מדריך האנליסט לגלקסיה

אם החלל הוא אכן הגבול האחרון — כפי שטען ג'ין רודנברי, יוצר הסדרה האלמותית "מסע בין כוכבים" — אז אין ספק שעברנו את הגבול מזמן. עשרות משלחות אנושיות ומאות לוויינים כבר שוגרו אל השחור הגדול, וטריליוני דולרים כבר טסו אל מחוץ לאטמוספירה. אלא מה, רק דולרים מעטים עשו את הדרך בחזרה. מה שליבה עד כה את התיאבון האנושי לנגוס בחלל היה תערובת של הרבה מאוד אגו, ערימה גדולה של חזון ומעט מדי שיקולים כלכליים נבונים. זה בדיוק מה שעומד להשתנות, ובעתיד הלא רחוק מדי.

שלא תבינו לא נכון, החלל כבר התחיל להחזיר את החובות שלו. הטכנולוגיה האנושית מתקדמת הרבה בזכות חקר החלל, והתקשורת הלוויינית לסוגיה מכניסה עשרות מיליארדים מדי שנה. ועדיין, הרבה יותר כסף יוצא מאשר נכנס, כך שלגמרי לגיטימי לגלגל עיניים לשמיים ולשאול מה יוצא לנו מזה. במילים אחרות, אל תשאלו מה אתם יכולים לעשות בשביל החלל, אלא מה החלל מתכוון לעשות בשבילכם.

ובכן, הוא מתכוון. טיסות בין כוכבים, מלונות בין־גלקטיים, מושבות של סהרורים עשירים ובעיקר כריית מחצבים אמורים להניב הרבה מאוד כסף בעוד כמה עשורים. תשאלו את דודה אמריקה, שמשקיעה עשרות מיליארדים ירוקים מדי שנה כדי לקדם את הרגע הזה. ותסמכו על המעצמה הגדולה בעולם שיש לה כוונה מלאה לתקוע יתד לא רק בשביל החלב, אלא בעיקר בשביל הכסף.

הראשון בחיצון

האמריקאים יודעים שכדי להמשיך להוביל את האנושות, הם חייבים להמשיך להוביל את המירוץ לכיבוש החלל. הם גם יודעים שלא ירחק היום שבו המין האנושי יצטרך לעבור דירה, ומקווים שימשיכו להיות בעלי השליטה גם במשכן החדש, ויוכלו לחלק זיכיונות של מקדונלד'ס במאדים. זה מסביר למה רוב הכסף שמושקע בחלל — 70־65 אחוז מההשקעה העולמית, אם לדייק — מגיע מארה"ב.

בעסקי החלל מושקעים היום יותר מ־100 מיליארד דולר בשנה, ובתוך שלוש שנים, ב־2010, צפוי הסכום לעמוד על קרוב ל־160 מיליארד דולר. גידול נאה לכל הדעות. אמריקה, כבר אמרנו, היא המשקיעה העיקרית; רוסיה, שפעם הובילה במירוץ, מתנשפת היום מאחור עם השקעה שנתית של כ־120 מיליון דולר בלבד. צמרת המשקיעים העולמית כוללת גם שחקנים חדשים, כמו סין והודו, ולצידן יפן, דרום קוריאה, צרפת, גרמניה וסוכנות החלל האירופית.

ישראל, אם אתם מתעקשים לדעת, היא בקושי נערת המים על הסט הזה. אנחנו משקיעים בחלל מיליונים בודדים, שלא לומר גלמודים. כשכל המדינות הנאורות יספרו את הדיבידנדים ממאדים, אנחנו עוד נתגאה בביצועים המרהיבים של "טבע". אוקיי, "נתגאה" זאת לא בדיוק המילה. בעצם, גם "ביצועים" לא.

