שיעור שמיני: המשבר הסביבתי בראייה כלכלית

כיצד הכלכלנים מתארים את בעיות הסביבה? נקודת המבט הכלכלית מצמצמת את הבעיות הסביתיות לכדי בחינת התחום המכונה "השפעה חיצונית", כלומר השפעתו של אדם אחד על אדם אחר שלא דרך מנגנון השוק. כך למשל אדם א' מייצר מוצר ומוכר אותו לאדם ב', דבר התורם לרווחת שניהם. אלא שתהליך הייצור גורם לזיהום שפוגע ברווחתו של אדם ג'. היות וההשפעה על הרווחה נמצאת מחוץ לעסקת החליפין של השוק - הדבר נקרא "השפעה חיצונית".

הפיתרון המוצע על-ידי כלכלנים הוא הפנמת מודל ההשפעה החיצונית. במקרה שלנו, קביעת "מחיר" לכל יחידת זיהום בהתאם למידת הפגיעה שלה בסביבה, שישולם על-ידי אדם א' או ב' לאדם ג'. המהלך הזה יוצר "שוק" לזיהום וכן יד נעלמה שתדאג לכך שהזיהום יהיה אופטימלי: א' או ב' יקטינו את הזיהום בשל הקנס שייאלצו לשלם; ג' יפוצה על הזיהום הפוגע בו; והשוק יקבע מחיר לזיהום כך שההפסד עקב הקטנת כמות המוצרים ו/או התייקרותם, תתקזז עם הרווח שתניב הקטנת הזיהום.

כך, על-פי הכלכלנים, נוצר מהלך המייצר תמריץ להקטנת הזיהום ופיצוי הנפגעים. לכאורה, מצב בו משולם קנס על שפיכת טונה חומצה, למשל, טוב מהמצב בו לא נגבה כל קנס על הזיהום. ענף הכלכלה העוסק בניסיון לכמת את הנזק שנגרם עקב הזיהום ובשיטות להפנמת ההשפעות החיצוניות נקרא "כלכלה סביבתית".  

היוון איכות חייהם של הדורות הבאים

ביקורת רבה נמתחת על הטיפול הפשטני של הכלכלנים בנושא הסביבתי. להלן ארבע נקודות מרכזיות:

התמודדות הדורות הבאים עם הזיהום: ההחלטה עד כמה ייפגעו הדורות הבאים מהזיהום שאנחנו מייצרים היא שרירותית. השוק אינו יכול לקבוע את מידת הנזק באופן יעיל, גם לא באמצעות היוון (תרגום ערך כספי מתקופה אחת למונחי תקופה אחרת). ובכלל, איך ייקבע שער ההיוון? ההחלטה לפיה מהֻוַּנים חיי הדורות הבאים, כך שחייהם שווים פחות מחיינו שלנו, היא החלטה נורמטיבית ממדרגה ראשונה. החלטה אחרת יכולה להיות שחיי הדור הזה שווים לא יותר ולא פחות מאשר חיי הדור הבא.

כימות ההשפעות החיצוניות: למרות שבמושג "השפעות חיצוניות" נעשה שימוש מזה עשרות שנים, היקפן של ההשפעות החיצוניות אינו ברור. האם הן מהוות 10% מפעילות השוק? ואולי 30% או 70%? לא רק שלכלכלנים אין תשובה לשאלה, למעשה הם כלל לא שואלים אותה. הדבר מעיד על היות נושא ההשפעה החיצונית מס שפתיים בלבד, הן בהגות הכלכלית והן במדיניות בפועל. משמעותה של הפנמת העלויות החיצוניות היא התעמתות עם כל ענפי התעשייה כמעט: ייצור כלי רכב ונשק, מזון ותרופות, מחשבים ורהיטים, הפקת נפט, בניית בתים ועוד.

 באופן כללי, הכלכלנים אינם נחפזים לקדם את הפנמת העלויות. בדרך-כלל הם מתנגדים ליוזמות דוגמת מס הגודש שהטילה עיריית לונדון על מכוניות פרטיות הנכנסות לעיר או הסדרי הסחר בפליטות פחמן דו-חמצני, בטענה שהן פוגעות בצמיחה.

