סקירה ראשונה: מעבד ארבע ליבות של אינטל
לקחנו לבדיקה את מעבד-העל החדש של אינטל בעל ארבע-הליבות (Quad Core). האם המעבד החדש מציע יתרון לגיימרים כפי שאינטל מבטיחה? ועד כמה הוא עשוי להתאים למשתמשים אחרים? חלק א'
בשלהי 2003, כשחברת AMD השיקה את מעבדי Athlon 64 והדיחה את אינטל מבכורת מבחני הביצועים, היה מי שאמר שהיא "תעיר את הנמר משנתו". זה לקח שלוש שנים, אמנם, אבל אינטל התעוררה לבסוף בקיץ האחרון, במה שנראה כקפיצה מטאורית בביצועי המעבדים שלה.
לא רק אנחנו, אלא כל גוף בלתי תלוי שבדק את מעבדי Core 2 Duo החדשים הסכים: השיפור חסר תקדים. AMD, לשעבר חביבתם של הגיימרים, השיבה להכרזות של אינטל בעיקר בהוזלת המעבדים הקיימים, ובהרבה הבטחות לעתיד.
מעבדי Core 2 כפולי-הליבה כבר זוכים לפופולריות גדולה, אבל אינטל לא מסתפקת בהובלה שפתחו על המעבדים של AMD. מוקדם יותר החודש, היא הציגה את המעבדים הראשונים במשפחת Core הכוללים ארבע ליבות (Quad Core). לכאורה, טכנולוגיה עליה ל-AMD פשוט אין תשובה. אבל על אינטל מוטל עדיין להוכיח שיש צורך אמיתי במעבדים הללו - לא רק במחשוב העסקי, אלא גם בשוק הביתי.
בכנסי IDF שהתקיימו בארה"ב, ולאחרונה גם בישראל, הדגישה אינטל את התועלת של מעבדי ה-Quad עבור הגיימרים. אנחנו, ניסינו לראות האם מדובר בתועלת אמיתית, והאם יש ערך במעבדים החדשים גם עבור משתמשים שאינם גיימרים.
Core Quad: הטכנולוגיה
הטכנולוגיה של המעבדים החדשים לא שונה בהרבה מזו של מעבדי Core 2 Duo. המיקרו-ארכיטקטורה הבסיסית זהה; Core 2 Quad, אם להתנסח בפשטות, הוא "הדבקה" של שני שבבי Conroe (הגירסה השולחנית של Core 2) דו-ליבתיים.
בדומה למה שכבר נעשה בעבר בסדרות 800 ו-900 של Pentium D (למעשה, מעבדים שהורכבו משתי ליבות Prescott ש"הודבקו" לכדי מעבד אחד).
מדוע בחרה אינטל בפתרון הזה שבעיני רבים איננו ריבוי-ליבות "אמיתי"? בכנס IDF שנערך בתל-אביב השיבו על כך דוברי אינטל, קודם כל, שאין ספק שמדובר במעבדי Quad אמיתיים מעצם העובדה שהם כוללים ארבע ליבות פיזיות על שבב אחד. ביישומים מסויימים, אמרו, הם גם מספקים ביצועים כפולים מהמעבדים הדו-ליבתיים. היתרונות לפתרון שנבחר הם:
א. פשטות היישום שלו - בהשוואה לפיתוח של המיקרו-ארכיטקטורה מחדש.
ב. עלות נמוכה יותר - מכיוון שמספר תקלות הייצור עולה ביחס ישר לגודל השבב.
ג. אמינות גבוהה יותר - לאינטל ניסיון לא רע עם סוג הפתרון הזה, ולכן צפויות בו פחות בעיות.
ישנם, בכל זאת, גם חסרונות שאי אפשר להתעלם מהם:
א. במעבדים החדשים יש הפרדה בין זיכרונות המטמון המשמשים את הזוגות של הליבות הפיזיות על השבב, מה שמוביל לביצועים פחותים.
ב. פליטת החום גבוהה ממה שאפשר היה, קרוב לוודאי, להשיג בתכנון מחדש של השבב.
ג. רוחב-הפס של האפיק עלול שלא להספיק.
כך או כך, מדובר במעבדי ה-x86 הראשונים הכוללים ארבע יחידות עיבוד. אמנם הם בעלי הספק כפול ופליטת חום תואמת, אבל חדשניים כשלעצמם.
המעבד שבדקנו
אינטל שלחה אלינו לבדיקה את המעבד החזק ביותר שלה עד כה, גירסת ה-Extreme הייעודית למשחקים Core 2 Extreme QX6700. זהו המעבד בעל מהירות השעון הגבוהה ביותר במשפחה, והוא מאפשר גם את שינוי של מכפלת התדר (על-מנת לבצע אוברקלוקינג ללא הגדלת תדר ה-FSB).
