שכחו את הנשים בבית
השידור המיוחד של ערוץ 2 לרגל המרדף אחרי בני סלע הורכב מגדי סוקניק הסמכותי ומכמה שוטרים עייפים. לא רק שהאנס הסדרתי לא נתפס במהלך התוכנית, אלא שגם לא היה בה שום דבר חדש. אריאנה מלמד נזכרה שוב שפחד טוב לרייטינג
בחדשות ערוץ 2 אוהבים צופים מפוחדים. הפחד טוב לרייטינג, כפי שהוכח יותר מדי פעמים בפיגועים ומלחמות. עד כדי כך הוא טוב, שאפשר בלי בושה להושיב את סוקניק מול כמה שוטרים עייפים ולקרוא לזה "משדר מיוחד" הגם שלא ראינו ולא שמענו בו דבר אחד חדש, מעניין או מועיל. ודאי לא מיוחד. למרות כוונותינו הטובות, למרות שוודאי ריכזנו את כל האנרגיות החיוביות שלנו ואפילו ניסינו לעצור את נשימתנו, הנס לא אירע ובני סלע לא נלכד במשבצת השידור המיותרת הזאת. אז מה בכל זאת היה שם?
השוטרים באמת עייפים. אלי פרנקו מתדרך את פקודיו לחפש "מתחת לכל אבן ומעל לכל עץ" כאילו מדובר היה בעקרב או בציפור ולא באחד הפסיכופטים היותר-מסוכנים שעברו דרך מערכת הענישה הישראלית. כתבינו – כולם עד אחד גברים – ממלאים את המסך ומהמהמים משהו על סדרת הטעויות שהובילה לבריחתו של סלע, ובהעדר מידע עדכני או חשוב השיחה נפרטת לטריוויה: האם היו לו או לא היו לו מכנסי ג'ינס בין חפציו האישיים בעת שעבר דרך השער המגנומטרי בכלא?
ברחובות תל אביב – כך מאמינים באותו רגע פרנסי המשטרה וערוץ החדשות – מסתתר אדם שהתואר "חלאה" מחמיא לו. עריכה נבונה של משדר המוקדש למאמצי לכידתו היתה יכולה להביא אל המסך מומחי נפש לניתוח אישיותו, הסברים מדוע לא ניתן לו טיפול כלשהו בכלא, עדות של קורבן אונס (יש כבר נשים שמוכנות להיחשף), שיחה עם מישהו מהגברים והנשים הנפלאים המתנדבים במרכזי הסיוע לקורבנות תקיפה מינית: כל דבר, רק לא עוד שוטרים עייפים בחושך, ולא משאל פתטי בבית קפה בו תוקעים מצלמה ומיקרופון לפרצופה של עלמה צעירה ותובעים לדעת אם היא פוחדת. אפילו ביוגרפיה מסודרת של האנס לא ראינו כאן.
העדרן הכמעט מוחלט של נשים מן המסך בשידור הזה היה סממן מובהק של חוסר רגישות, חוסר הבנה של מהות הפשע הקרוי אונס. עד כדי כך לא הבינו, שסוקניק פיתח ספקולציה עם אחד השוטרים, מה יקרה אם בני סלע ימצא לעצמו עוד קורבן. "מעבר לטרגדיה זה יהיה ביזיון", סיכמו השניים. ובכן, לא. לא בכבוד של גברים ושוטרים עסקינן כאן, לא בשמחת-מרדף ולא במשחקי מחבואים. רק בעוד פשע היפותטי נגד אישה. אין מעבר לטרגדיה ולא כלום. היא תלווה את הקורבן כפציעה וכטראומה כל חייה. בין הצופות של המשדר הזה, אני מניחה, היו נשים לא מעטות שפחדו עד מאוד, ואיש מן הגברים הדוברים על המסך לא התפנה להזכיר להן את מספר הטלפון של מרכז הסיוע, או שכאשר מתרחשת הפסקת חשמל לילית בדירתן, עדיף שלא ייצאו למסדרון בגפן. כך נהג סלע ללכוד קורבנות בעבר. כך ינהגו עוד אנסים בעתיד. אין דבר: תמיד אפשר יהיה, בהתראה של כמה שעות, להפיק עוד משדר עם סוקניק הסמכותי והשוטרים מבלי לומר בו דבר אחד חשוב. טוב שלא אירעה הלילה עוד טרגדיה, וכל מה שראיתם היה רק ביזיון.
