אחרי לבנון: "שליש מתושבי הצפון בטראומה"
מחקר חדש מגלה כי שליש מתושבי הצפון לקו בתופעות פוסט-טראומטיות בעקבות מלחמת לבנון השניה. המחקר נערך על ידי מרכז "משאבים" במכללה האקדמית 'תל חי' בגליל העליון. עוד עולה מהמחקר: תושבים יהודים התפנו מבתיהם בשיעור גבוה יותר מהתושבים הערבים, יותר נשים לקו בתופעות פוסט טראומה מאשר גברים
השקט חזר לצפון, הטראומה נשארה. רמת החשיפה הגבוהה של תושבי הצפון לאירועי מלחמת לבנון השנייה, גרמה ל-33 אחוזים מהם לפתח תופעות פוסט-טראומתיות בדרגות בינוניות, גבוהות ואף חריפות. כך עולה ממחקר חדש שנערך במרכז "משאבים", בראשותו של פרופ' מולי להד מהמכללה האקדמית תל חי שבגליל העליון. על פי נתוני המחקר - מרבית התושבים לא מצפים מהרשות המקומית לפנות אותם, אלא לדאוג להם ביישוביהם ולא כולם רוצים סיוע של מיליארדרים ועמותות מתנדבים.
עורכי המחקר, פרופ' להד, ד"ר מירי שחם וד"ר יהודה שחם דגמו 300 איש מקרב האוכלוסייה היהודית והערבית שיישוביהם הופגזו במלחמה. ממצאי המחקר מראים כי יש הבדל מובהק בין יהודים לערבים בנושא השהות באזור המופגז ובפינוי ממנו. 33 אחוז מהיהודים שהו ביחד עם כל בני משפחתם באזור המופגז, לעומת 85 אחוזים מהערבים. 45 אחוז מהיהודים ציינו כי חלק ממשפחתם פונה וחלקה נותר ביישוב המופגז, לעומת 13 אחוז מהערבים. 22 אחוזים מהיהודים ורק 2 אחוזים מבין הערבים ציינו כי כל משפחתם התפנתה למקום מבטחים. מבין המתפנים עומד ממוצע ההיעדרות של היהודים מביתם על 19 יום לעומת 10 ימים מקרב הערבים שהתפנו.
למעלה מ-80 אחוזים היו עדים לנפילת הרקטות בישובים השונים. אחרי המלחמה דיווחו 33 אחוזים מכלל התושבים שיישוביהם הופגזו על תגובות לחץ ופוסט טראומה בדרגה בינונית, גבוהה ואף חריפה. 41 אחוז מהסובלים הן נשים, לעומת 25 אחוז מבין הגברים. ברמות הגבוהות והחריפות של הטראומה מתברר, כי מספר הנשים גבוה ממספר הגברים פי 2.2 (26 אחוז בנשים לעומת 12 אחוז בגברים). עוד עולה מהמחקר ש-34 אחוזים מהנשאלים דיווח על תגובות פוסט טראומה בקרב ילדיהם ברמה בינונית, גבוהה ואף חריפה.
לא כולם רוצים סיוע מנדבנים
ממצאי המחקר בדקו גם את הראייה של תושבי הצפון לעתיד לבוא. רובם המוחלט של התושבים לא מעוניין בפינוי של ילדיהם בלבד במצב עתידי בו יופגז יישובם. מרבית הנשאלים היהודים (62 אחוזים) העדיפו פינוי של כל משפחתם לאזור מבטחים, בעוד שכמחצית הנשאלים הערבים (כ-50 אחוזים) מעדיפים כי כל המשפחה תישאר יחדיו בביתה, למרות החוויה הקשה של נפילת הרקטות ופציעת קרובי המשפחה והחברים.
לידיעתו של ארקדי גיידאמק ושאר התורמים: רק כ-48 אחוז מהיהודים טוענים שהעזרה צריכה לבוא מארגוני סיוע לעומת 88 אחוזים מהערבים שמצפים לעזרה דומה. הנשאלים דירגו את התחומים שבהם יש לטפל לקראת איום דומה בעתיד: בראש הרשימה - הכנת המקלטים, טיפול בקשישים ובנכים, שירותי בריאות, פינוי תושבים, אספקת מזון ותעסוקה לילדים. עורכי המחקר מציינים שממצא זה מזים את הציפיות ולפיהן, הדבר שאמור להיות החשוב מכל הוא פינוי התושבים מהיישובים תחת אש.