בעשורים האחרונים משקיעות המדינות בעלות העניין בין 0.05 ל־0.1 אחוזים מהתל"ג שלהן במיזמי חלל אזרחיים, לא כולל השקעות צבאיות. ישראל, שמתחפשת למדינה מערבית, אמורה לפי החישוב הזה להשקיע כ־100 מיליון דולר בשנה, אבל למרבה הצער, מדורגת במקום שאני תמיד הצלחתי להשיג בתחרויות הריצה בבית הספר: הרחק מאחור. התוכנית האזרחית מטעם סוכנות החלל הישראלית משקיעה שלושה־ארבעה מיליוני דולרים — כשלושה אחוזים מהסכום שהיתה אמורה להשקיע. תוסיפו לזה את ההשקעות של התעשייה הצבאית — עוד כמה עשרות מיליוני דולרים בשנה — ועדיין תקבלו תמונה שחורה. אבל בואו נעזוב רגע את מקומנו האנדר־דוגי בקוסמוס, ונחזור למה שבאמת מעניין אותנו: איך עושים כסף מהחלל.

נכון להיום, מי שמפריח מרוויח. אני מדבר, כמובן, על השלכת קופסאות פח עם כמה אנטנות אל מעבר לאטמוספירה, או בלשון העם, שיגור לוויינים. למעשה, עיקר הכסף המשוגר לחלל — כ־70־60 אחוז מהשוק — הולך על לוויינים ורשתות קרקע. אם אתם חפצים בתשואה מיידית, שוק הלוויינים הוא גם זה שממש מחזיר כסף למשקיעים עוד בימי חייהם. התקשורת הלוויינית והטלוויזיה הלוויינית מגלגלות עשרות מיליארדי דולרים בשנה, והשוק גדל באחוזים נאים מדי שנה, וצפוי להמשיך ולצמוח.

מלבד לווייני התקשורת, גם הניווט באמצעות לוויינים הוא ערוץ השקעה מעניין: כ־15 מיליארד דולר בשנה מוזרמים כבר היום לשוק. אופציה נוספת היא לצרף את מעותיכם למיליארדים שמושקעים בתצפיות על כדור הארץ. מזה לא תראו לירה, אבל הטכנולוגיה תאפשר לכם לראות — אם לא ממש לספור — את שערות בית השחי של נשות איראן, ולמטה מזה.

כל המי ומיר

לוויינים זה נחמד, אבל די משעמם. עם קצת סבלנות והרבה חזון תוכלו להשקיע בתחומים חלליים מלהיבים הרבה יותר, כמו למשל ענף התיירות הבין־כוכבית, שצפוי להתחיל לשלשל לכיס האנושי הרבה מאוד כסף. כיום מתגלגלים לכיוון הזה רק כמה עשרות מיליונים, אבל השוק הולך וצומח. וזה בדיוק הזמן לבתק את בתוליו עם קצת מהגניוס היהודי.

בשוק כבר יש שבע־שמונה חברות המבטיחות להטיס אזרחים לחלל. יש גם חברות שמציעות הרפתקאות בז'אנר חללי, כמו לופים במטוס מיג, טיסות לקצה האטמוספירה ולגבול החלל, התנסות באפס גרביטציה ועוד. התענוגות האלה עולים עשרות עד מאות אלפי דולרים. מי שירצה ממש לחצות את האטמוספירה, יצטרך להיפרד מעשרות מיליונים.

בתיירות העתידנית הרוסים דווקא כן מובילים, וגובים 20 מיליון דולר ממי שרוצה לבלות על תחנת החלל החורקת שלהם, מה שמהווה פיצוי מסוים על התקופה שבה עוד התחרו ראש בראש עם ארה"ב על הבכורה (אתם יודעים, הזמן ההוא שאם הייתם צועקים "ברית המועצות", רוסיה היתה מסובבת את הראש). המשאבים העצומים שהאימפריה מהמזרח הפנתה לכוכבים היו בין הגורמים שהביאו לקריסתה, ופירוק הברית למועצות קטנות סתם את הגולל על המירוץ הרוסי לחלל. תקציב סוכנות החלל הרוסית נחתך באבחה אכזרית אחת, וכך נותר לו קוסמונאוט נטוש על סיפונה של תחנת החלל "מיר" חצי שנה מעבר למתוכנן, עד שהצליחה אמא רוסיה לגייס מספיק כסף כדי להשיב אותו הביתה.