את הפרטים העיקריים של המעבד אפשר לראות בטבלה.
| שם קוד | Kentsfield |
| מהירות שעון | 2.66GHz (266MHz x 10) |
| מספר הליבות | 4 |
| תושבת | LGA775 |
| מתח עבודה מקסימלי | 1.35V |
| תדר אפיק USB | 1066MHz (4 x 266MHz) |
| הספק ממוצע | 130W |
| זיכרון מטמון (L2) | 2 x 4MB, Shared |
| ליתוגרפיה | 65nm |
| Hyper-Threading | X |
| Virtualization Technology | כן |
| EM64T | כן |
| EIST | כן |
היחידה שקיבלנו היא ES (קיצור של Engineering Sample), כלומר כזו שמיועד לשימוש פנימי או להדגמה. היא הגיעה באריזה דומה לאריזת ה-Retail עבור מעבדי אינטל אחרים - רק לבנה לחלוטין - שכללה מעבד וגוף קירור שאמורים להיות זהים לאלו שיגיעו למדפים, ללא ספרון ההוראות המצורף בדרך-כלל למעבדי אינטל.
גוף הקירור המצורף היה זהה בצורתו לגוף הקירור הסטנדרטי שאינטל מצרפת לכל המעבדים שלה מאז סדרת ה-6xx, בעל צלעות עשויות אלומיניום ובמרכז ליבת נחושת. ההבדל היחיד שיכולנו לראות הוא בצבע: המאוורר נצבע בכחול.
כפי שניתן לראות (בתמונה הימנית) המעבד הזה הגיע עירום מכל פרט מזהה. אם כי במבט על חלקו התחתון של השבב (בתמונה השמאלית) ניתן לראות שהוא מורכב משתי קבוצות רכיבים (שכל אחת מהן היא פיסת סיליקון כפולת-ליבה).
QX6700, צפוי להיות החזק מבין מעבדי ה-Quad ולעלות כ-1,000 דולר בחו"ל ולא פחות מ-1150 דולר בישראל. אגב, על אותה טכנולוגיה, בשינויים קלים מאד, מבוסס גם מעבד ה-Quad לשרתים Xeon 5300. בתחילת 2007, צפויה להגיע לשוק גירסה מוחלשת מעט, Core 2 Quad Q6600. היא תרוץ במהירות שעון מעט יותר נמוכה (2.4GHz) ותתומחר ב-150 עד 200 דולר פחות.
מכיוון ש-QX6700 הוא מעבד שמאפשר שינוי במכפלת התדר, יכולנו להשתמש בו כדי לדמות את להשתמש בו כדי לדמות את Q6600. בתמונות אפשר לראות את המעבד כפי שזוהה בתוכנת CPU-Z, פעם כ-QX6700 (מימין) ופעם כ-Q6600 (משמאל).
CPU-Zquads
מערכת הבדיקה
כדי לבחון את היכולות של המעבד החדש ולהשוות אותן למעבדים האחרים בשוק, הרכבנו מחשב
| מעבד |
|
| לוח אם | Intel D975XBX2 |
| גוף קירור |
|
| זיכרון | GeIL Ultra DDR2-800MHz 2GB |
| כרטיס מסך | ATI Radeon X1900XT CrossFire Edition |
| דיסק קשיח | Seagate Barracuda 7200.9 250GB |
| ספק כח | Enermax Liberty 620W |
| מערכת הפעלה
ודרייברים |
Windows XP Professional SP2
ATI Catalyst 6.10 Latest Intel drivers and BIOS |
שלם שהתבסס עליו, בקונפיגורציה שמתאימה לרמת היכולות שלו. את פרטיה אפשר לראות בטבלה.
כפי שאפשר להבין מהטבלה, ביצענו את המבחנים למחשב הזה כשהמעבד מתפקד פעם אחת כ-QX6700 ופעם נוספת כ-Q6600. השתמשנו גם בשתי מערכות קירור שונות - נתייחס לכך בהמשך.
פרט מרכזי נוסף בתצורה הוא לוח-האם החדש בו השתמשנו. כשבדקנו את Core 2 Extreme, השתמשנו בלוח-האם החדש (לזמנו) מדגם Bad Axe, שאמור היה להיות התשובה של אינטל ללוחות High End של יצרנים כמו Gigabyte, MSI ו-Asus.
כמותם, הוא התבסס על ערכת השבבים X975 של אינטל. הייחוד שלו היה בכך שזו הפעם הראשונה שאינטל מנסה לפנות לקהל המקצועי ישירות, ולא מניחה את פיתוח הלוחות המקצועיים לצד-שלישי.
Bad Axe 2, גירסה משופרת של הלוח ההוא, משלב - כמותו - תכונות אוברקלוקינג מתקדמות, וכולל מספר שיפורים מינוריים ב-BIOS ובלוח עצמו.
תמצאו בו כפתור Reset במקום הפנוי שליד הסוללה,
ונורית חיווי שמציינת אם מתבצע CPU Throttling (הורדה יזומה של מהירות המעבד בגלל התחממות יתר).
גם תפריט האוברקלוקינג ב-BIOS הפך לנוח יותר (הרחבה נוספת בנושאים אלה תוכלו למצוא בכתבה המלאה המתפרסמת ב-HWZone).
בחלק הבא של הכתבה: תוצאות המבחנים והמסקנות.
עוד ב-HWzone: חברת ASUS מציגה: לוח האוברקלוק המושלם
לפנייה לכתב/ת 
