סודות של 4 אנשים שהצליחו לרזות בגדול - ולשמור
כל אחד מהם הפחית עשרות קילוגרמים במשקלו, אך במקום להעלות אותם בחזרה (פלוס ריבית), כמו שכולם עושים, הם מצליחים לשמור על המשקל לאורך זמן. מה הסוד שלהם
| ליאת חן: הורידה 37 ק"ג |  | דודי דיגמי: הוריד 38 ק"ג | | שירן רוזנברג: הורידה 31 ק"ג | | שלום פישביין: הוריד 31 ק"ג |
בכל הפרסומים של חברות המציעות תוכניות דיאטה תראו את הצילומים המוכרים. איך נראו המצולמים לפני התהליך ואיך נראו בסופו. ספק רב אם אי פעם מישהו יראה לנו את הגלגול הנוסף המוכר כל כך של אותם מרזים גאים לאחר שנה, שנתיים, שלוש.
זה לא סוד שהעניין הקשה ביותר בדיאטה הוא השמירה על המשקל. זהו תהליך סיזיפי שנמשך למעשה כל החיים. המרזים שלנו עברו (ועוברים) אותו על בשרם ויש להם כמה עצות שגם אתם תוכלו להפיק מהן תועלת. הם הורידו בגדול והרוויחו בענק ומאז הם שומרים על המשקל כבר כמה שנים. 4 סיפורי הצלחה:
שומרי משקל ואכלנים אנונימיים
החיים לפני הדיאטה:
מעולם לא הייתי ילדה רזה אבל העלייה המשמעותית במשקלי החלה בגיל 12, לאחר שהוריי התגרשו ועברתי להתגורר כילדת חוץ בקיבוץ חולתה שבצפון. הגירושים וההסתגלות למקום חדש גרמו למשבר רגשי קשה והאוכל היה בשבילי פיצוי ונחמה על תחושות הכאב.
בחורף הייתי מתעוררת מוקדם רק כדי לאכול את הדייסה החמה בחדר האוכל. בערב אם לא התחשק לי לצאת לאיזה שהוא מקום, מספיק שהבטיחו לי שיהיה שם אוכל טוב כדי לשנות את החלטתי. אכלתי כמויות מוגזמות. יכולתי, למשל, לחסל ביום שישי שתי חלות עוד לפני כניסת השבת.
כנערה וכאשה צעירה השומן מעולם לא הפריע לי. להפך. חוש ההומור העצמי שלי הפך אותי לכוכבת של החבר'ה. אני זוכרת שאפילו הסתובבתי בים עם ביקיני, מה שלא הייתי מעיזה לעשות היום. מחזרים לא חסרו לי ובגיל 23 נישאתי לגבר אטרקטיבי מאוד.
איך עשיתי את זה:
עד גיל 24 לא עסקתי בכלל במשקלי. בגיל 24, שנה לאחר נישואיי, הרגשתי שלא טוב לי במסגרת הזאת והתחלתי לחשוב על גירושים. מקורביי טענו שזאת תהיה טעות מצדי ואמרוהחלטתי לצאת מהמסגרת הזאת כשידי על העליונה. התחלתי לנסות שיטות שונות, החל משומרי משקל, דרך מרזי מורית, OA (אכלני יתר אנונימיים), דיאטה הוליסטית ודיאטה באמצעות אבנים חמות. חלק מהשיטות הובילו להרזיה וחלקן סתם רוקנו לי את הכיס.
הדיאטות המשמעותיות שהובילו לירידה במשקל היו דווקא הפשוטות יותר שסיפקו כלים להתמודדות עם הפיתויים וכללו פחות שיחות נפש כמו: שומרי משקל, ליווי של דיאטנית צמודה, ואכלנים אנונימיים. כשלוש שנים לאחר מכן התגרשתי והגעתי לתל אביב נטולת צמיגים ובעל. עד היום המשפחה שלי לא התרגלה למראה הרזה שלי. תקופה ארוכה חשדו בי שאני חולה. למעשה, גם המשפחה וגם הגרוש שלי טוענים שכשהייתי שמנה הייתי יפה יותר. אבל אני מרגישה שהחזרתי לעצמי את האמון והשליטה על חיי. זו תחושה אדירה של כוח. אני מאמינה שאם הצלחתי לרזות, אצליח להשיג כל דבר בחיים.