הרוסים הבינו שעם כל הכבוד לאידיאולוגיה, רק הקפיטליזם יכול להשאיר אותם בשמיים. מולדת הקומוניזם פתחה את הרגליים להון האמריקאי, ועוד עשתה פרצוף שהיא נהנית. תחנת החלל השלימה הכנסה כאולפן צילומים, ואחרי שאירחה פרסומת מדוברת לפפסי־קולה הושכר הלוקיישן לעוד רבות אחרות. אפילו תנובה, קונצרן העטינים הישראלי, צילמה פרסומת לחלב על סיפונה של מיר.

חוץ מפפסי ותנובה חדרו לחלצי מיר גם כמה מיליארדרים מפוצצים בכסף. דניס טיטו האמריקאי היה זה שנתן את הספתח. הוא פנה לרוסים אחרי פירוק ברית המועצות, והציע מיליוני דולרים תמורת כרטיס טיסה. באפריל 2001 שוגר המליאן לחלל תמורת 20 מיליון דולר. ראו הרוסים כי טוב, וברגעים אלה ממש הם מקללים את הקור ומשפרים את רכב החלל החדיש שלהם, שיאפשר להם לשאת כמה תיירים בכל מסע. בתוך כמה שנים הם מצפים להרוויח כ־80 מיליון דולר מכל טיסת תיירות לחלל.

מהון להון כבר קמה תחרות לרוסים, וגם אתם תוכלו להשתלב בה. ג'ף בזוס, מייסד "אמזון", ואלון מוסק, ממייסדי PayPal, כבר התחילו להשקיע כספים בפרויקטים חלליים שונים ומשונים. כל מה שאתם צריכים לעשות עכשיו זה להרים טלפון לאיזה יוסי ורדי או אלי הורביץ, ולשכנע אותם לעזור לכם להטיס אנשים לחלל. חברות פרטיות כבר החלו לפתח רכבי חלל שיוכלו לשאת נוסעים, והצפי הוא שתוך פחות מעשור יציעו טיסות לחלל במחירים פחות שערורייתיים מ־20 מיליון דולר. בעוד שניים־שלושה עשורים, כנראה, טיסה לחלל תעלה כמו טיסה לאוסטרליה, רק עם נוף יותר ביזארי. אבל לא מוכרחים להתמקד רק בנסיעות: גם השהייה יכולה לספק ערוצי השקעה לא רעים.

20 טריליון דולר הסלע

למה לישון על הסיפון של מיר כשאפשר לבנות צימר עם נוף לירח? רשת מלונות הילטון כבר הודיעה על תוכניות לבנות מלון, שיהיה חלק מתחנת חלל חדשה שתקיף את כדור הארץ. היקף ההשקעה המדובר: יותר מ־100 מיליון ליש"ט. לינה בחדר בחלל, בתחנה, או במושבה שתיבנה על הירח, תעלה כמה עשרות אלפי דולרים בתור התחלה.

אבל גם יזמי החלל יודעים שהכסף הגדול יגיע לא מהדניס טיטואים של העולם, אלא דווקא מהאייל מרקוסים. ברגע שנראה טיסות זולות יותר, נמצא גם חדרים זולים ללינה, והתכנון הוא להקים מלונות בשיטת טיים־שרינג. אתם מבינים מה זה אומר, כן? שבעוד שניים־שלושה עשורים נראה תחייה של התעשייה שהצליחה להוציא ים כסף מהמוני פראיירים, כולל ההורים שלי. במקום לירושה שלי, זרמו אלפי הדולרים לכיסים של כמה מלונאים. אז למה שלא נדפוק גם אנחנו את נכדינו ונרכוש להם יחידות בחלל? קלאב הוטל מאדים, היר ווי קאם!

מחצבים, מושבות, טיולים. החלל הזה זה משהו (: צילום: אי פי איי)

מה שכן, אם יש לכם מושג בטכנולוגיה של אפס כבידה, אולי תוכלו לעזור ליזמי המלונאות לפתור את בעיות האכילה, ההשתנה והיציקה בחלל. ברור שיידרשו כמה יישומים חכמים בחדרי האוכל ובחדרי השירותים של המלונות והצימרים, אחרת השהייה שם תזכיר יותר דיי־יוז באשדוד מאשר מלון בכוכב האדום.

