תעשו מקום לביאליק

"האהבה מקור השירה", כתב חיים נחמן ביאליק בשירו "נושנות". האהבה לשיריו תפגיש מחר (ד'), בתיאטרון "תמונע" בתל אביב, בין זמרים שונים זה מזה כמו: ברי סחרוף, יוסי בבליקי, אפרים שמיר, שלומי שבן, דויד פרץ, ערן צור, דני רובס, נתי אורנן, יסמין אבן, נתן סלור ואחרים. במופע "שרים נחמן ביאליק" הם ישירו משיריו, חלקם בלחנים חדשים שהלחינו במיוחד לערב הזה,

 שיזם וערך העיתונאי והמוזיקאי בועז כהן. "יש לי קשר רגשי עמוק לשירה של ביאליק", מסביר כהן את היוזמה. "זה קשר שאפילו לימודי החובה לבגרות בספרות לא הצליחו לקלקל. בדרך כלל ביאליק נתפס כמשורר הלאומי, ופחות מכירים אותו כמשורר אישי, שכתב כמה מהשירים הכי מרגשים בשפה העברית".

מה הכי מרגש אותך בביאליק?

"היתמות שלו הרסה אותי כשהייתי קטן. בשיר 'אבי' יש את הקטע הכי חזק בעיניי:

"לֹא-רַבַּת רָאִיתִי אֶת-אָבִי, לֹא-אָרְכוּ יָמָיו עִמִּי,

בְּעוֹדֶנִּי רַךְ וְקָטָן וּבְטֶרֶם אֶשְׂבַּע צַלְמוֹ,

בִּקְרֹא עוֹד עֵינַי לְרַחֲמָיו וְרֹאשִׁי לְמַחֲסֵה יָדוֹ,

לְקָחוֹ הַמָּוֶת מֵעָלַי, הִפְרִיד בֵּין שְׁנֵינוּ לָנֶצַח".

"וָאֶשַּׁק לַאֲחוֹתִי וּלְאָחִי

נְשִׁיקוֹת פְּרֵדָה מְמֻשָּׁכוֹת, נַשֵּׁק וְשָׁנֹה וְהוֹסֵף,

וּבְכָל-כֹּחִי, עַד מְצוֹת הַנֶּפֶשׁ וְעַד כְּלוֹתָהּ".

"יש לי הזדמנות"

גם אפרים שמיר מתרגש מביאליק. "יש לי גן" בלחן של נחום נרדי, היה השיר הראשון בעברית ששמיר למד, כשעלה לארץ מפולין בגיל 17. "אני אוהב את השיר הזה מאז", הוא אומר, "ולא יצא לי אף פעם לשיר אותו, אז עכשיו יש לי

 הזדמנות".

שמיר ישיר במופע גם את "הכניסיני תחת כנפך" בלחן המפורסם של מיקי גבריאלוב.

איך זה לשיר את ביאליק?

"מוזר. ההברה האשכנזית לא רגילה וחוסמת את ההקשבה, ובגללה קשה להגיע למשמעויות היפות של המילים שמאפיינות אותו כמשורר".

אל שמיר יצטרף בנגינה נגן הקונטרבס הבינלאומי אבישי כהן. "אנחנו חברים", מספר שמיר, "שנינו אוהבים את תקופת התמימות בישראל. רוב הזמן אבישי בכלל נמצא בחו"ל, ומאוד מצליח שם, אבל עכשיו הוא בארץ. כשסיפרתי לו על המופע של ביאליק, הוא מיד שאל 'אני יכול לבוא איתך'? וזאת תהיה בעצם הפעם הראשונה שנופיע ביחד על אותה במה".

"ביאליק מזווג זיווגים"

על אותה במה יופיע גם נתי אורנן מקבוצת "גוטל בוטל", שמכל שירי ביאליק התחבר לשניים: "אחת שתיים" המתוק-חמוץ ו"על השחיטה" הטעון. ביאליק כתב את "על השחיטה" בשנת 1903 לאחר פרעות קישינוב, בהן נטבחו 49 יהודים. אורנן, שמזדהה עם כאב באשר הוא כאב, רואה בשיר הזה

מחאה על הרג באשר הוא הרג. "ביאליק היה הומניסט", אומר אורנן. "הוא חוגג את אהבת האדם, זה המוקד אצלו". אורנן לא מהסס כשהוא נוקב בשם הקורבן הנוכחי, לדעתו "היום זה הפלסטיני". ההיפוך הזה, שמבחינת הקונצנזוס הישראלי מקומם מנשוא, לא בא אצלו ממקום של פרובוקציה אלא של אמונה עמוקה, כמו האמונה בכוחה של המוזיקה. "בזכות היצירה אפשר לשנות דברים", הוא אומר באותו שכנוע, ומגבה את דבריו במעשים - את "על השחיטה" ישיר אורנן ביחד עם המוזיקאי הערבי וואסים בחוס, מלהקת "שמס תישרין".

איך נוצר החיבור ביניכם?

"בת זוגי שבמקור היא מעכו, מכירה אותו, והציעה לי לשיר איתו. מה אני אגיד

 לך? ביאליק מזווג זיווגים"...

איך זה יכול להיות?

"התחלנו לעבוד על טכניקות קוליות, ונתתי לו דוגמה לטכניקה של השחקן ג'וליאנו מר, שהוא קרוב משפחה רחוק שלי (מר הוא בנם של אם יהודייה ואב ערבי – ת.ל). ואז וואסים אמר לי שהוא קרוב משפחה של אבא של ג'וליאנו. קיבלנו צמרמורת".

הקרבה שנוצרה ביניהם לא הפחיתה את הקושי לעבוד על השיר. "בהתחלה היתה לי רתיעה מהשיר הזה", אומר אורנן. "היה לי קשה להלחין אותו. המילים נראו לי קדושות ולא ידעתי איך לגשת אליהן. לקח לי הרבה זמן לשחרר את היראה מהטקסט. אבל כשנתתי לטקסט להוביל אותי, וגם נתתי לרוח של וואסים להוביל, השתחררתי מהפחד לאבד שליטה ולעבוד עם אדם זר ועם טקסט שלא אני כתבתי".

מה לגבי השיר "אחת שתיים"?

"התחברתי אליו בגלל האנושיות שבו. הוא אומר שאם מצאת מישהי, אז אם תפספס את ההזדמנות, מישהו אחר ייקח אותה. השיר אקטואלי במיוחד היום, כשהכל זמין ופרוץ ובחורה יכולה להחליף גברים כל הזמן".

אורנן, שמוציא בקרוב את אלבום הבכורה שלו, הלחין לשיר מנגינה סקסית. "יש בשיר אירוטיקה, עם מילים כמו 'אף אנוכי דבש מצאתי'. בכלל, ביאליק רלוונטי לחיים שלי. יש לי שיר שאני אומר בו: 'רוצה ללכת, תלכי'. אולי הושפעתי מהשיר של ביאליק 'הולכת את מעימי, לכי לשלום'".

"שרים נחמן ביאליק", ד' (20.12), 21:30, תיאטרון תמונע, תל אביב