סיני, צ'כי ואנגלי נכנסו לחנות ספרים
איך מזהים כותרים בעלי פוטנציאל רגע לפני שמחירם יעלה? שיחה קלה עם עורכי נישת הספרות המתורגמת בהוצאות הספרים הנמצאים במרדף מתמיד אחרי “רודף העפיפונים“ של השנה הבאה
סוף היום. מירית, מוכרת באחת מחנויות הספרים בתל־אביב, סוגרת את הקופה. אחרוני הלקוחות נשרכים החוצה והחנות ננעלת. עכשיו מתחילה ההתמודדות הגדולה: היכן למקם את עשרות הכותרים החדשים שהגיעו היום: סופרת ישראלית חדשה, בסט־סלר של כוכב־עולה מאירלנד, יצירה מרגשת של סופרת הודית, משהו שחייבים לקרוא בתרגום מיוונית... המדפים עמוסים.
עדי שורק, עורכת סדרת הפרוזה “ושתי, מחלקה ספרותית“ בהוצאת רסלינג לא נבהלת מהצפיפות. לעומת כל רבי המכר שאנחנו מכירים מהפרסומות ברדיו, היא בחרה ללקט בקפידה ספרים שטרם קיבלו בית חם באחד ממפעלי התרגום החשובים: “סופרים כמו ג'ויס, וירג'יניה וולף ואחרים תמיד יתורגמו, אבל מאז ומתמיד הרגשתי שיש חוסר בספרות שהיא לא קנונית. עד היום לא הייתה אכסניה לספרות שמחפשת את גבולות הכתיבה.“
ככל שהשוק הולך ונעשה תלוי בקהל המוני, שורק מדגישה את הצורך למצוא “מרחב שוליים שאינו איזוטרי, אבל נותן איזשהו מנעד נשימתי, שלא מתיימר להיות בתוך כל המסלול הזה של ספרים זוכי פרסים ספרותיים יוקרתיים.“ כך, למשל, החליטה למקם על המדף את גרטרוד שטיין לצד קולט ואת דילן תומס לצד הסופר האמריקאי תומס פינצ'ון.
תפיסת עולם ספרותית מגובשת היא רק תחילת הדרך. כעת על העורך לאתר את הספרים המתאימים. כאן נדרשים חושים חדים. תרזה בירון-פריד, עורכת בספריה לעם של הוצאת עם־עובד: “אני שומעת על ספרים מחברים, מקולגות, או ממתרגמים שמבקשים לעבוד על ספר. אני גם קוראת קטלוגים של מו“לים מחו“ל ומדברת עם עורכים משם. אבל לפעמים זה עניין של מזל.“
נעה סמלסון מהוצאת מטר מכירה היטב את המירוץ אחר הספרים. כיוון שרוב ספרי הפרוזה שנבחרים על ידיה נכתבים באנגלית, היא משתתפת פעילה במשחק: “היום התחרות היא תחרות ריצה - מי מגיע ראשון לכתב היד.“ סוכנויות הספרים, גם אלו שפועלות בארץ וגם אלו מחו“ל, מעניינות את כל ההוצאות בספרים שיוצאים לאור, אבל להוצאה ששמה יד על מידע מוקדם, יש יתרון. היא תוכל לרכוש את הזכויות לפני שהספר יהפוך ל“דבר החם“ הבא ומחירו יעלה.
“רודף העפיפונים“ של חאלד חוסייני (תרגום: צילה אלעזר), למשל, רב המכר המיתולוגי של מטר, נרכש על סמך קטעים מהטקסט, 40 עמודים שהוגשו לסמלסון במייל, בשלב שבו הספר טרם נערך סופית. “הסוכנת הציעה את כתב היד למנהלי ההוצאה בפגישה אישית, ולאחר שקראתי את החומר - התלהבתי והמלצתי.“
הספר “אין לי מושג איך היא עושה את זה“ מאת אליסון פירסון (בתרגום איטה ישראלי), שמדבר על רגשות האשם של אם קרייריסטית, נרכש על ידי סמלסון כתוצאה מקריאת ידיעה ב“גרדיאן“ על בעלת טור בריטית שמפרסמת אוסף של רשימותיה בספר: “לאחר שעיינתי ב-10 טורים מצולמים שנשלחו אלי מההוצאה, הבנתי שמדובר בספר עם פוטנציאל.“
מסתבר שלא מספיק להיות מקושר לתעשייה או להציץ במגזינים הנכונים על מנת לזהות רב מכר בהתהוות. בחלק מן ההוצאות מעסיקים ,Scout שתפקידו לאתר את הכישרונות בעולם לפני שה“באזז“ סביבם יקפיץ את מחירי זכויות התרגום. יש מיעוט של עורכים, כמו תומר קרמן מגוונים, שאומרים שהם לא מוכנים להשתתף במרדף להשגת זכויות תרגום. אפשר להבין אותו, לעתים מדובר בתהליך מורט עצבים. כאשר מחירי הזכויות עולים, כתוצאה מתחרות בין ההוצאות, נוצר מכרז שמוביל את המו“לים להשקיע סכומים מופרכים ביצירה שלא ברור כיצד תימכר לקוראים הישראלים.
