יום הולדת שמח, פרנק
השבוע יחול יום הולדתו של פרנק זאפה, שבמשך 33 שנה הביא לנו יותר מ-50 אלבומים. גיא בניוביץ' על אחד המוזיקאים הגדולים ביותר, שהעולם אינו אותו דבר בלעדיו
דצמבר הוא חודש עצוב לרוקיסטים. ב-8 בדצמבר 1980 נרצח ג'ון לנון. לפני ארבע שנים מת ג'ו סטראמר, הרוח החיה של הקלאש, צעיר מדי. ברדיו מזכירים תמיד שזה חודש הולדתו של ג'ים מוריסון מהדורז, אף הוא מת בטרם עת. אבל עבורי, דצמבר יהיה תמיד זה של 1993.
שעת בוקר. בדיוק פתחתי את הדלת כדי לצאת לשיעור באוניברסיטה, ואז נזכרתי ששכחתי את הרדיו. חזרתי למטבח ושמעתי את קריין קול ישראל מודיע ביובש על "מותו בקליפורניה של מוסיקאי הרוק האמריקני פרנק זאפה". הוא מת ממחלת הסרטן ב-4 בדצמבר. ביום חמישי השבוע מציינים מעריציו את יום הולדתו ה-66, אם היה זוכה לו. גם אנחנו נציין, כי אין עולם מוסיקלי כלשהו שבו זאפה אינו קיים.
לקטלג את זאפה זה לעשות לו עלבון. רוק מתקדם? פחחח. זאפה עשה הכל. הוא נע בין מוסיקה קלאסית, מוסיקה מודרנית, ג'אז, מוסיקה אלקטרונית, פיוז'ן ורוק. הוא גר באולפן הביתי שלו, אבל היה מהפרפורמרים הגדולים שניצבו על במה. הוא היה משורר ביבים, ליצן, מהפכן, אינטלקטואל. הוא ניצח על שורת להקות שכל אחת מדהימה מרעותה. במשך 33 שנות יצירה שיגר לקוסמוס יותר מ-50 אלבומים והעניק חיים לאלוהים יודע כמה בוטלגים. כל האלבומים מהווים מכלול, יצירה אחת, המתכתבת כל העת עם עצמה. וכן, הוא גם עשה רוק מתקדם, או את הגרסה שלו לכך, בעיקר בתחילת שנות ה-70.
היצירה שבה נעסוק הפעם (איזה ניסוח אקדמי!) היא אחת המוכרות והאהובות על הזפאיסטים – ולמרבה הפלא היא גם בין הקליטות שלו. "Inca Roads" פותחת את האלבום בעל השם המתחכם "One Size Fits All" שיצא ב-1975 (ונבחר חדשות לבקרים לאחד האלבומים הפופולרים של זאפה). זוהי יצירה קלילה והומוריסטית – אבל יותר מורכבת מכפי הנראה לעין. שמה הוא משחק מילים עם "Ink Erodes", מחיקות דיו. אחת הטענות היא שזאפה מתייחס בשיר למעשה למחיקת המציאות השפויה - על ידי כזבים של שרלטנים.
"האם כלי טיס הגיח מאי שם
ונחת לו בהרי האנדים?
האם הוא היה עגול, והכיל מנוע
או שהיה משהו אחר לגמרי?
האם טס לאורך ההרים
ומצא מקום לחנות בו?
או שמישהו בנה מראש מקום חנייה לדבר כזה?"
היצירה הזו, למעשה, שמה ללעג באופן עקיף את זו שבה עסקנו בטור הקודם. אם בחלק ניכר מהרוק המתקדם דובר על השפעה ישירה של מדע בידיוני, עתידנות ורוחניות (כמו במקרה של אמרסון, לייק ופאלמר), הרי שזאפה לועג כאן לתיאוריות בסגנון אריך פון דניקן ("מרכבות האלים") שלפיהן יצורים מהחלל החיצון היו "שליחי היסטוריה", כלומר אחראים למרבית פלאי הטבע והדתות שאנחנו מכירים. זאפה עצמו מספר באוטוביוגרפיה המצחיקה להפליא שלו (שתורגמה לעברית) כיצד פגש במטיף סוג ז', שהסביר לו שצלחות מעופפות הן למעשה מלאכים ושרפים, ואף לקח אותו לאתר שבו כת שלמה מתפללת להם.
