ליסבון: עיר להתגעגע אליה

היא לא מעוצבת כמו ברצלונה, לא נקייה למופת כמו מינכן, לא נוצצת כמו פריז ולא אופנתית כמו לונדון. מה כן? שילוב של עממיות כובשת עם נגיעות מודרניות, שעושה אותה לעיר שנורא מתגעגעים לחזור אליה. כזוהי ליסבון.

בפינות רחובותיה פועלים בתי קפה עתיקים מתחילת המאה שעברה, שגם הריהוט שלהם לא חודש מזה עידנים, ועל המדרכות אפשר עדיין לראות מצחצחי נעליים. ניחוחות אלכוהול עולים מקיוסקים חשוכים, שתמורת יורו אחד יגישו למי שמבקש כוסית ליקר דובדבנים משובח. מנגד, בברים העתיקים מגישים מאכלי גורמה ויינות מובחרים ואין כמעט מותג יוקרתי שאי אפשר למצוא בחנויות שלאורך הרחובות המסחריים או במרכזי הקניות הגדולים.

סמטה ברובע אלפאמה (צילום: מאיה מאהלר)

מאז תערוכת אקספו 1998 הפכה בירת פורטוגל לשם נרדף לאירועי תרבות, בעיקר בתחום הארכיטקטורה והאמנות. העיר ידעה לנצל את האירוע וכך שוקם ושופץ אזור שלם שהפך למתחם התערוכה, מהמודרניים ביותר באירופה. ומה שחשוב לא פחות: תושבי ליסבון פתוחים לתיירות ועוזרים לכל מי שמנסה לגמגם בפורטוגזית.

קפה וערמונים

לקראת טיול בליסבון כדאי להצטייד בנעלי הליכה נוחות. זה אמנם לא טיול טרקים, אבל העיר בנויה על שבע גבעות תלולות וכל שיטוט בה, גם בעזרת שירותי הרכבל והתחבורה הציבורית, דורש מאמץ כלשהו. אבל זה גם סוד יופיה של העיר: מכל פסגה זוכים לקבל תצפית שונה ומפתיעה, כאשר סמטאות העיר מסתיימות בקו אופק הררי שעליו מזדקרים מבני מגורים שנראים כמו קוביות לגו צבעוניות.

שיטוט ברחובות - זו הדרך האידיאלית להכיר את אופיה רב הפנים של ליסבון, שיושבת

 על גדת נהר הטז'ו. ערבוב מסחרר של צבעים, ריחות ורעשים מבדיל אותה מערים אירופיות מערביות אחרות. הקולאז' הזה מתבטא בבניינים מחופים באריחי קרמיקה צבעוניים ובכביסה שתלויה ממרפסות הבתים. ריח הקפה והערמונים הקלויים העולה מכל פינת רחוב מתערבב עם הריחות מהים ורעש החשמלית, תנועת המון האנשים מלווה לעיתים בצלילי מוזיקת הפאדו - שירי נשמה עממיים הנשמעים ברחובות העיר בכל הזדמנות.

ליסבון מחולקת לרבעים, ולכל רובע יש לפחות סיבה אחת טובה לעלות אליו לרגל. אחת השכונות התוססות ביותר בעיר התחתית היא באיישה ‭(Baixa Pombalina)‬ על שמו של מי שבנה את ליסבון לאחר רעידת האדמה ההרסנית ב-1755 והקים אותה מחדש בסגנון קלאסי. שכונה זו היא לב לבה של העיר: רחובות שוקקים אנשים, חנויות, מסעדות ובתי קפה המקשרים בין שתי כיכרות מרכזיות - כיכר רוסיו ופלאזה דה קומרסיו הגדולה, המוקפת בנייני ציבור מרשימים.

מעלית ציבורית מברזל חשוף שתוכננה בתחילת המאה ה-20 על ידי אחד מתלמידיו של גוסטב אייפל מקשרת בין העיר התחתית לרובע צ'יאדו ‭(Chiado)‬ והרובע העליון ‭,(Barrio Alto)‬ אבל לפני כן לא כדאי להחמיץ רגע של אושר בבית הקפה העתיק (משנת 1829‬) השוכן בפלאזה דה פיגאיירה ‭,18‬ ונקרא ”קונפיטריה נסיונל‭.”‬ כאן, עדיין בעיר התחתית, תוכלו להתענג על תפזורת עוגיות מרציפן מדהימות.