הסוד שלי:
- אני לא מוותרת על מאכלים שאני אוהבת, גם אם מדובר בסושי או בעוגת שוקולד חמה, אבל אני מסתפקת רק בביס אחד או שניים.
- כשרע לי, במקום להתנחם באוכל אני קמה ונוסעת. לפעמים אני רוכבת שעה על אופניים.
- לעולם לא אצא לבית מלון המציע עסקת "הכול כלול".
- לאירועים אני לא מגיעה רעבה ובזמן האוכל אני בוחרת מזונות בריאים שלא זמינים לי ביומיום, כמו דגים. על הקינוחים, הלחמניות והסלטים השמנים אני מוותרת.
- אני מתאמנת במכון כושר כ-40 דקות ארבע פעמים בשבוע. הפעילות כוללת מכשירי כוח, ספינינג, הליכה, אופניים, מכשיר סקי ושיעורי אירובי.
דרך הכושר
החיים לפני הדיאטה:
הייתי ילד ונער עגלגל וזמן קצר לאחר שהשתחררתי מהצבא העליתי עוד 20-15 קילוגרם. אולי זה קשור לחלל שנוצר לאחר השחרור ולחוסר המעש. מאוחר יותר כשמצאתי עבודה כפרמאדיק עבדתי במשמרות, השגחתי על קשישים בלילות ונגררתי לאכילת לילה. סבלתי מחוסר שעות שינה, הייתי עייף תמידית ולא היה לי כוח לשלוט במה שנכנס לי לפה.
כל החיים שלי סבבו סביב האוכל. בשבת בבוקר יכולתי לחסל 8 בורקסים, 2 ביצים וחצילים מטוגנים. חוץ מזה, הייתי אוכל מאפים וגלידות בלי סוף. לא יודע מה בדיוק
חיפשתי באוכל. אין לזה הסבר. האוכל פשוט שלט בי. התקשיתי לנשום. היה לי קשה לשרוך את שרוכי הנעליים. סבלתי מחוסר ביטחון, 5 שנים לא הלכתי לים, בפעמים היחידות שהעזתי לעשות זאת לא הסרתי את החולצה.
איך עשיתי את זה:
בגיל 10 אמא שלי לקחה אותי לראשונה לדיאטנית. רזיתי ואחר כך השמנתי שוב. אחר כך ניסיתי כל מיני תוספי הרזיה. גם זה לא עזר.
בוקר אחד לפני כשנתיים הסתכלתי על עצמי במראה ללא חולצה והזדעזעתי ממראה עיניי. הדבר הראשון שעשיתי באותו היום היה להתקשר ל"שומרי משקל". ידעתי שיש להם מסלול לאנשים עסוקים במיוחד. הם שלחו לי ספרים והצמידו לי חונכת טלפונית. פעם בשבוע נדרשתי לשלוח אליהם את כל מה שאכלתי.
בהתחלה כל עניין הנקודות נראה לי מייאש (לפי השיטה כל סוגי המזונות מקבלים נקודות בהתאם לערכם הקלורי. כל חבר בקבוצה מקבל הקצבה מסוימת של נקודות, שאותם הוא יכול לצרוך במהלך היום בהתאם לגילו, למשקלו ולרמת הפעילות שלו) אבל מהר מאוד התרגלתי. בדיעבד זו שיטה מצוינת לאנשים שרוצים לרזות בלי לפתח גוף שרירי. היא גם מלמדת לאכול נכון ואינה גורמת לחסכים.
