על חשבון ניצולי השואה
דווקא הירשזון, שדאג להמשיך את זרם הכספים מאירופה, מפנה עורף לאלה שזכאים וכל-כך זקוקים להם
לאחרונה פורסם בתקשורת כי האוצר מתנגד למתן הטבות לניצולי השואה, החיים כיום במדינת ישראל. היו כאלה שאולי התפלאו מקהות החושים של האוצר, אולם עיון בתולדות היחס לניצולים במדינת ישראל מבהיר מה גדול היה העוול שנעשה להם מיום הקמתה.
הם באו מגאיות המוות מחוסרי כל. מותשים, רצוצים, שלדי אדם, פגועים לכל ימי חייהם (לא כאן המקום להרחיב מה היה היחס אליהם מצד החברה הצברית הגאה, אך בלשון המעטה ניתן לקבוע שלא הקלו עליהם, ולא אחת בחרו להעליב ולהשפיל). ללא רשות מאף ניצול שואה ומבלי להניד עפעף, החליטה המדינה להיות הפטרונית הגדולה בחלוקת הכספים שמגיעים לניצולים בדין. היא קיבלה מיליארדים מגרמניה כדי לחלקם ביניהם, בתקווה שלאחר התופת שעברו ב"פלנטה האחרת", אולי יוכלו לשקם עצמם מחדש. ומה עשתה מדינת ישראל בכסף? הפקיעה את חלקו הארי, ולניצולים לא חילקה אלא פירורים.
כך התגלגלו להם העניינים במשך שנים רבות, מתוך תקווה אולי שהזמן יעשה את שלו והניצולים ילכו לעולמם. כך, עד עצם היום הזה חיים בינינו רבבות ניצולי שואה שהיו ילדים בתקופה ההיא, ולא מקבלים ולו גם שקל אחד. כל מי שהתנסה במילוי הטפסים, בביורוקרטיה הבלתי נסבלת של חלוקת מעט המשאבים, יודע היטב באיזה נתיב ייסורים מדובר.
אין מתאים יותר משר האוצר הנוכחי כדי להמחיש את הפארסה של חלוקת הכספים. יחד עם יו"ר הסוכנות לשעבר, אברהם בורג, הוא ניהל לפני כעשור את המשא ומתן כדי להמשיך ולקבל כסף אירופי. בשם מי? האם שאל את הניצולים מי היו מעדיפים שייצג אותם? מובן שלא. כעת, ביושבו על כס האוצר, היינו מצפים שהירשזון יהיה הראשון להקל על חיי הניצולים ולהושיט להם יד, בדיוק מאותם כספים שהוא וחברו הצליחו להביא לישראל בשמם. אך הפוליטיקה חזקה מכל: השר דהיום טרוד בעניינים חשובים יותר - אתננים פוליטיים, חלוקת תקציבים למטרות קואליציוניות ועוד.
מדינת ישראל גם "יודעת" להוקיר את אלה שהצילו יהודים וחיים בשטחה. לדיראון עולם זכורה הפרשה המביכה של אותם חסידי אומות העולם, שחיו כאן משך שנים ללא ביטוח רפואי אפילו. רק בזכות התערבותו של שבח וייס נאותה המדינה להקצות סכום זניח כדי לבטח את אלה שהצילו את בני העם היהודי.
לצערנו, ניצולי השואה הולכים ומתמעטים. אלה שחיים כיום הם אנשים מבוגרים, שכל מבוקשם לא להתבזות פעם נוספת. הם לא צועקים ולא זועקים, אלא מסתפקים במה שיש. תנו להם לפחות ליהנות משארית חייהם. תנו להם את האפשרות הכלכלית לפחות להעניק לנכדיהם את אותן הסוכריות שהם, בזמנים האיומים ההם, לא זכו לטעום.
ד"ר צלו רוזנברג הוא היסטוריון ומתמחה בביטחון לאומי
פורסם לראשונה 19/12/2006 22:08
לפנייה לכתב/ת 
נשארו רק פירורים
צילום: גטי אימג' בנק ישראל
מומלצים