השגת מידע על מזהמים והנזק שלו הם גורמים: גם היום אין בידינו די מידע על התעשיות המזהמות, או על ההשפעות העתידיות של הזיהום. קיימות דוגמאות רבות לבעיית המידע, המוכרות בהן הן תרופת התלידומיד שגרמה ללידת אלפי ילדים פגועי גפיים, ה-DDT שהרס מערכות אקולוגיות שלמות וה-CFC שלאחר 50 שנות שימוש נמצא כפוגע בשכבת האוזון. לקחי העבר מלמדים כי יש לנהוג זהירות יתרה בחומרים שאנו מפיצים לסביבה, וכי עלות הטיפול בנזק עולה עשרות מונים על עלות מניעתו. כך למשל החלפת גג אזבסט תעלה כמה אלפי שקלים, בעוד הטיפול בחולי הסרטן שנפגעו מהשהות המתמשכת בקרבת האזבסט תעלה מאות אלפי שקלים.

הבנת הפן החברתי של הזיהום: טיעון ידוע גורס שהצמיחה הכלכלית בעולם המערבי שיפרה גם את איכות הסביבה, בעוד שלמעשה מרבית הזיהום פשוט הועבר למדינות העולם השלישי בהן משתלם יותר להקים מפעלים מזהמים. לפי "ארגון הבריאות העולמי", רבע מהתחלואה בעולם נגרמת מזיהום. היות והתחלואה הכרונית פוגעת ביכולת להתפרנס או ללמוד, העברת התעשיות המזהמות לאזורים נחשלים של הגלובוס מחזקת את מעגל העוני: העניים אינם יכולים לשלם עבור התגוננות מפני הזיהום, ואילו הזיהום תורם לכך שהם נותרים עניים. שבירת המעגל הזה תביא להפחתת שיעור האוכלוסייה הענייה בעולם ובמקביל להקטנת הזיהום.

האם לכלכלה יש נפח מרבי?

ככל שהדבר יישמע מוזר, הביקורת שהובאה לעיל היא משנית. הבעיה העיקרית בהתמודדות הכלכלנים עם הזיהום הסביבתי נוגעת לשאלת הגודל המיטבי של הכלכלה, ולכן מערערת את יציבות הניתוח הכלכלי כמו גם את המלצות המדיניות של כל הזרמים הכלכליים המוכרים - החל בסוציאליזם, עבור בסוציאל-דמוקרטים וכלה בקפיטליסטים הנלהבים ביותר. שכן אם יש משהו שכל אלה מסכימים עליו, הוא שככל שהייצור והצריכה גדולים יותר, כך המצב הכלכלי טוב יותר.

כלכלנים מתארים מצבים בהם השוק מחלק באופן אופטימלי את הסחורות והשירותים בין האנשים. הכלכלן האקולוגי האמריקאי הרמן א' דיילי דימה את הדבר להחלטה בדבר חלוקת משקל של סחורות בספינה, כך שהמשקל יתחלק באופן

 מיטבי. אבל בהנחה שקיים משקל מירבי שניתן להעמיס על כל ספינה, מקשה דיילי, האם גם לכלכלה יש נפח מרבי?

העובדה הפשוטה היא שלא ניתן להגדיל ללא גבול את הייצור הפיזי בעולם שהוא סופי. בנקודה זו הכלכלה מתנגשת עם חוקי היסוד של הפיזיקה, שהחוק הראשון שלה הוא חוק שימור החומר. כיוון שבכדי לצמוח עוד ועוד יש לייצר עוד ועוד, הרי נדרשים עוד ועוד חומרי גלם. אך אלו קיימים בכמות נתונה על-פני כדור הארץ, כך שבזמן כלשהו נמצה את כל חומרי הגלם ולא נוכל להמשיך ולייצר.