זאפה באלבום - "Sheik Yerbouti". מהפרפורמרים הגדולים שניצבו על במה
הלעג, לפיכך, מובן למדי, במיוחד אם מבינים נקודה חשובה: לזאפה היה בוז בסיסי לדתות, כתות או כל גוף המכריח את חבריו להאמין במנהגים אוויליים ואמונות טפלות, במטרה לכפות קונפורמיות באמצעות אימה ופחד. העולם הבא? לחם הקודש? גילגול נשמות? צלחות מעופפות? זאפה, שנולד קתולי, האמין שהכל בולשיט. "You Are What You Is", כשם אחד מאלבומיו.
הצלחת המעופפת של פרנק
ועכשיו המוסיקה. היצירה נפתחות בקולות "חלליים", שמזכירים בי מוביז משנות החמישים. את השירה מובילים קולו הנפלא של הקלידן ג'ורג' דיוק והמרימבה של רות אנדרווד. השירה הנקייה סמלית לאדם השואל בתמימות: האם אותם מבני טבע נשגבים הם יציר האלוהים "העב"מי"? קטע מרימבה ותופים קצר והרמוני החוזר שוב ושוב מדמה את ריחופה מטה להרי האנדים של הצלחת המעופפת, לפחות בעיני רוחם של המאמינים. את השירה קוטעים שוב ושוב קולות דיבור ספקניים (בין היתר של זאפה) שמלגלגים בבירור על הרעיון הזה.
בחלקה השני של היצירה נכנס לפעולה סולו גיטרה של זאפה, אחד היפים שלו. זאפה היה אחד הגיטריסטים הגדולים והלא מספיק מוערכים של הרוק. בסולואים הגדולים שלו, כמו כאן, הגיטרה האיטית והמתפתלת מדברת ישירות לאוזניים שלכם. נדמה שהיא מתייחסת לטענות הפומפוזיות שהושמעו בחלק הראשון ואומרת – חברים, החיים האמיתיים שלכם - זו המציאות. אל תסבכו אותם בשטויות. לסולו הגיטרה מתחבר קטע שירה של הלהקה (שבו זאפה מצטט קטע קודם של עצמו). היצירה מסתיימת בסשן מרימבה וקלידים מהיר, ובקקופוניה של צעקות הומוריסטיות מעוותות, השמות ללעג את "הרעיון האלוהי" כולו. בצרחות על כך שהעב"ם נוחת "על רות! על רות!" (הנגנית...) זה נגמר.
מבקר אחד אמר פעם שזאפה הכניס בדקה יותר רעיונות וורבאליים ומוסיקליים ממה שרוב האמנים יכניסו בכמה אלבומים. זה ללא ספק נכון ב"Inca Roads", קטע מוסיקלי שהוא עולם ומלואו. סאטירה לעגנית על המין האנושי ואמונותיו, סולו גיטרה מדהים, עבודת קלידים ומרימבה בלתי נשכחת – והרבה הרבה מרוח ההתפרעות ההיא שאפיינה את זאפה. הרוח שאיבדנו לבלי שוב, השבוע לפני 13 שנה. יום הולדת שמח, פרנק.
אורי ברייטמן, עורך האתר "רוק מתקדם", מוסיף: "זאפה נאבק כל חייו נגד אמונות בלתי מבוססות, דתות, כתות וחשיבה בלתי-רציונלית. הוא הציע להטיל מסים כבדים על כל כנסייה, להרחיק ילדים קטנים מכנסיות ולמנוע מילדים לצפות במשדרים של מטיפים דתיים בטלוויזיה. זאפה סבר שסיפור עץ הדעת נועד לגרום לנוצרים להימנע מהשגת ידע, ולהאמין שבורות היא גן-עדן. לשיטתו של זאפה אין גיהנום – לכל היותר יש את צרפת. על פי זאפה, סיינטולוגיה מאפשרת לך להצטרף אל הגזע העליון, אם תשלם מספיק כסף. זאפה אמר בראיונות שהרעיון מאחורי שם האלבום 'One Size Fits All' הוא שהיקום הוא ה'one-size', שהוא מתאים לכולם, שהוא בדיחה אחת גדולה, ולכן אסור לקחת שום דבר יותר מדי ברצינות".
לטורים נוספים:
• הפינה "מתקדם לאחור" תציג מידי שבוע יצירה מאסכולת הרוק המתקדם. כל הבחירות הן המלצות של החתום מעלה בלבד, ויש לשמוע אותן בווליום גבוה במיוחד, כשכל הסובבים אתכם משוכנעים שהשתגעתם סופית. תיהנו.
_a.jpg)
