אלה, אלא לקבוע הלכה מחייבת, פסק דין תקדימי, המחייב את מנהל האוכלוסין לרשום את נישואיהם של זוגות אחרים מאותו המין, אשר הציגו תעודות נישואין. בעתירות נטען כי "מדינת ישראל מונעת מזוגות אלה להינשא בארצם כשהם מוקפים בכל יקיריהם, בני משפחה, חברים וידידים ומאלצת אותם להרחיק על פני יבשות רבות. די בפגיעה אנושה זו בזכויות היסוד שלהם ולהתיר למנהל האוכלוסין להציב מכשול בפני רישום נישואיהם בישראל".

בתשובת המדינה לעתירות אלה נאמר כי אין מקום לרישום נישואים חד מיניים אשר נערכו במדינה זרה. עמדה זו מתבססת על שיקולים משני מישורים: הראשון, העדר הכרה בתא משפחתי חד צדדי והיקף שיקול דעתו של פקיד הרישום. בישראל לא קיימת תבנית משפטית מתאימה לרישום נישואים בין בני זוג מאותו מין. במישור השני, המדינה טענה כי תחולתם של כללי ברירת הדין החלים על הכרה בנישואים שנערכו במדינות זרות אינה מתאימה במוסד חברתי שאינו מוכר בישראל.