במקביל התחלתי בפעילות גופנית. נרשמתי למכון כושר והתאמנתי שישה ימים בשבוע, שעה בכל פעם. אחרי שהפחתתי את 13 הקילוגרמים הראשונים, המשכתי את המעקב אצל דיאטן שמומחה לתזונת ספורט. הוא נתן לי תפריט המותאם לבניית שרירים ולירידה באחוזי השומן. התפריט והאימונים הקשים הביאו לכך שבתוך שנתיים הפחתתי כ-38 קילוגרם.
הדרישות שלי מעצמי גדלו. הבנתי שכדי לשמור על ההישגים שלי אני חייב סביבה נוקשה ותובענית, לכן החלטתי לפני שנה וחצי ללכת לקורס מדריכי כושר בשלוחה של וינגייט באוניברסיטת תל אביב.
מאז שרזיתי אני הרבה יותר נמרץ, מרגיש בריא יותר, פתוח יותר, ואפילו צוחק יותר.
הסוד שלי:
- לפני שאני יוצא לאירוע אני אוכל. באירוע עצמו אני לא אוכל מתאבנים או מאכלים המוצעים במזנון. אני שותה המון מים או דיאט קולה ומשתדל לא להיות רגע לבד. אני אוכל מנה עיקרית רזה כולל תוספת ומוותר על הקינוח.
- כשאני רוצה לאכול שוקולד (ואני יודע שלא אוכל להסתפק בקובייה או שתיים), אני עוצר שנייה, מפרק את השוקולד או העוגה לגורמים, וחושב אם אני מוכן להרוס את כל המאמץ של הדיאטה בשביל מרגרינה, סוכר ושומנים.
- אני מקפיד לקרוא את תוויות המזון. זה עוזר לי לדעת מה אני מכניס לפה.
- פעם בשבוע-שבועיים אני נשקל.
- אני מבצע אימוני כוח שלוש פעמים בשבוע ואימוני אירובי כמו ריצה, הליכה ואופניים שישה ימים בשבוע, שעה בכל פעם.
מעקב צמוד
החיים לפני הדיאטה:
עד גיל 8 הייתי ילדה רזה. במהלך כיתה ג' עברתי מאורע רגשי שבעקבותיו האוכל הפך בשבילי מפלט. כל הזמן עסקתי רק בזה - חשבתי על אוכל ואכלתי בכמויות עצומות.
כנערה שמנה הייתי חסרת ביטחון. כל חברותיי היו חטובות ולבשו בגדים צמודים ומחמיאים. ידעתי שיש לי פוטנציאל להיראות כמוהן אבל השומן הכשיל אותי.
עם הזמן פיתחתי מנגנוני הגנה להערות הסביבה ונעשיתי אדישה. מעבר לכך הסביבה הקרובה ניסתה לדרבן אותי לרזות, אך זה הוביל אותי לתוצאה הפוכה וגרם לי לאכול יותר.
בתקופת הצבא נמנעתי מארוחות הבוקר, לכן הייתי מגיעה לארוחת הצהריים מורעבת ואז אוכלת פי שניים. חשבתי שנפח המזון קובע את מספר הקלוריות ובהתאם לכך נעשתה הבחירה שלי. העדפתי, למשל, פרוסת עוגה קטנה על פני סנדוויץ' עם ממרח.
איך עשיתי את זה:
כשהייתי בת 10 החליטו הוריי לקחת אותי לקבוצת שומרי משקל לילדים. הפחתתי 5 קילוגרם אבל אז המשקל נעצר. התייאשתי, חזרתי להרגליי הקודמים ועליתי 10 קילוגרם.
בגיל 15 בחופש הגדול עברנו דירה מחולון לנס ציונה. הייתה לי הזדמנות לפתוח דף חדש ולהתחיל את שנת הלימודים כנערה רזה. כשהגעתי לבית החדש התחלתי להתערות בחיי החברה המקומיים וככל שהסתובבתי יותר עם החברים החדשים, כך האוכל הלך ותפס מקום קטן יותר בחיי. הגוף שלי התחיל לקבל צורה ואני התחלתי להתלבש בבגדים צמודים יותר. קיבלתי הרבה מחמאות. פתאום משכתי יותר מבטים והמוטיבציה שלי להמשיך לרדת במשקל הלכה וגברה.
