מתקני עולם (בעזרת השם)

מה המשותף לראש עיריית ירושלים אורי לופוליאנסקי, רבה של מגדל-העמק יצחק דוד גרוסמן, הפרסומאי דודי זילברשלג, היזם חנניה צ'ולק והרב אלימלך פירר? כולם הקימו ארגוני חסד רבי השפעה ותקציב הפועלים בתחומי הרווחה המשלימה, הרפואה והסיוע לנצרכים לטובת כלל תושבי ישראל, מאמינים וחילונים כאחד - וכולם חרדים ששמותיהם מוכרים היטב לכל מי שנואש מהשירותים שהמדינה מעמידה לרשותו.

בדיקה קצרה מגלה כי רשימת שמות מקימי ארגוני הסיוע החרדים, המציעים את שירותיהם לכל דיכפין, ארוכה מאוד: אל לופוליאנסקי (אגודת "יד שרה"), צ'ולק (עמותת "עזר מציון"), זילברשלג (רשת הרווחה המשלימה "מאיר פנים"), הרב פירר (אגודת "עזרה למרפא") והרב גרוסמן (עמותת "מגדל אור"), מצטרפים מנכ"ל עמותת "עלה" (עזר לילד הנכה) הרב יהודה מרמורשטיין; הזוג קלמן ומלכי סמואלס מקימי אגודת "שלוה" לילדים עם צרכים מיוחדים; חיים ארנטל המוביל את פעילות עמותת "זיכרון מנחם" למען ילדים חולי סרטן; אוריאל לדרברג שייסד את עמותת "פעמונים" לסיוע ליציאה מהעוני - ורבים נוספים.

לצד מאות עמותות וארגוני סיוע שהוקמו בידי חילונים, מציגים ארגוני החסד שייסדו אנשי המגזר החרדי פעילות משמעותית הנתמכת בתקציבים המוערכים בעשרות מיליוני שקלים. כיצד הפכו דווקא אנשי המגזר הסגור והבדלני הזה לשמן המניע את גלגלי המגזר השלישי בישראל, המורכב מגופים ללא כוונת רווח?  

"רווחה וצדקה מוטמעים היטב בתרבות היהודית". הרב גרוסמן ויהודה סעדו

"אורח חיים שלתוכו נולד כל תינוק"

"מאז ומעולם דאגה היהדות הדתית להקים מערכות סיוע עצמאיות", מסביר פרופ' אליעזר דוד יפה מבית-הספר לעבודה סוציאלית של האוניברסיטה העברית. "במאות הקודמות, בשבתן בגולה יכלו הקהילות היהודיות לבחור בין שתי דרכים: לאמץ לעצמן מנהגים זרים על-ידי שימוש בשירותים הקהילתיים, החברתיים והרפואיים שבדרך-כלל סיפקו הכנסיות, או לשמור על עצמם באמצעות התבדלות והקמת מוסדות שירות עצמאיים לציבור".

כך הקימו הקהילות היהודיות ברחבי העולם בתי חולים, בתי אבות, בתי תמחוי, בתי יתומים, מוסדות חינוך, צדקה, גמילות חסדים ועוד, כולם מעוטרים במגן דוד. "זו היתה ממלכה שלמה של שירותים חשובים ביותר. הקהילה שמרה עליהם, והם שמרו עליה", מעיד יפה. גם היישוב היהודי, הדתי והחילוני, שהתקיים בארץ ישראל

בתקופת טרום קום המדינה, ייסד מוסדות עצמאיים רבים כדי שלא להזדקק לשירותי השלטון העותמני ו הבריטי.

הקמת מדינת ישראל יצרה ציפייה מובנת לקבלת השירותים הללו מידי המדינה. "כיוון שעכשיו יש ממשלה שתדאג לנו", חשב העם היושב בציון, "יהיה הרבה פחות צורך בעזרה הדדית". אך הציפייה הזו היתה שכיחה הרבה פחות בחצרות החרדיות. "חצר היא מעין משפחה גדולה וחלק אינטגרלי מפעילותה, המקרבת אליה את החסידים, הוא מתן שירותים מקומיים שהמשיכו לפרוח במקביל לשירותים הציבוריים", ממשיך יפה. "חשוב לזכור שנושאי רווחה וצדקה מוטמעים היטב בדת ובתרבות היהודית. מדובר, הרי, במצוות שכל יהודי חייב בהן. בחצר חרדית לא צריך להגיש בקשה לרשם העמותות כדי לקדם סיוע הדדי, מדובר באורח חיים שלתוכו נולד כל תינוק ואיתו הוא גדל".

