כגרועים שבעמים
הצעירים האינטליגנטים יורדים, השאר יורים משעמום בערבים. שנים אני לא בשמאל, אבל מה שעשינו עם החלום גובל בפשע
לאן הולך הצדק שלנו? הוא נרמס. הוא אובד. בחור שכל עוונו הוא שהייה בלתי חוקית שמע בבית-הסוהר שבתו הקטנה נהרגה על-ידי צה"ל. הוא ביקש לראותה בפעם האחרונה. לא נתנו לו להגיע להלוויה. כאשר הנשיא קרטר, שמעולם לא היה ידיד ישראל, כותב שמה שאנחנו עושים בשטחים דומה לאפרטהייד - נזעקים כולם. הוא לא היה רחוק מהמציאות: אנחנו מתנהגים גרוע ממה שהיה בדרום-אפריקה. לא נעים להגיד, אבל זה ככה.
מאז ימי מופז כרמטכ"ל ושר ביטחון הצו הוא להתעלל. להרוג. להשפיל. המחסומים אינם בין הפלסטינים לבין ישראל, אלא נועדו להקשות עליהם את החיים. נער בן 15 נעצר לכמה חודשים ללא משפט. אחרי כן סתם כך שחררו אותו. זרקו אותו בלי פרוטה באמצע הלילה ליד מחסום. קצינים יושבים בדין ועושים משפח. כבר שנים אינני איש שמאל, כי אינני מאמין שהערבים יסכימו אי-פעם להתחלק איתנו בארץ הזאת, ואני מאמין בזכות היהודים לבית לאומי, למדינה בארצו ההיסטורית. אבל מה שאנחנו עושים עם החלום הזה גובל בפשע.
מי יגן עלינו היהודים שחושבים שאנחנו צודקים, שר ביטחון וירטואלי עם שפם אמיתי? רמטכ"ל מוג לב שאינו יודע להפסיד בכבוד אחרי שחירבן מלחמה והוכה על-ידי חיזבאללה? איפה ראש הממשלה? האם השרים בכלל יודעים מה בתי וחברותיה רואים ורואות מדי יום? איזה עוול אנחנו עושים? ההרג. השנאה. המכות. ההשפלות. מה יוצא להם מכל זה? יפחתו הקסאמים? לא יהיו פיגועים, אם אשה זקנה אינה יכולה להגיע לבית-חולים?
נהיינו חברה אלימה, חסרת לב. אנחנו נהרגים במעברי חציה כי אף מכונית נהוגה בידי ישראלי לא תיתן למישהו עם מקל הליכה וצולע לחצות. מה קרה לנו? הרי היינו חייבים אז בימי בחרותי להקים מדינה. לא היה לנו נשק, היינו רעבים. לחמנו לילה-לילה עם קיסמים בעיניים כדי לא להירדם. אבל הקמנו מדינה. אני היום מתבייש במדינה שהייתי חייל בהקמתה. נהיינו כגרועים בעמים. היהדות הרבנית מקדשת עוול וניוול והרג חפים מפשע. הצעירים שלנו נהנים לירות מתוך שעמום בכל ערבי שעובר.
כן, נשארתי באמונתי הטראגית שרק מדינה יהודית תפתור את הטרגדיה היהודית ושאין סיכוי לשום שתי מדינות לשני העמים, אבל בשל כך נחוצים חכמה, תבונה, כוח מדוד, לא סתם הרג והכלמה וסיוט מהלך ולב גס.
הצעירים האינטליגנטים שלנו מהגרים מן הארץ. לחלקם הגדול קשה עם מה שהם רואים. נשארים האלימים והאדישים ואנחנו, אלה שאינם רוצים לוותר על החלום הציוני אבל רואים איך מיום ליום הוא נהיה יותר מרושע ויותר אכזר. בפסטיבל הרוע שאנחנו משחקים בו, אנחנו חוטאים לכל מי שחלם כאשר המצב היה רע ומסוכן. המצב הזה אולי יחזור. יש לנו קבלות על אלפיים שנה. אולי שוב יהיה מסוכן, יהודים ייהרגו, אבל אז לא יהיו אידיוטים כמונו שיקימו מדינה למי שנוהג כעדר מפלצות.
מומלצים