לא נצמדתי לאיזושהי שיטה ולא נעזרתי באיש מקצוע. בשלב הזה עדיין לא ממש הבחנתי בין אוכל בריא למזיק. עם זאת הפחתתי את כמויות האוכל. במקום שלושה בורקסים או פיצות ביום, הסתפקתי באחד. בארוחת הצהריים עצרתי אחרי הצלחת הראשונה.
בשלב מסוים הלכתי לדיאטנית של קופת חולים. היא סיפקה לי את הכלים הראשונים לבניית תפריט בריא והסבירה לי את חשיבות ארוחת הבוקר.
בסוף כיתה י' נודע לי שהחברה הכי טובה שלי יוצאת בסתר עם החבר הראשון שהכרתי בזמן שרזיתי. אהבתי אותו מאוד. הרגשתי מרומה ומאוכזבת. האכזבה ממנה הייתה גדולה יותר מהתסכול ממנו כי אותו הכרתי חצי שנה ואותה במשך שנתיים. כבר לא עניין אותי איך אני נראית וחזרתי לאכול בכמויות.
עליתי כ-10 קילוגרם בתוך חודש וחצי. קלטתי שאני חוזרת לבגדים הרחבים שמסתירים את העודפים והבנתי שאני צריכה לקחת את עצמי שוב בידיים. הכנתי לעצמי טבלת מעקב חודשית. היו בה כללים, תפריט יומי והישגים. בכל יום שעבר בדיוק לפי התוכנית סימנתי וי. שבוע ללא מעידות זיכה אותי ב"פינוק" כמו ארוחה במסעדה או אכילה של משהו מתוק כמו שוקולד, גלידה, עוגה.
כיום אין לי צורך ברישום טבלאות משום שהכללים והתפריטים כבר מוטמעים בי. אני נעזרת במדריכת כושר שמכוונת אותי בתחום הפעילות הגופנית והתזונה. מבחינתי הגשמתי חלום.
הסוד שלי:
- אני מתעמלת לפחות ארבע פעמים בשבוע כשעה וחצי בכל פעם.
- לפני השיעור אני אוכלת פרוסת לחם עם גבינה 5% ואחרי האימון אני אוכלת סלט ירקות + ביצה. ביום שאני לא מתאמנת אני אוכלת סנדוויץ' עם ממרח וסלט לא יאוחר מהשעה 7:30 בערב. אם אני רעבה מאוחר יותר, אני אוכלת פרי או יוגורט ביו 3% לפני השינה.
- אני שותה לפחות 3 ליטר מים ביום.
- התפריט היומי שלי כולל 3 ארוחות עיקריות + 4-3 ארוחות ביניים (פרי/יוגורט). אם מתחשק לי משהו מתוק אני אוכלת 2 תמרים במקום פרי באחת מארוחות הביניים.
- אני נמנעת ממאכלים "אסורים" שעלולים להשאיר לי טעם של עוד.
שיטת ד"ר מאייר
החיים לפני הדיאטה:
תמיד הייתי עגלגל, אך עם השנים הלכתי ותפחתי עוד יותר. הגיל, חוסר הפעילות הגופנית ואהבת האוכל עשו את שלהם. לא יכולתי לוותר על שום דבר. כל הניסיונות שלי לרזות גרמו לי לתחושות של חסך ותסכול. פעם אפילו אמרתי לזוגתי: "תחליטי מה את רוצה בבית - אדם שמן או עצבני".
