נעצמו "העיניים של המדינה"

בני מסס, שזכור כמי שטבע את המושג "העיניים של המדינה" לאחר הקרב על מוצב החרמון במלחמת יום הכיפורים, נפטר היום (ה') בגיל 54.  מסס, לוחם בגדוד 51 של גולני בעברו, נפטר בביתו בטבריה, ככל הנראה מדום לב. בני משפחתו אמרו ל-ynet "הלך לנו גיבור".

• מלחמת יום כיפור: פרוייקט מיוחד
  

33 שנים אחרי המלחה ומסס, שהפך אולי יותר מכל לסמל של המלחמה ההיא, לא התנתק ולו לרגע במשך כל השנים מקולות המלחמה. כבן למשפחה שורשית בטבריה, שהתגורר במשך כל חייו מול נופי הכנרת, נחשב כשחיין מצטיין. "הוא היה ילד טבע שהיה צולל ותופס דגים בידיים", סיפרה אחותו יעל.

מאוחר יותר בחר ללכת בדרכו של אביו אברהם, ממייסדי חטיבת גולני, ובמלחמה הוגדר על-ידי חבריו כלוחם גיבור שלא ידע פחד. "הוא הביא למפנה בקרב, קם התרומם מאחורי המחסה, המקלע בידיו, רץ מול הסורים, ריסס וריסס, וסחף את חבריו אחריו", כך נכתב באחד הספרים שתיארו את מלחמת יום הכיפורים.

"בני היה גיבור אמיתי. את המלחמה נצר בליבו לנצח ומעולם לא הסכים לספר לנו מה באמת קרה שם", סיפרה בכאב אחותו הצעירה מזל, שנולדה זמן קצר לפני המלחמה. "כל השנים גדלתי בידיעה שיש לי אח גיבור. הערצתי אותו כמו כולם ודאגתי לו".

מסס שב אמנם משדה הקרב, אך חייו כבר לא היו כבעבר. זמן קצר לאחר תום המלחמה הוכר כהלום קרב על ידי משרד הביטחון ומאז טופל בבתי חולים. שלוש שנים לאחר סיום המלחמה הוא הרג בטבריה ערבי תושב נצרת. בעסקת טיעון שהושגה בין הצדדים הואשם מסס בהריגה ושוחרר מהכלא כעבור שלוש שנים. המקרה לא פגע בשמו הטוב. "גם במקרה זה הוא היה גיבור, אנחנו בכלל לא בטוחים שהוא זה שהרג, אך הוא זה שנטל את האשמה על עצמו", סיפר חברו הטוב, יעקב סיידא.

במלחמה האחרונה, מלחמת לבנון השנייה, מסס ישב במרפסת וראה כיצד עירו מופגזת בקטיושות. "אמרנו לו – בני תיכנס למקלט, והוא צחק וענה. כבר עברתי מלחמה אחת, מה שצריך לקרות יקרה".

מסס שטופל במשך השנים על ידי הוריו, אברהם וגאולה, ואחותו הגדולה רוחמה, לא הקים משפחה. הבוקר הוא יצא כהרגלו לאכול ארוחת הבוקר בחצר ביתו. האחות רוחמה, הגישה לו את ארוחת הבוקר, נכנסה לבית וזמן קצר לאחר מכן כאשר יצאה החוצה ראתה אותו מוטל על הארץ. "הוא כנראה נפטר מדום לב". אמרה בעצב אחותו מזל. "שלושים שנים אחרי, אולי עתה נפשו הפצועה תמצא מנוחה".

קשר אמיץ לחטיבת גולני

מסס שהפך לסמל בזכות המלחמה המשיך להיות מחובר למורשת של חטיבת גולני. חבריו עמדו עימו בקשר והוא נהג לשאת עימו תמיד את הדסקית שלו.

יהושוע אלתנני, לוחם בפלוגת גולני וחברו של מסס, אמר ל-ynet: "אני מרגיש צער מאוד גדול. ביקרתי אותו לפני חודש, זו היתה הפעם האחרונה שראיתי אותו. הוא היה חבר ולוחם חסר פשרות. אפשר להזכיר אותו באותה נשימה עם כושי רימון ומאיר הר ציון. לעולם לא אשכח את הערב של ה-21 באוקטובר 1973 כשמסס אמר לנו בתדריך במרגלות ההר, אנחנו הולכים לעלות לכבוש את העיניים של המדינה - נפצעתי בקרב בכתף וביד. כשכבתי בבית החולים רמב"ם ראיתי את בני מסס מספר את מה שאירע שוב בטלוויזיה".

גם יעקב חסון, שלחם לצידו של מסס בקרב על החרמון, סיפר כי הוא היה לוחם במלוא מובן המילה. "הוא היה פייטר כזה ועשה מה שהוא רצה. אחרי המלחמה היתה לנו נפילה ולא סייעו לנו - אם היו עוזרים ומטפלים בנו, אולי המצב היה אחר. פתאום אתה יוצא לאזרחות, אין מי שיטפל בך ועושים דברים לא נכונים.

"כשפגשתי אותו לפני חודשיים רציתי לבכות. הוא היה אהוב על כולם, פתאום ראיתי אותו חלש, מבולבל, בקושי זיהה אותנו. הוא היה חולה מאוד. תיכננו שכל החברים בפלוגה יגיעו ביחד לבית שלו, לשמח אותו ולעודד אותו - להיות היתו מהבוקר עד הערב. אבל לצערי לא נספיק לעשות את זה, חבל שזה נגמר ככה".

מחר בשעה 11:00 יובא מסס למנוחות בבית העלמין בטבריה. חברים ומכרים רבים צפויים ללוותו בדרכו האחרונה. בני משפחתו מקווים כי בעיריית טבריה יגשימו את משאלתו האחרונה ויסכימו שייטמן בבית העלמין הישן, הממוקם מול חופי הכנרת. "לפני מספר שבועות הוא אמר שהיה רוצה להיקבר מול הכנרת אותה אהב כל-כך, אנחנו מקווים שבעירייה ימלאו את בקשתו האחרונה".