הצפון מול הדרום: מי יותר חרד מהטילים?

מחקר השוואתי חדש, שנערך במהלך אוגוסט 2006 בקרב כ-400 בני נוער באזור הצפון והדרום, חושף הבדלים בתגובות הלחץ של בני נוער כתוצאה מירי הטילים במלחמת לבנון השנייה לעומת ירי הקסאמים על אזור שדרות, ומוכיח שבמצב לחץ פתאומי ואקוטי פוחתת יכולת ההשפעה של הגורמים המחסנים האישיים והמשפחתיים.

לפי המחקר במהלך מלחמת לבנון בני נוער מתבגרים באזור שדרות סבלו יותר מסימפטומים פיזיולוגיים של לחץ (כאבי ראש, כאבי בטן, קושי להירדם) מבני הנוער בצפון. לעומת זאת, המתבגרים בצפון סבלו יותר ממצבי חרדה מאשר בני הנוער באזור שדרות. יש לציין כי לא נמצאו הבדלים ברמות התגובה בין בני נוער יהודים לערבים.

במחקר נמצאו גם הבדלים בין המינים כשהבנות דיווחו על חרדה גבוהה יותר מהבנים (ולפי החוקרות: "לבנות יש כנראה 'רשות' לדווח על רמות חרדה גבוהות יותר"), הבדלים על פי סוג הישוב: בני הקיבוץ בצפון דיווחו על פחות חרדה ופחות סימפטומים, וכך גם בדרום, הסימפטומים הפיזיולוגיים בקרב ילדי שדרות היו גבוהים יותר מאלו של הקיבוץ, והבדלים בין בני הנוער הבוגרים יותר בצפון (גילאי 16-19) שגילו חרדת מצב גבוהה יותר מאלו הצעירים מהם.

חרדות בגבולות הסביר

במהלך המחקר נבדקו שני מדגמים: האחד כלל 303 מתבגרים בצפון הארץ שעברו את המלחמה במשך כחודש ימים, סיטואציה אותה מגדירות החוקרות כ"מצב לחץ אקוטי", ביניהם כ-70 בני הנוער מישובים ערבים באזור. המדגם השני כלל 114 מתבגרים תושבי שדרות וקיבוצים בנגב המערבי, אזור שאופיין כנמצא ב"מצב לחץ מתמשך וכרוני" לאורך 6 שנים של חשיפה לירי הקסאמים. כ-85% מהמתבגרים ענו כי חלק מזמן המלחמה בילו מחוץ לבית.

המחקר התמקד בבדיקה של תגובות רגשיות המעידות על מצוקה פסיכולוגית וחרדת מצב בקרב בני הנוער. בני הנוער בשני המדגמים נשאלו על חרדת המצב שלהם (עד כמה המצב באותו זמן מעורר בהם תחושות של מתח ודאגה) ועל סימפטומים פסיכו-פיזיולוגיים של מצוקה (מחושי בטן, נדודי שינה).

בנוסף, נשאלו בני הנוער לגבי משאבי התמודדות שונים: אישיים, משפחתיים, וקהילתיים (כלומר, איך הם תופסים את עצמם, את המשפחה ואת הקהילה שלהם). שאלות נוספות התייחסו למידת החשיפה למתקפות ולנפילות טילים (האם את/ה נפגעת, מישהו שאתה מכיר נפגע, טיל נפל בשכונה שלך, וכו').

החוקרות טוענות כי הבדלים דומים בתגובות נמצאו במחקר שנערך בשעתו על ידי פרופ' שגיא בקרב בני נוער ביהודה ושומרון בתקופת האינתיפאדה הראשונה. לדבריהן, נראה כי במצבים כרוניים של לחץ, התגובות הפיזיולוגיות חזקות יותר מאשר ביטויים מילוליים של חרדת מצב חולפת. יחד עם זאת, הן מדגישות, כי למרות ששתי קבוצות המחקר נמצאו במצב של לחץ קשה (כרוני או אקוטי), חלק גדול מבני הנוער (בין 59%-ל-63%) במדגמים הגיבו באופן מתון יחסית לתגובות מדווחות של לחץ במחקרים בארץ ובעולם.