לייט בלומר
אלברט האמונד ג'וניור, גיטריסט להקת ה"סטרוקס", הרגיש שלא נותנים לו להתבטא בלהקה, אז הוא הוציא אלבום סולו מלודי ומתוק. אבי שניבאום דווקא מרוצה
השנה זכינו לשמוע לא מעט אלבומי סולו מצוינים של חברי להקות שונות, ביניהם ג'ארוויס קוקר (פאלפ), תום יורק (רדיוהד), ג'ני לואיס (רילו קיילי) ובוב קודקס (פרנץ פרדיננד). תמיד מעניין לשמוע אלבום סולו של חבר להקה שאוהבים – פתאום אפשר לגלות אם למילה "סינרגיה" יש משמעות בהרכב – מי הוא באמת המנוע היצירתי ואולי אף החשוב ביותר, לחשוף עוד פן שלא בא לידי ביטוי במסגרת הלהקה. הקשבה לאלבום הסולו של אלברט האמונד ג'וניור מלהקת "הסטרוקס", מצליחה לספק תשובות מעניינות לכל השאלות.
האמונד זכה לחשיפה כשהקים בסוף שנות ה-90 עם ג'וליאן קזבלנקס ועוד שלושה חברים את ה"סטרוקס". שלושה אלבומים מצליחים מאוחר יותר, החליט הגיטריסט האמונד להוציא אלבום סולו ("yours to keep"). אף אחד לא האמין שמבין חברי הלהקה דווקא האמונד יהיה זה שיפרוץ בקריירה עצמאית. האמונד זוהה כנגן גיטרה בלהקה ותו לו, לא ממש טכנאי אבל בטח שלא אמן עם כשרון משלו. האזנה לאלבום מבהירה שהזלזול בו לא היה מוצדק. האמונד ציין בראיון שהאלבום הוא תוצאה של תסכול מהדינאמיקה בלהקה. זו שדחתה חומרים רבים שלו, בשל רצון לדבוק בנוסחא המנצחת שפרסמה אותה. ככל הנראה לא מדובר במשבר חריף, שכן ה"סטרוקס" לא התפרקו, אבל נדמה שאלבום הסולו הוא ביטוי למצוקה מסוימת שחש האמונד. מאוכזבי הלהקה יאמרו שהאמונד פשוט מבין שה"סטרוקס" מיצו את עצמם, ומכין את עצמו ליום שאחרי. כך או כך, זכינו ביצירה מוזיקלית מחבר באחת מלהקות הרוק המוצלחות שפועלות בשנים האחרונות.
מלבד מספר קטעים שנשמעים כמו בי-סיידס אבודים של להקת האם ("Back To The 101", "Holiday","Everyone Gets A Star"), האלבום כולל לא מעט השפעות שלא ניכרות ביצירות של ה"סטרוקס". בנוסף להשראה הבולטת מבריאן וילסון אפשר למנות בקלות גם השפעות עדכניות יותר מהאינדי האמריקאי, בהן ה"פליימינג ליפס" ו"ספרקלהורס". די בקטע הפתיחה שכולל קלידים חביבים ומלודיות מתוקות, בכדי להבין שהפוטנציאל היצירתי של האמונד לא מנוצל במלואו במסגרת המסרסת של להקת ז'אנר מובהקת כמו ה"סטרוקס".
קולו של האמונד נעדר את השיק המגניב של קזבלנקס, ולרוב נשמע כגרסה חיוורת שלו, כך שהשירים שמזכירים את ה"סטרוקס" מרגישים חסרים במידה מסיימת. יחד עם זאת, כתיבת השירים, בשילוב עם החולמניות והמתיקות שמלווה את רוב האלבום, יוצרת גרסה עדינה יותר של להקת האם ולעיתים קולעת למקום מרגש יותר. למרות שהאלבום מוגדר כפרוייקט סולו אפשר למצוא בו מוזיקאים אורחים רבים, ביניהם שון לנון, בן קוולר, וכמובן ג'וליאן קזבלנקס. אפשר היה לחשוב שריבוי האורחים ידרבן את האמונד להתנסות קצת יותר, אך למרות השוני המסוים מה"סטרוקס", האמונד משחק במגרש מוכר. אין כאן הפקה נסיונית, כתיבת שירים הרפתקנית במיוחד או בשורה מרחיקת לכת באשר לכוונות עתידיות, מלבד הכשרון המוכח בכל שיר.
למרות ההסתייגות, נראה כי האמונד הצליח להשיג את מטרתו. מדובר באלבום טוב מאוד, שלבטח ישפר את מעמדו בלהקה, ואפשר כבר להמר שבאלבומם הבא יתרום ג'ויניור יותר מאשר כשרון נגינה. לפסימים באשר לעתידה של ה"סטרוקס", נראה כי עם מעט שפשוף ואומץ אמנותי יצליח האמונד להנציח את שמו, לא רק כצלע בלהקה מצליחה אלא כיוצר משמעותי בפני עצמו.
לפנייה לכתב/ת 
your to keep, עטיפת האלבום
עטיפת האלבום
מומלצים