עכשיו, אם כבר התחלתם לעסוק בנדל"ן חללי, אולי תחשבו עוד יותר בגדול? למה להסתפק במלון אם אפשר לבנות שכונה שלמה? כולם יודעים שעוד 40 שנה, פלוס מינוס עשור, תחמיר בעיית החנייה לא רק בתל אביב, אלא על פני כל הגלובוס. בכלל, החיים פה הולכים להיות בלתי נסבלים. בסוף ייגמרו החמצן לנשימה, המים לשתייה או האנרגיה לתזוזה, ורבים ייאלצו לעשות רילוקיישן. ההתעללות שלנו בכדור הארץ לא תותיר ברירה אלא להירשם לאתר "הומלס אין ספייס" ולחפש דירה עם שלושה כיווני חמצן, ומרפסת עם נוף לכדור הארץ.

אגב חמצן, מתברר שבחלל אפשר לעשות כסף גם מכאלה שכבר לא זקוקים לו. זה קרה לראשונה ב־21 באפריל 1997, כשטיל אמריקאי שוגר למסלול מסביב לכדור הארץ עם מטען חריג של ארבע קפסולות. אלה הכילו את השאריות של כמה מבכירי המין האנושי — פיזיקאי החלל ג'רארד אוניל, מדען הטילים קרפט אנריקה, נביא הסמים טימותי לירי, וג'ין רודנברי שהוזכר לעיל — שאפרם פוזר בחלל. משפחות המנוחים שילמו כמה עשרות אלפי דולרים תמורת הזכות לפזר את מי שהיו אהוביהן, ולמעשה הקימו את תעשיית הקבורה בחלל. היא עדיין בחיתוליה — שלא לומר בתכריכיה — אבל ייתכן שחברא קדישא של מעלה זה רק עניין של זמן.

וזה לא הכל. פוטנציאל השוק הגדול מכולם מסתתר לו שם בחוץ, ושקל אחד עוד לא ראינו ממנו: מחצבים, רבותי, מחצבים. כל טוב נמצא על אסטרואידים, הירח, מאדים ושאר כוכבים. רק הושיטו יד וגעו בם. לא סתם שולפים המשקיעים את פנקסי הצ'קים — בתוך שניים־שלושה עשורים, פלוס־מינוס, מקווים חלוצי החלל להתחיל לחלוב את שביל החלב.

ארה"ב מנסה נואשות להגיע למאדים ולפתח דרכים לנצל את משאביו. כנ"ל לגבי תוכניות לכריית מחצבים על הירח. על הלוויין החיוור שסובב סביבנו יש חומרים שאין על כדור הארץ, ואלה כנראה יניעו את מנועי העולם בעוד לא הרבה זמן. הנפט תכף נגמר לנו, אחריו נעבור לתחליפים ולשיטה של היתוך גרעיני. החומר האסטרטגי של ההיתוך הגרעיני הוא ההליום 3 — מצרך נדיר אצלנו, שבירח קיים בשפע. כמיליון טונות, להערכת המדענים. מספיק כדי לספק אנרגיה לכדור הארץ במשך אלפי שנים.

אגב, על אמון 3554 שמעתם? סביר שלא, וחבל. מדובר באסטרואיד קטן, בקוטר של שני קילומטר בסך הכל. מסלולו חוצה את מסלול כדור הארץ, מה שהופך אותו לנגיש אפילו יותר מהירח. החדשות המרתקות הן שהוא מכיל מתכות וניקל בשווי של שמונה טריליון דולר בערך, קובלט בשווי של שישה טריליון ופלטינות בשווי של שישה טריליון. דברים טובים, אומר הפתגם, באים בחבילות קטנות. כל מה שאתם צריכים זה לתכנן איך אתם שמים יד על גוש המתכת החללי הקטן, ואפילו ביל גייטס ייראה כמו קבצן רמזורים לידכם. השמיים הם כבר לא הגבול. בטח לא בכל מה שקשור לחשבון הבנק שלכם.