בנוסף לצורך ההולך וגדל בחומרי גלם, תהליכי היצור יוצרים זיהום. החוק השני של התרמודינמיקה מלמד אותנו כי בכל תהליך בו נוצרים מוצרים - נוצרת גם פסולת. העולם המערבי שאיננו יודע כיצד לטפל בפסולת הזו, סומך על תהליכים טבעיים שיעשו זאת, אך כושר הטיפול של המערכות הטבעיות מוגבל. במקרים רבים אנו עוברים את מגבלות הטבע ומעמיסים על המערכות האקולוגיות פסולת מעל ומעבר לכמויות בהן היא מסוגלת לטפל. בכך אנו יוצרים חוב עליו הדורות הבאים ייאלצו לשלם בתוספת ריבית. יהיה עליהם להפחית את כמות הפסולת שייצרו כך שזו תהיה נמוכה בהרבה מיכולת הטיפול של המערכות האקולוגיות. 

הפיתרון: הפיכת הטכנולוגיה לחברתית

המשבר הסביבתי הוא איום קיומי על המין האנושי ועל הציביליזציה כפי שאנו מכירים אותה ב-200 השנים האחרונות. בספרו "קריסה", חוקר תורת האבולוציה הפרופ' ג'ארד דיימונד, מדגים כיצד ציביליזציות קרסו בעקבות בעיות סביבתיות שהלכו והחריפו לכלל משבר סביבתי-חברתי. החברה מניחה שהסביבה תמשיך ותתפקד, תמשיך ותספק שירותים כמו טיהור אוויר, טיהור מים, אקלים נוח, הגנה מקרינה ועוד, דיימונד מסביר. ללא השירותים הללו, שלעת עתה מסופקים בחינם, הכלכלה והחברה ייפגעו בצורה אנושה.

כיום, בין היתר לאחר האסון בניו-אורלינס, קיימת תקווה שגם מדינות כמו ארצות-הברית מתחילות להבין שיכולת הספיגה של הסביבה מוגבלת. מדענים וחברות מנסים למצוא פתרונות שונים לבעיות, אבל למרות שמובן שחלק מהשינויים יהיו טכנולוגיים, כמו הניסיון לעבור לתחבורה ירוקה יותר או למצוא תחליפים לנפט, אין ספק שהטכנולוגיה לבדה אינה מספיקה.

המסקנה היא שבצד השינויים הטכנולוגיים יש לבצע שינויים חברתיים, וכי התרבות, הכלכלה והפוליטיקה צריכות לעבור למודל הקיימות, היינו הבטחה לכך שהמין האנושי והכלכלה יוכלו להתקיים כאן עוד שנים רבות. ללא "טכנולוגיה חברתית", שתכוון את התמריצים הכלכליים והחברתיים אל המקומות הנכונים, הטכנולוגיה לבדה לא תפתור את הבעיות הסביבתיות.

ד"ר שחר דולב ודרור רשף הם חברי "הפורום הישראלי לכלכלה בת-קיימא"

רוצים להעמיק בנושא השיעור? להלן רשימה ביבליוגרפית:

• אתר "הפורום לכלכלה בת-קיימא" הכולל מאמרי רקע רבים על הקשר בין כלכלה וסביבה. 
• אתר"מרכז השל" , המכון הישראלי לחשיבה ומנהיגות סביבתית, העוסק בהרחבה במושג הקיימות ומציע סדרת מאמרים ופרסומים בנושא.
• "כלכלה אקולוגית" / מאמר מאת הכלכלן חגי קוט.
• "כלכלה בעולם עמוס"  / מאמר מאת הכלכלן האקולוגי הרמן א' דיילי.
  

המכללה החברתית-כלכלית , עמותה ללא כוונות רווח, מספקת ללומדים בה ידע תיאורטי וביקורתי על החברה הישראלית - לצד אלטרנטיבות וכלים מעשיים שמטרתם לקדם שינוי חברתי. המכללה פועלת בכל הארץ ומונעת על-ידי פעילים חברתיים ואנשי אקדמיה הפועלים בהתנדבות מלאה. מדור חדש יגיש מדי יום ראשון שיעורים מתוך תוכנית הלימודים של המכללה.