זמן פינוי פצועים בלבנון - ארוך פי 3.5 מבשגרה

זמן הפינוי הממוצע של החיילים שנפצעו קשה במהלך מלחמת לבנון השנייה עמד על כשלוש שעות וחצי - כך עלה מנתונים שנמסרו היום (ד') בכנס הלאומי לרפואה תעופתית שערך מכון פישר בבית חיל האוויר בהרצליה. לדברי קצין הרפואה של חיל האוויר, אל"מ ד"ר ארז בירנבוים, במהלך פעילות ביטחונית שוטפת זמן הפינוי הממוצע עומד על פחות משעה.

"אי אפשר לנתח פינוי במלחמה על פי הפינוי במשימות השוטפות", מסביר בירנבוים את ההפרש בזמנים. "זה עיסוק שונה, והתמודדות מול מגוון איומים שונה. בשעת מלחמה הפינוי מורכב הרבה יותר והמספרים גדולים יותר - לכן הנתונים שהתקבלו הם בהחלט הגיוניים".

מניתוח מאפייני פינוי הפצועים בהיטס עלה כי בעוד שממוצע המפונים לגיחה אחת במלחמה עמד על 4.5 חיילים, במשימות השגרתיות ברצועת עזה וביהודה ושומרון עומד ממוצע המפונים על 1.2 נפגעים למשימה. עוד עלה כי חיל האוויר היה שותף במהלך המלחמה ל-94 משימות פינוי פצועים, בהן פונו 332 פצועים ו-16 גופות.  

פינוי פצועים במלחמה. יותר יעיל מהאמריקנים (צילום: דורון גולן)

בכנס הועלתה הסוגייה שהתעוררה מדי פעם במהלך המלחמה: לא אחת תהו בצבא האם לפנות מספר מצומצם של נפגעים ולהעניק להם טיפול יסודי ככל שניתן, או לפנות את כל הנפגעים מתוך ידיעה שלא ניתן יהיה להעניק לאלו מביניהם הפצועים קשה את תשומת הלב הנדרשת. רופאים בחיל האוויר שדנו בסוגיה ציינו כי "מספר הנפגעים הרב במסוק חייבה הערכות מיוחדת של הצוות הרפואי ויצר מגבלה של ממש ביכולת הטיפול האפקטיבית". לעניין זה יש לציין כי במהלך המלחמה לא נפטר אף פצוע במהלך טיסת פינוי.

בחיל האוויר כבר עובדים על תוכנית אימונים שבמהלכה נדרש צוות רפואי לטפל במספר רב של נפגעים בו זמנית, כלקח מן המלחמה האחרונה. בהשוואה למלחמת שלום הגליל הסביר בירנבוים כי למרות שמשך הפינוי במלחמת לבנון השנייה היה לעתים ארוך יותר, בסופו של דבר הנתונים מצביעים על פעילות טובה של צוותי הרפואה.

"יש לזכור שמאפייני הפינוי במלחמת שלום הגליל היו שונים לחלוטין ממאפייני הפינוי בדרום לבנון", מבהיר בירנבוים. "בשל"ג היו אזורים בהם היה קל יותר למסוקים לנחות בהם, ומעבר לכך - נוכח האיומים שהיו במלחמה האחרונה - הנתונים מצוינים, בעיקר בהשוואה מול האמריקנים בעיראק, שפועלים גם הם באזורים מאויימים".

מה קורה לשיניים של פרחי הטייס?

במחקר אחר הקשור לתחום הרפואה שנחשף היום בכנס נחשף היום כי לחניכי קורס הטיס שחיקה משמעותית במצב השיניים מאשר לחיילים ביחידות אחרות. בעבר נמצא קשר בין לחץ נפשי, לחץ תעסוקי ודרכי התמודדות עם הלחץ לבין מידת שחיקת השיניים. במחקר שנערך בחיל האוויר בשנת 2003 נמצאה שחיקה משמעותית בקרב טייסים (69%) לעומת האוכלוסיה הכללית (5%-10%).

במסגרת המחקר נערכה השוואה בין פרחי טיס לטירונים במערך הנ"מ. התוצאות הראו כי כבר בשלב המכין בקורס הטיס לאחד מכל חמישה חניכים נמצאה שחיקה משמעותית, ובשלב מתקדם יותר בקורס נמצא שחיקה משמעותית אצל 26.5% מהחניכים. בסה"כ, כך נכתב במחקר, ל-22.5% מפרחי הטיס ישנם בעיות בשיניים. לעומת זאת, אצל טירוני נ"מ נמצאה שחיקה משמעותית בשיניים בקרב 5.3% מהחיילים בלבד.

אל"מ בירנבוים מסביר: "שחיקת שיניים היא סוג של התנהגות שמאפיינת מתח. אין ספק שקורס טיס הוא קורס מאוד מתוח, עם הישגיות מאוד גבוהה ותחרות מאוד גבוהה - שחיקת השיניים היא ביטוי של זה. אין לזה קשר להימצאותם באוויר".

במסקנות המחקר מוצע לשקול  אפשרות להציע לפרחי טייס סדים לשיניים כבר בשלבי הכשרתם כדי לצמצם מימדי תופעת שחיקת השיניים בעתיד".