גם למפלצת יש זכויות
התמונות של בני סלע ממרר בבכי לצד שוטרים המחייכים ביוהרה הן גרסה מודרנית ללינץ' בכיכר העיר
"אופייה של חברה נאורה נבחן באופן שבו היא מתייחסת לאסיריה, שכן זאת יש לדעת: האסיר פשע ועל כך נענש כדין - חירותו נשללה ממנו; אך צלם האדם לא נלקח ממנו." האמירה הזאת, מפיו של השופט בדימוס אהרון ברק, מופיעה באתר האינטרנט של שב"ס בדף המוקדש לזכויות האסיר וחובותיו. מעניין כיצד היא מתיישבת עם התנהלות המשטרה והתקשורת מיד לאחר לכידתו של בני סלע.
התמונות שליוו את תפיסתו של האנס הסדרתי הן תעודת עניות למוסר הרופף ולהירדמות של כולנו בשמירה על עקרונות כבוד האדם וכבוד האסיר. האיש שבור הרוח (ולא, אינני מרחמת עליו) הממרר בבכי, לצד השוטרים המחייכים ביוהרה מאחוריו, מספר את הסיפור העצוב של כולנו - חברה שטחית, שאינה מכבדת את זכויות הפרט, זכויות הציבור, הזכות לפרטיות, את ספר החוקים ואת הדרישה לעמידה בכללי האתיקה מקצועית הן מצד רשויות החוק והן מצד התקשורת המסקרת אותן.
מי שאיפשר את המחזה הזה סיפק מעין גרסה מודרנית ו"דמוקרטית" למראות השגורים במדינות טוטליטריות ופונדמנטליסטיות - של לינץ' המוני בכיכר העיר או הוצאות להורג באצטדיונים הומי אדם. עד כמה שהדחף המיידי שלי כאשה, כפמיניסטית וכמי שעוסקת בזכויות נשים, הוא לערוף את ראשו של המפלצת - הרי שכניעה לאותו דחף תביא להמשך התהליך המכרסם של אובדן זכויות האדם הכי בסיסיות של כולנו. כן, גם למפלצת יש זכויות אדם.
נכון, ניתן להתווכח על צלם האדם של סלע - שכנראה אבד לו מעצם מעשיו, זמן רב לפני שברח ונתפס. ניתן גם להאיר את היבט זכויות האדם, שהוא עצמו שלל באכזריות ובאלימות יוצאות דופן מקורבנותיו. אולם שלילת זכויות האדם שלו כמוה כהכשרת השרץ שלו ושל לדומיו, שכן מה שקרה בערב שבת מעמיק את הנורמה בה אין הפרט במדינת ישראל נהנה מהזכויות הרשומות לו בחוק; אפילו כשהוא כבר מצוי בידיה ובטיפולה של המדינה - היא מפרה אותן.
בשבועות האחרונים נחשפה המשטרה בכל עומק קלונה. תפיסתו של בני סלע התאפשרה כנראה הודות לאזרחים לאחר חיפושים ארוכים ועקרים מכספי המסים של כולנו - ולאו דווקא בזכות מודיעין או עבודת השטח המקצועית של החוקרים. סלע ראוי להינמק עד סוף ימיו מאחורי סורג ובריח, רחוק מהחברה בה פגע אנושות. אולם חשיפתו למצלמות הטלוויזיה עם השוטרים המחייכים מאחוריו מעמיקה את קלון המשטרה, את קלון ערוצי החדשות המשמשים כזירת הלינץ' החלופית ואת קלוננו אנו.
התמונות מתחנת המשטרה בנהריה האירו באור מפחיד את השיטתיות המערכתית שבביזוי החוק והאדם על-ידי רשויות החוק עצמן. את זה מבין גם בני בן ה-11, שאמר לי בבוקר המחרת: "אמא, את יודעת מה היה לי לא נעים? לראות את בני סלע יושב שם בוכה ולראות את השוטרים מחייכים מאחוריו. אני לא רוצה שיָראו אותו ככה יותר. ומה הם מחייכים? הם הרי אלה שאיבדו אותו".
לפנייה לכתב/ת 
תעודת עניות לכולנו
צילום: חגי אהרון
מומלצים