רובע צ'יאדו והרובע העליון נחשבים למודרניים יותר, עם מרכזי קניות ובוטיקים מרשימים. אחד מבתי הקפה המוכרים והמסורתיים ביותר של העיר, “אה ברסילאיירה“ (ברובע צ'יאדו‭,(‬ מושך אליו עשרות תיירים ומקומיים ונחשב למקום משכנם של אנשי ספרות ובוהמה מהעבר המקומי, ובו גם ישב המשורר והסופר הפורטוגלי הנודע פרננדו פסואה ‭1888)‬־‭,(1935‬ שפסלו ניצב בכניסה למקום.

מנזר ז'רונימוש מהמאה ה-16‬ (צילום: דפנה טלמון)

הרובע העליון צופה לעבר רחובות ליסבון. ברובע זה מרוכזים מועדוני פאדו, מסעדות וברים קטנים שאפשר ליהנות בהם עד השעות הקטנות של הלילה.

רובע אלפאמה, על גבעה אחרת בעיר, היה כמעט היחיד שלא ניזוק ברעידת האדמה שהחריבה את ליסבון. כאן ניתן לטייל בסמטאות הצרות ולראות את העיר העתיקה כפי שהייתה: רחובות צרים, מבנים עתיקים מעוטרים בקרמיקה צבעונית, נשים מבוגרות צופות מהחלונות בגלי התיירים, כנסיות וצלילי פאדו שעולים מהברים המקומיים. מעל רובע אלפאמה ניצב מבצר סנט ג׳ורג׳ מימי הביניים, שממנו נשקף נוף מרהיב של כל העיר וסביבותיה. מומלץ להגיע בשעות אחר הצהריים וליהנות ממראה השקיעה.

מנזר ומגדנייה

אזור אחר ששווה ביקור הוא בלם ‭,(Belem)‬ המרוחק מעט ממרכז העיר. מעניין לבקר כאן במנזר ז'רונימוש המרשים מהמאה ה-‭.16‬ אם יש אתר פופולרי בבלם שמתחרה עם המנזר, זוהי ה“פסטלריה“ בבלם העתיקה, מגדנייה משובחת שאליה עולים לרגל מקומיים ותיירים כאחד. כולם עומדים בתור כדי לקנות עוגיות מבצק עלים דק ממולאות בקרם וניל.

הגיע הזמן לטייל בשדרת ליברטאט היפה, שבה מרוכזות חנויות של חברות אופנה בינלאומיות יוקרתיות. אזור מודרני אחר, אם כי שונה לגמרי, הוא מתחם אקספו 98' ‭,(Parque das Nacoes)‬ שהפך לפנינה ארכיטקטונית שכותרתה עיצוב. המתחם כולל אקווריום ענק, רכבל, מרכזי קניות, מגדל תצפית, מסעדות ואזורים פתוחים להליכה נעימה, בעיקר למי שמגיע לעיר עם ילדים ומחפש מרחבים מרתקים שבהם יוכלו גם הקטנים להוציא קצת אנרגיה.

חשמלית התיירים

חשמלית מספר ‭,28‬ שזכתה גם לכינוי “חשמלית התיירים‭,“‬ עושה מסלול יפה ומגיעה לאתרי תיירות רבים שלא כדאי לפספס. זו הזדמנות לאתנחתה קלה תוך כדי צפייה בנופים המתחלפים מחלון הרכבת, בעיקר כשהיא סוחבת בעלייה עד לרובע העליון או למבצר סנט ג׳ורג׳.

"חשמלית התיירים", קו 28 (צילום: מאיה מאהלר)

למכורי השופינג מומלץ להגיע לקניון “פורום אלמאדה“ ‭(Almada Forum)‬ הגדוש חנויות אופנה. חובבי מוזיאונים יתענגו על מקדש האמנות “גולבנקיאן‭.“‬ משוגעים על דגים? בליסבון תיתקלו ב-100 אפשרויות להכנת דג בקלה (טרי, לא הקרשים הקפואים שמוכרים בארץ).

