למה הטרול בפורום של ביה"ס "נופי גולן" דומה לבני סלע?

רק לפני מספר ימים, בנצלו את החרדה שאחזה בתלמידי בית-ספר "נופי גולן" בקצרין ומשפחותיהם, לאחר הרצח הנוראי של תאיר ראדה, פרסם טרול בניק 'י"א' מספר הודעות בפורום הפתוח של בית-הספר. כצפוי, הגיבו משתמשי הפורום בעשרות הודעות אל אותו טרול. הוא לא רק השיג בכך את מטרתו אלא טען מחדש את מצברי הרשע שלו. זוהי בדיוק הדינאמיקה הפסיכולוגית המפעילה טרול ומתדלקת את ההתנהגות שלו.

על טרולים והתמודדות איתם

טרולים ברשת הישראלית (וכמובן בעולם כולו) הם תופעה מוכרת. עוד בימים ההם של IOL ז"ל הכרנו את התמנון ואחרים, שסחטו רגשית משתמשים רבים והביאו,לאחר חשיפתם, לביטויי זעם נוראיים. זכורים לנו גם המקרים הכואבים מאד שאירעו בפורום הסרטן ובפורום מנסים להרות (ראו גם כאן) בוויינט, ובפורום אופנועי שטח בתפוז.

טרולים פועלים גם בסביבות מקוונות אחרות, ולא רק בפורומים, כמו בתגובות לכתבות (טוקבקים) או בשיבושים בכתיבת ערכים בוויקיפדיה. טרול, אגב, עשוי לפעול לא רק ממניעים של גרימת הפרעות ושיבושים לצורך קבלת תשומת-לב חולנית אלא גם ממניעים מסחריים לגמרי.

הדרך היעילה, יחסית, להתמודד עם טרול היא פשוט התעלמות – לא להגיב לו, לא למחוק את הודעותיו, לא להתייחס אל מה שכתב ולא להזכיר אפילו את הניק שלו. יש מקרים בהם דרך זו מצליחה להיפטר מטרול. דרכים אחרות, כולל ניסיונות חסימה, לא רק שלא כל-כך מוכיחות את עצמן אלא שמניעות את הטרול ביתר שאת.

על טרולים ופסיכולוגיה

אנשי המקצוע מסבירים את תופעת הטרול כביטוי של הפרעה פסיכולוגית וצורך נפשי חזק בהתייחסות ובתשומת-לב שמחפש סיפוק. הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה זיהו מזמן תופעה זו אצל מתחלים, וכינו אותה "סינדרום מינכהאוזן" על-שמו של הבדאי הידוע. ברשת אנחנו פשוט רואים את השתקפותה של אותה תופעה במדיום האחר, בעיקר בקבוצות תמיכה מקוונות.

עם זאת, הסבר הדינמיקה של התנהגות פושעת ואלימה במונחים פסיכולוגיים – בסביבה הפיזית או המקוונת – ותליית האחריות בפתולוגיה נפשית של אדם, נראית לי בריחה מהתמודדות אמיתית איתה.

למעשה, פתולוגיזציה זו היא לא יותר מאשר עידון, ואפילו מה שעלול להיתפס כמתן לגיטימציה, להתנהגות אכזרית, אטומה, נצלנית ופוגעת בעליל – בדיוק כפי שאנחנו חוזים בה בהשתאות ובחרדה בפורום "נופי גולן". אם אשתמש בדוגמה עכשווית אחרת, זה כאילו לומר על בני סלע "פסיכופט הסובל מפתולוגיות נפשיות חמורות ביותר" ובכך להקטין מאחריותו לרוע ולאכזריות של מעשיו.

חמלה, סליחה והבנה הם דברים נפלאים לאנושות, מצד אחד, אך יש בהם גם מסר שעלול להיתפס בצורה שגויה, כאילו יש מעשים מרושעים שאפשר להחליק אותם ולהתייחס אליהם ביד רכה.

על אלימות פיזית ואלימות מקוונת

אין לי כל ספק שסלע, כמו כל אנס אחר, ביצע את פשעיו לא רק במודעות לרשעות של מעשיו אלא בהנאה מהכאב שהוא גורם לקורבנות. ואמנם, חקר האלימות המינית מראה בעקביות שהמניע העיקרי של עברייני המין אינו הדחף המיני שלהם (כפי שמניחה בתמימותה ובורותה ח"כ תירוש) אלא הצורך בכוח, בשליטה ובכפיה. בדומה, מטרידים ומציקים מקוונים נהנים מעצם "הניצחון" שלהם על הקורבן הסובל.

הטרול הפועל בפורום בית-ספר נופי גולן אינו שונה, בעיקרון, מפושעי אלימות אחרים. הוא לא רק בעל צרכים פתולוגיים בתשומת-לב, או מופרעות אחרת, אלא נהנה – בהכרה ובמודע – מהחרדה, הכעס, וההמולה שהוא גורם שם. אלו הם רשע, זדון וסחטנות רגשית לשמם, ושום תווית פסיכולוגית לא תפטור את בן הבליעל הזה מתארים אמיתיים אלו. זיהוי ואיתור שלו אפשריים בקלות, ואף מגובים בחוק, וענישה מתאימה עשויה להעביר מסר הולם למתחכמים אחרים.

מרושתים: לבלוג המלא