מסמך במגזר הערבי: אתגר דו-קיום ליהודים
"במציאות הציבור הערבי אומר לציבור היהודי - אני רוצה לחיות ביחד ובאמת מתכוון לזה, אך הציבור היהודי עדיין לא הגיע לאותה מסקנה", הסביר ראש ועדת המעקב של ערביי ישראל, שיחד עם ראשי המגזר עמל על מסמך מכונן ובו הצעות מעשיות ליישום שוויון אזרחי ודו קיום
הצעות חדשות מצד ראשי המגזר הערבי לשיפור הדו קיום והשוויון האזרחי בישראל: במסמך שגיבש הוועד הארצי לראשי הרשויות המקומיות בישראל, מוצע בין השאר לעגן בחוק יסוד את הכרת המדינה בהיותה מולדת משותפת לאזרחיה הערבים, הפלסטינים והיהודים, וכן להכיר בזכותם של ערביי ישראל לנהל את מערכת החינוך ולכוון את המדיניות החינוכית שלהם.
בחוברת שהפיצו למשרדי הממשלה ולבכירי המערכת הפוליטית בישראל, פרשו ראשי המגזר את חזונם העתידי. מדובר במסמך ראשון מסוגו, עליו שקדו למעלה משנה בכירי החוקרים והאינטלקטואלים מהמגזר. בראש רשימת הנושאים ניצבות סוגיית שייכותם וזהותם של הערבים הפלסטינים לישראל ובעיית האזרחות.
בהקשר ליחסים בינם לבין המדינה הציעו במסמך "לפעול לעיגון עיקרון הכרת המדינה בהיותה מולדת משותפת לאזרחיה הערבים הפלסטינים והיהודים. עיקרון זה צריך להיות מעוגן בפרק מבוא בחוקי היסוד ובחוקה העתידית ישראל".
בהתייחס למעמד המשפטי של הערבים הפלסטינים בישראל, הם מתייחסים גם לזכויות אזרח משותפות וגם לזכויות לאומיות קולקטיביות, ומציעים: "המערכת המשפטית בישראל צריכה לאמץ באופן כולל חוקים המונעים אפליה הן במישור הציבורי והן במישור הפרטי. הכרה רשמית בקיומם הקולקטיבי של הערבים הפלסטינים במדינה, בייחודם הלאומי הדתית התרבותי".
סוגיית הפיתוח האסטרטגי באה לידי ביטוי כשראשי המגזר מציעים "השתחררות מהתלות הכלכלית ומההיסמכות על הקצבאות ההולכות ומצטמצמות, כתוצאה מהמדיניות הכלכלית חברתית בשנת 2001".
החזון העתידי נוגע גם לנושאי חינוך ותרבות. "זכותם של הערבים הפלסטינים בישראל לנהל את מערכת החינוך ולכוון את המדיניות החינוכית שלהם", צויין. בתחום התרבות מבקשים חברי הקבוצה להקים מוסד על לענייני תרבות, "לא במובן של אלטרנטיבה למסגרות שכבר קיימות, אלא לתמיכה בהם ולחיזוק הפעולה לשימור התרבות וטיפוחה".
הציבור היהודי לא מעוניין בדו קיום
יו"ר ועדת המעקב העליונה של ערביי ישראל, שאוקי חטיב, אמר: "כבר ראינו מזמן את המציאות, שבה הציבור הערבי אומר לציבור היהודי - אני רוצה לחיות ביחד ובאמת מתכוון לזה, אך הציבור היהודי עדיין לא הגיע לאותה מסקנה. עתה מוטלת עליו החובה להתעמת עם השאלה הזאת". לדבריו, "המסמך מהווה ניצוץ ראשוני, חשיבותה אינה בפרסומו, אלא במה שיקרה אחריו".
החזון הכתוב של ערביי ישראל נכתב במטרה לבסס תוכנית פעולה שתייצג את מגוון הקולות הנשמעים בקרב המנהיגות הערבית. לשם כך פנה חטיב לקבוצה של חוקרים ופעילים במגזר הערבי שבשנה וחצי האחרונות קיימו דיונים שהובילו לכתיבת החוברת.
השאלה שעמדה בפני הקבוצה הייתה, "מי אנחנו ובמה אנו חפצים לטובת החברה שלנו?" עוררה לא פעם ויכוח ואי הסכמה. "מדובר בתהליך ארוך וסזיפי, אך בסופו הגענו לקונצנזוס", אמרה מנהלת התוכנית ג'ידא ריזאווי-זועבי. לדבריה, "המסמך מהווה תפנית חשובה מאוד בחיינו כקהילה שנושאת בתוכה שונות עמוקה".
אסעד ג'אנם אחד מחברי הקבוצה, אמר: "אנו מקווים שוועדת המעקב שהרימה את הכפפה תמנף את זה הלאה".
במסמך מזכירים חברי הקבוצה את הטבח בשנת 1956 בכפר קאסם, את יום האדמה שארע בשנת 1976 ואת ארועי אוקטובר בשנת 2000. היום אומרים חלק מחברי הקבוצה שהשבר הגדול בשנת 2000 הוליד התעוררות בחברה הערבית פלסטינית בישראל. "שנת 2000 היתה שנה של מפנה לטוב ולרע. איבדנו 13 מבנינו, אך לצד הצער החל תהליך בו החברה הגיעה לבנה שעליה לקחת אחריות על העתיד שלה", אמרה ריזאווי זועבי. "זהו שבר גדול שהוביל לעיצוב ובחינה של השאלות הפנימיות שלנו".
בעקבות פרסום החזון מקווים שייפתח דיאלוג רציני ומעמיק, הן בציבור הערבי והן בציבור היהודי שיוביל בסופו של תהליך לשינוי ."חשיבותה של עבודה זו טמונה בויכוח שיבוא בעקבות פרסום החזון והמטרה העיקרית היא להצית את הניצוץ של הדיון הציבורי בכל הנוגע לעתידם של הערבים הפלסטינים בישראל".
לפנייה לכתב/ת 
