לראשונה במגזר הערבי: קמפיין נגד נישואי קטינות

"נישואים מתחת לגיל 18 - טרגדיה", מכריז קמפיין שעלה בימים אלה במגזר הערבי ביוזמת "ועד הפעולה לשוויון בדיני אישות בחברה הערבית בישראל", ומבקש להניא אבות ואימהות המתעתדים להשיא את בנותיהם הקטינות מלעשות זאת. הקמפיין מביא עדויות של רופאים, המספרים על הנזקים הבריאותיים אליהם נחשפות נערות שנכנסו להריון בגיל צעיר, ומנסה לעורר דיון במעמדן של נשים שנישאו בעודן תלמידות באמצעות פנייה ישירה להוריהן.

תופעת השאת הקטינות, לעתים בעל כורחן, נפוצה מאוד בחברה הערבית. 1,360 צעירות ערביות-ישראליות נישאו בשנת 2004 טרם מלאו להן 17, כך לפי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, אולם מדובר בנתונים חלקיים בלבד: מרבית נישואי הקטינות אינם נרשמים, כך שבפועל המספרים גדולים בהרבה. על-פי

ההערכות, 44% מהנשים הערביות נישאו טרם הגיעו לגיל 19. "התופעה לא מאפיינת חתך סוציו-אקונומי או מגזר מסוים", אומרת אומרת נסרין אעלימי-כבהה, רכזת וועד הפעולה. "היא קיימת באוכלוסיית הבדואים בנגב אבל גם בערים, ולא רק בכפרים, ובקרב משפחות ממעמד גבוה".

"נערות שמתחתנות מתחת לגיל 18 לרוב לא מסיימות תיכון כי יש מהן ציפיות חברתיות מסוימות, כך עולה מההיכרות שלנו עם השטח", מעידה אעלימי-כבהה. "המשמעות היא שאין להן תעודת בגרות או השכלה, והנישואים קוטעים את מהלך החיים התקין שלהן. אחרי החתונה, תעסוקה והגשמה עצמית כלל לא באות בחשבון. רבות מהן אמנם חושבות שזה הכרחי כי כך הן גדלו, אבל יש מי שיודעות שנעשה להן עוול.

"תרבותם של ההורים משפיעה רבות על הנערות, והן מאמצת את דפוסי החשיבה שלהם", אעלימי-כבהה מוסיפה. "לכן הציפיות והשאיפות שלהן נמוכות והן חושבות שנישואים הם מפלט. אם הן לא מקבלות חירות בתוך בית המשפחה הן טועות לחשוב שהן יקבלו אותה אצל הבעל. אבל אחרי החתונה הן מתבדות ומגלות שעברו משלטון האב לשלטון בן-הזוג. בנוסף, מי שנושא קטינה חושב שהיא קלה לתמרון וממושמעת. כך נוצר מצב בו מצד אחד הנערות לא יכלו לבחור בחירה חופשית, ומצד שני הן כבר נמצאות בתוך מערכת נישואים ממנה אין להן מוצא".

"הופכות לקורבן של המערכת"

האם נערה שנישאה בעודה תלמידת תיכון תיאלץ בהכרח לקטוע את לימודיה? אעלימי-כבהה מסבירה שבנוסף ללחץ המשפחתי-חברתי שמכוון את הכלות הצעירות להישאר בבית ומייעד אותן להיות רעיות ואימהות, גם הממסד לא מסייע להן. כך למשל כמה בתי-ספר הורו לכמה מהקטינות שנישאו לעזוב את הלימודים כיוון שהיוו מודל שלילי לבנות אחרות. "במוסדות החינוכיים לא ערוכים להתמודד עם התופעה. הכלות הצעירות נכנסות במהירות להריון ונתקלות בבעיה. הן קורבן של אביהן ושל המשפחה, שחיתנו אותן בגיל צעיר, ואז הן הופכות להיות קורבן של המערכת עצמה, שפלטה אותן החוצה".

הסיבות שמובילות להשאת בנות צעירות, מעידה אעלימי-כבהה, רבות. לעתים, מדובר במצב כלכלי קשה הגורם לאבות לחתן את בנותיהם כדי להיפטר מהעול הכרוך בטיפול בהן. אולם הנישואים המוקדמים נתפסים בחברה הערבית גם כמגנים על כבוד הנערות. "זהו עוד סממן של התפיסה לפיה הנשים נועדו להיות

 אימהות", היא מתארת. "אנשים אומרים לעצמם 'בסופו של דבר היא תתחתן ותהיה אימא, אז למה לא לעשות את זה כבר עכשיו?'. בנוסף, המודרניזציה מאוד מפחידים את ההורים, והם מעדיפים לחתן את הבנות כדי למנוע את החשיפה להשפעה של התרבות המערבית".

אולם מתברר שבנוסף לנזקים הבריאותיים, הנפשיים והחברתיים הנגרמים לכלות הצעירות, לא תמיד הנישואים מצליחים. אעלימי-כבהה טוענת כי ל-10% מהנשים הערביות שהתגרשו ב-2004 טרם מלאו 19 שנה. "הנערות לא ידעו מהם נישואים ואיך לבחור, והן נכנסו להתחייבות בלי להיות בשלות לכך. הנישואים הופכים לגורם מתמיד של תסכול, שבא לידי ביטוי גם בדיווחים הרבים על דיכאונות. כך למשל מחקר שנערך בעזה חשף כי 30% מהנשואות הקטינות חשבו על התאבדות", היא אומרת.

התגובות שמעורר הקמפיין החדש מעודדות את פעילות "ועד הפעולה לשוויון בדיני אישות", קואליציה הפועלת למעלה מעשור לקידום זכויות נשים וזכויות אדם בחברה הערבית. "התגובות הן הדבר החשוב ביותר", מסכמת אעלימי-כבהה. "חשוב לנו לנהל דו שיח, חשוב שיתקיים דיון  ושהנושא יעלה לסדר היום. אם התופעה מתרחבת זה אומר משהו על עתיד החברה הערבית ועל ההידרדרות שלה, ומאותת לנו שייתכן שאפליית הנשים רק תתעצם".