קצת היסטוריה 

ליסבון נוסדה על ידי היוונים הקדמונים, שבחרו להקים למרגלות נהר הטז'ו אזור מסחר מרכזי. בתקופתם נקראה העיר ”אוליסיפו‭,”‬ על שמו של יוליסס מהמיתולוגיה. המוסלמים שלטו באזור משנת 719 ובתקופתם היא נקראה ”אל־ליסבונה” (ומכאן שמה הנוכחי - ”ליסבואה‭,”‬ בהגייה פורטוגזית). בשנת 1147 נכבשה ליסבון מחדש על ידי הנוצרים, בהנהגתו של אלפונסו ה-‭,1‬ המוכר כמלך פורטוגל הראשון. העיר הוכרזה לבירת הממלכה הפורטוגלית בשנת ‭.1255‬

תקופת תור הזהב של ליסבון הייתה במאות ה-15 וה-‭,16‬ בזכות מסעותיהם של ספנים שיצאו מהנמל שלה למרחבי האוקיינוסים וחזרו עמוסים באוצרות מהעולם החדש. נמלה של ליסבון הפך לשער של אירופה. רעידת אדמה קשה ב-1 בנובמבר 1755 (בדיוק בחג הקתולי ”יום כל הקדושים") מחקה כמעט לחלוטין את העיר כולה בגל צונמי, ששטף אותה וגרם לעשרות אלפי הרוגים ולהרס טוטאלי של כ-85 אחוז משטחה, כולל ארמון המלך. שיקום ליסבון מחדש נראה כמשימה בלתי אפשרית, אך הודות לעבודתו של מרקס דה פומבל, מי שהיה היועץ הראשי של המלך דאז, החלו רחובותיה להיבנות מחדש.

ליסבון התפתחה וגדלה בקצב איטי למדי ועברה מהפכות וכיבושים זרים עד לתקופת המשטר הדיקטטורי ארוך השנים, בראשות הדיקטטור אנטוניו סלזאר, שהחזיק את מדינתו קפואה על שמריה בין השנים 1932 ו-‭.1974‬ סוף עידן הדיקטטורה ותחילת הדמוקרטיה (1974)‬ מסמלים את תחילת פריחתה בעידן המודרני.

דרושה: טיסה סדירה

עד לפני מספר שנים הופעל קו טיסה מתל אביב לליסבון באופן שוטף על ידי חברת אל על. בשנים האחרונות טסה לשם ארקיע בטיסות צ'ארטר בקיץ, וגם זה לא באופן קבוע. חברת ישראייר, שקיבלה באחרונה את הזיכיון להפעיל את הקו, לא ממהרת לשגר לשם טיסות.

לטענת החברות, הסיבה להדממת הקו היא “מיעוט נוסעים וחוסר כדאיות כלכלית‭.“‬ אלא שכמו במקרה הביצה והתרנגולת, השאלה היא מה קודם למה: מחסור בטיסות או מחסור בנוסעים. הרי אין כל סיבה שטיסה ליעד כה קרוב תימשך 12 שעות, בגלל החלפת טיסות ובילוי בשדה תעופה נוסף בהמתנה.

בשגרירות פורטוגל בישראל מנסים כבר זמן רב לעורר את הקו מחדש. “שנים רבות עשתה אל על עבודה טובה, הסיעה ישראלים רבים והביאה קבוצות לישראל, בעיקר בתחום התיירות הדתית‭,“‬ אומר פרננדו פררה דה-סילבה, נספח התרבות והעיתונות של השגרירות. “חבל מאוד שהפעילות הופסקה. לפורטוגל יש הרבה להציע בקיץ וגם בחורף, וישראל מעוררת עניין רב בקרב האוכלוסייה בפורטוגל".‬

לדבריו, בעקבות התערבות השגרירות הביעה חברת התעופה הפורטוגלית המובילה “טאפ“ נכונות להפעיל את הקו, בתנאי שתוכל לעשות זאת בשיתוף (בקוד שרינג) עם חברה ישראלית. “קו שיופעל בחוכמה יכול להיות רווחי, שכן פורטוגל אינה רק יעד אטרקטיבי, היא גם משמשת נקודת מעבר נוחה לארצות הברית ולדרום אמריקה, ובעיקר לברזיל. חברות התעופה הפורטוגליות מגיעות ליעדים שחברות אחרות כלל אינן מגיעות אליהן‭,“‬ אומר דה-סילבה.