עד מלחמת יום הכיפורים נשמרה יציבות במספר ארגוני החסד, שפעלו בעיקר בתחומי המגזר. אך השבר הכללי והאכזבה מיכולתה של המדינה לספק הגנה וצרכים אחרים, הביאה לפריחה מוחשית של ארגונים ועמותות למען הכלל, מגמה הנמשכת עד היום. בין שלל היזמים החברתיים החלו לפעול לא מעט חרדים שהתמקדו בעיקר בתחומי התמחוי והרפואה. העמותות אותן הם הקימו פרצו את גבולות המגזר החרדי, והפכו עם השנים לגורמים משמעותיים גם עבור אנשים שהזיקה שלהם לדת קלושה יחסית. 

"הצליחו לפרוץ את גבולות המגזר החרדי". מרכז השאלת ציוד של "יד שרה"

תיקון עולם ועשיית מצוות

יפה מדגיש כי "המוטיבציה של מקימי העמותות הללו היא תמיד תיקון עולם ועשיית מצוות. התפיסה החילונית הצינית, זו שעלולה לראות בהם מחפשי השפעה או כוח, אינה נכונה. מדובר באנשים שמטרתם היא ריבוי עשיית מצוות ומימוש רעיון העזרה לזולת, לכן אין כל להם בעיה לסייע ליהודים באשר הם - דתיים או חילונים, בישראל או ברחבי העולם. נהפוך הוא, ככל שהסיוע רחב יותר כך גם המצווה מכובדת יותר".

- כיצד אנשים שלא למדו מנהל עסקים מצליחים להקים אימפריות חברתיות המגלגלות מיליונים ומסייעות לעשרות אלפי אנשים?

"ההצלחה נופלת בחלקם של אלה שפיתחו כלים מתוחכמים וידעו ללמוד את כללי המשחק של המגזר החילוני", מפרש יפה. "בשנים האחרונות אנחנו רואים תהליך למידה משמעותי בתחום יחסי הציבור, הגישה הבינלאומית, השימוש בתקשורת, גיוס הכספים והקשרים עם תורמים. דודי זילברשלג הוא למעשה איש עסקים שמפעיל את הידע הרב שלו בניהול ארגון "מאיר פנים". זה מבורך, כיוון שהניהול

הנכון שלו מסייע למספר רב ביותר של נצרכים. חלק מן המקימים למדו תוך כדי תנועה, אבל החכמים שבהם הבינו שעמותה אינה ארגון של אדם אחד, ואם הם רוצים להתרחב ולפרוץ רצוי לצרף אליהם אנשי הנהלה טובים".

כדוגמה מציג יפה את לופוליאנסקי, שמימש באופן מבריק צורך נרחב שלא היה לו פיתרון - אספקת ציוד רפואי לבית החולה המונע את הצורך באישפוז. איש החזון חבר לפרופ' קלמן מן ז"ל מבית-החולים הדסה, ויחד השניים 'תפרו' את הארגון שהפך ברבות הימים ל"יד שרה" ואף זכה להכרת האו"ם. ואכן, מבט קצר באתרי האינטרנט של העמותות שהוקמו בידי פעילים חרדים מגלה שהוועד המנהל של מרביתן כולל אנשים בעלי שם ויכולת, המספקים להן ארגז כלים וקשרים. "פעילות של אדם בודד וזלזול בחשיבותה של הקבוצה המנהלת פוגעים ביכולתו של ארגון כזה להפוך למשמעותי", מסכם יפה.

- לעתים נדמה שאנשי המגזר החרדי לא מבינים את הצורך בשקיפות.

"הם לא היחידים, ולא הייתי אומר שמדובר בבעיה מגזרית. מי שעומד בראש הארגונים הגדולים מבין היטב את הצורך ופועל על-פי הכללים. הם, כמו אחרים, חייבים לפעול לפי החוק, להיות רשומים ברשם העמותות ולדווח באופן עקבי על פעילותם. העובדה שאנשי המגזר החרדי מגיעים מתוך רצון לתקן עולם לא פוטרת אותם מכללי הפיקוח והשקיפות. מאידך, הם מציגים שילוב מנצח שמקורו בחיבור בין הגישה המציבה עזרה לזולת כמטרה ראשונית, עם יכולות שיווק, ידע ניהולי ובראש ובראשונה אמינות. מובן שהצורך ההולך וגדל מצד הקהל הרחב הפך את הארגונים האלה לנדרשים במיוחד ונתן כר נרחב לפעילותם. מדובר בעסק - אבל במובן החיובי".