בירון-פריד: “לפעמים אנחנו נאלצים להשתתף במכרז. אנו מאוכזבים כאשר אין באפשרותנו לממש אופציה לרכוש ספר חדש של סופר שהוצאנו בעבר. אני מוכרחה לומר שהנורמות בתחום הזה, שבעבר היו יותר ג'נטלמניות, נעשו לא מתאימות לאנשי ספר.“
רכישת זכויות התרגום היא רק תחילתו של המסע. כעת מגיע השלב שהוא אולי הקריטי מבחינת העורך - התרגום. אחת הבעיות שעומדות בפני עורך הספרות המתורגמת, הינה ההתמודדות עם התרגום, שבמקרים מסויימים הוא משפה שאינה מוכרת לו.
זה שנים שהוצאת גוונים מוציאה, בין השאר, ספרות מתורגמת ממגוון שפות. ההוצאה מתמחה בספרות צ'כית, אותה מתרגמת רות בונדי. זו אחת ההוצאות הבודדות שמביאות לקהל הישראלי יצירות שתורגמו משפה זו. בימים אלה יוצא שם לאור הספר: “אשה בחולות“ של הסופר היפני אבה קובו, בתרגום איריס אלגרישי. בהמשך ייצא גם קובץ סיפורים סיניים שערך ותרגם רביב אנין.
קרמן: “המתרגם ואני עובדים בצמוד על הספר. כל דבר קטן שלא ברור לי לגבי משמעות הדברים אני מוודא איתו. אני מנסה להעביר את רוח הדברים בצורה הכי קרובה וכך להגיע לניסוח הסופי.“
לבירון-פריד שיטה משלה - לאחר שהתרגום לעברית מוכן, היא משווה אותו עם תרגום של היצירה לשפה שמוכרת לה, כמו אנגלית או צרפתית: “השפה המתווכת היא אמצעי שעוזר לנו לראות איך מתרגם לשפה אחרת התמודד עם קושי שעלה אצלנו. אפשר לראות את המקומות שהמתרגם לעברית התעכב עליהם ולהבין את מהות הבעיה.“ היא מצליבה בין הפתרונות ולמעשה מבצעת את מה שמכונה “עריכת תרגום.“ עוד שלב קריטי בדרכו המפותלת של הכותר.
שמעון ריקלין, עורך בהוצאת מודן, אחראי לכל השלבים שהספר המתורגם עובר. הוא מתאים את הספר למתרגם, ולאחר שזה סיים את עבודתו, הוא מעביר את החומר לעורך התרגום (שמשווה בין הספר המקורי לבין התרגום לעברית) ולבסוף משלב את העורך הלשוני. לדעתו, הספר צריך לשקף את לשונו המקורית של המחבר ואת סיגנונו: “אני מסתכל על הספר בעיניו של הקורא. עלי להעביר את איכויותיו לתרגום העברי.“
ומה קורה כשמדברים אליך בסינית? קרמן: “הגיע אלי כתב יד של מתרגם שמעוניין להוציא ספר שתירגם מסינית. כיוון שאיני דובר סינית, אסמוך על המתרגם, לא אקח עורך תרגום ואסתפק בעריכה ספרותית של הטקסט המתורגם".
“לפעמים המתרגם משתמש בתחביר מורכב ובמילים גבוהות,“ אומר ריקלין, “אבל אם הסופר סיפר משהו בשפה פשוטה, יש לשמור על נאמנות למקור.“ אך לפעמים העורכים הלשוניים מעדיפים את התקינות הלשונית על פני עברית שמתאימה לסגנון הספר: “הסוד הוא למצוא את האנשים הטובים ולדעת שאתה סומך על כל אחד מהשרשרת.“
מירית, ידידתנו מחנות הספרים, מדווחת על תחושת תסכול מתישה הנובעת מחוסר יכולתה של החנות להכיל את המלאי המסקרן. הוצאות הספרים משיקות עוד ועוד כותרים, תוצרי הבחירות של העורכים, ששקלו, חשבו והשקיעו עבודה ומאמץ. לשמחתה של בירון-פריד, “אצלנו יוצא מבחר מצומצם של כותרים, כך שאנו לא מתחרים בעצמנו, ומאפשרים לכל ספר לקבל חשיפה על המדפים ובתקשורת.“ אנו לא תלויים בשוק האנגלו-אמריקאי בלבד, הספר 'אהבה פרוזאק סקרנות וספקות,' למשל, מאת לוסיה אצ'ווריה, תורגם מספרדית (ע“י יערי טאובר בן־יעקב), ותפס בקרב נשים מכל הגילים.“
שוק הספרים הישראלי נעשה תחרותי מאוד. השליטה בו נתונה בידי מספר מצומצם של גופים מסחריים, והתחרות ביניהם מכניסה את ההוצאות לסחרור. זוהי מגמה כלל-עולמית, שתוצאותיה עשויות להיות בעיתיות מאוד. בינתיים, העורכים מונעים על ידי המרדף אחר רב המכר הבא. לפעמים, הדלק שלהם הוא הרצון לגלות לקורא הישראלי נישות ותרבויות שטרם הגיע אליהן. הנה, ממש מחר, כמו בשלטי הפרסומת המתחלפים על לוח מודעות, ינחתו על שולחנות התצוגה אפריקאי, הודית ויווני. העורכים כבר עוסקים בבאים אחריהם.
לפנייה לכתב/ת 