איך עשיתי את זה:
הפעם הראשונה שניסיתי לעשות דיאטה הייתה לאחר נישואיי לפני 35 שנים. ניסיתי עשרות שיטות: ד"ר חרמון, דיאטת פירות, הייתה לי דיאטנית צמודה והצטרפתי לכל
מיני קבוצות תמיכה. תמיד איכשהו חזרתי למשקל שהיה לי בטרם התחלתי בדיאטה וברוב המקרים עם ריבית. לא אהבתי את המראה שלי ומעבר לכך, בשלב מסוים הרגשתי שבריאותי נפגעת. רמות הכולסטרול והטריגליצרידים היו גבוהות והיה ברור שאני חייב לרזות.
בערב פסח 2002 התגלגלה לידיי כתבה שבא רואיין ד"ר יוסי דיין, רופא פנימי שטען שבשיטה שלו אפשר לאכול הכול ולרזות. קבעתי איתו פגישה. במשך כשעה הוא תיחקר אותי בנוגע לאורח החיים שלי ואחר כך הוא הציע שיטה שפיתח ד"ר מאייר, שבה מושם הדגש על "איך לאכול" ולא על "מה לא לאכול".
בנוסף, כל ערב יש לעסוק בספורט. מתחילים בהליכה מואצת של 20 דקות ועם הזמן מעלים את משך הזמן בהתאם ליכולת. חובה להתייצב אצל הרופא פעמיים בשבוע, לצורך מעקב.
עם הזמן התרגלתי לאכול שלוש ארוחות גדולות ביום בלי הגבלה, בהתאם לכללים, וגיליתי שיותר קל לי להתמודד עם הפיתויים השונים.
לא תמיד הייתי במגמת ירידה. היו גם פעמים שהעליתי במשקל. צריך לזכור שבגלל האימונים מסת השרירים עלתה ומאחר ששריר שוקל יותר משומן הייתה עלייה במשקל אך ירידה במידת המכנסיים.
במשך שנה קיבתי הצטמצמה לפחות בחצי. המשכתי לבד בדיאטה וירדתי במידת המכנסיים מ58-56- ל44-42-. כחלק מהזהות החדשה שלי נפטרתי גם מהשפם שאותו גידלתי מגיל 18. חברים ומכרים שפוגשים אותי אחרי שזמן רב לא התראינו שואלים אותי בעדינות אם אני חולה. לאחר שהם מבינים שמדובר בדיאטה הם מגלים סקרנות רבה ומתעניינים בדרך. אך הדבר הטוב ביותר שקרה לי קשור לבריאותי:
ערכי השומנים בדם והכולסטרול ירדו ומצויים בגדר הנורמה. מעבר לכך, זוגתי מרוצה כי אני כבר לא עצבני.
הסוד שלי:
- התפריט היומי שלי כולל שלוש ארוחות ביום בשעות קבועות. אפשר לאכול מה שרוצים אבל רצוי להקפיד שהארוחה תכיל את שלושת אבות המזון: פחמימות, חלבונים וקצת שומנים.
- אני לועס את האוכל היטב עד שהוא הופך לעיסה בפה.
- אני מקפיד לעשות הפסקה של כ-5 שעות בין ארוחה לארוחה כדי לתת לקיבה לנוח.
- אני שותה 5-4 ליטר מים ליום.
- 4 פעמים בשבוע אני יוצא להליכה מהירה של 5-4 קילומטר למשך 40 דקות. את הפעילות אני מבצע לפני ארוחת הערב. פעמיים בשבוע, שעה וחצי בכל פעם, אני הולך למכון כושר למניעת סיכוני לב בבית חולים איכילוב.
- אחת לשבוע אני נשקל על אותם מאזניים ועם אותם בגדים.
- לאחר סוף השבוע אני עושה "יום קל". מין תפריט של ד"ר דיין לצמצום נזקי סוף השבוע. ביום הזה אני אוכל 2 טוסטים המורכבים מ-4 פרוסות לחם רגילות עם גבינה או ביצה, כוס קפה + 2 כוסות תה צמחים עם דבש + 2 צלחות מרק עם ירקות. אני יכול להחליט לאכול את אותה ארוחה שלוש פעמים ביום, כלומר 6 טוסטים במשך כל היום או 6 צלחות מרק.
לפנייה לכתב/ת 
