הגישה הירוקה נכשלה, רק חלוץ ראוי
רמטכ"ל "ירוק" היה מביא עוד ביזיונות ועוד חללים בלבנון. הוא לא היה מוליך את הצבא לעריכת תחקירים כה נרחבים
ה"תפיסה הירוקה" לפיה לכוחות היבשה בצה"ל יש עליונות על פני כוחות אחרים, הגיעה לסופה המביש לאחר 30 שנה של רמטכ"לים חובשי כומתות אדומות, שדירדרו את צה"ל לתהום מקצועית.
דוגמא לכך ניתן למצוא, כשבשנות ה-60 דחה המטכ"ל בראשות צבי צור ויצחק רבין את הצעתו של עזר ויצמן, מפקד חיל האוויר דאז, לפתוח את המלחמה הבאה במהלומה אווירית. אך ב-1965 מונה ויצמן לראש אג"ם, וכשרבין התמוטט ב"המתנה" ערב מלחמת ששת הימים, קבע עובדה בשטח: המלחמה נפתחה במהלך האווירי "מוקד", מבצע מבריק שבלעדיו לא היו חילות היבשה של צה"ל מסוגלים לעשות את מה שעשו. למה דחה בתחילה המטכ"ל את הרעיון? התשובה כואבת: הוא לא הבין את "מוקד" ולא הבין בענייני חיל האוויר. עד היום חיל האוויר נותר חיל זר, רק לפעמים הוא נחשב ידידותי.
כשתפיסה או פרדיגמה מתחילה להתמוטט היא מפסיקה לספק הסברים טובים לנעשה סביבנו. אזי מגיע תורה של תפיסה אחרת.
מלכתחילה נבנה צה"ל כצבא לא-מקצועי ולא-חכם. עשרות שנים של טיפוח הבינוניות-ומטה הניבו את "הישגי" צה"ל במלחמת לבנון 2. אך בחיל האוויר הישראלי התפתחה תרבות ארגונית אחרת. ה"תפיסה הכחולה" הוכיחה את עצמה, למרות שאינה חפה מכישלונות. לכן עלה הרעיון לייבא רמטכ"ל מחיל האוויר, ובשנות ה-80 סומן לתפקיד דוד עברי. רמטכ"ל מחיל האוויר הנו הצהרה בוטה לפיה ה"תפיסה הירוקה" פשטה רגל, והנה לפנינו כלי ריק, שעלול להמיט רק אסונות על עם ישראל.
האלוף יוסי פלד אמר עם מינויו לאלוף פיקוד הצפון, כי בצה"ל יש מ"כים, וחלקם עונדים דרגות גנרל. מהיכרות אישית - לא כל הקצונה הבכירה ה"ירוקה" אינה ראויה, יש כמה אלופים ותת-אלופים ממש ספורים שכן הצטערתי על פרישתם מהצבא.
מי יוותר על נחלת אבות
אך הגיע הזמן לנסות את ה"תפיסה הכחולה", כיוון שאנחנו על עברי פי-פחת. שינוי כזה אינו קל. הקרבות העיקריים בפנטגון הנם על שטח משרדים, על תקציבים ועל כבוד. המטכ"ל לדורותיו, אינו מוכן לוותר בקלות רבה כל כך על נחלת אבות תמורת לא-כלום. הוא אינו מוכן לוותר משרות, תפקידים ולשכות. ומה שקרה עם בואו של חלוץ ללשכת הרמטכ"ל גבל בשבר גיאולוגי: ראש אמ"ן, אלופים ותת-אלופים רבים באו מחיל האוויר.
איני מצטער על בחירת חלוץ לרמטכ"ל. לדעתי, רמטכ"ל "ירוק" היה מביא לנו עוד ביזיונות ועוד חללים בלבנון 2, והעיקר: הוא לא היה מוליך את הצבא לעריכת תחקירים כה נרחבים. ראיתי הרבה תחקירים שנערכו בצה"ל ב-40 השנים האחרונות, שנות כישלוננו המוחלט. רובם הנם שטות גמורה. גם ספקן ידוע כמותי יודה, כי עשרות התחקירים הנם תופעה חדשה בצה"ל ה"ירוק". על כך יש לשבח את הרמטכ"ל חלוץ ולהוקירו.
למרות שכעת די אופנתי להכות בו, רק הוא, כלומר רק בכיר מחיל האוויר היה מסוגל לחולל דבר כזה. לכן אני מעוניין שחלוץ יישאר רמטכ"ל ויספוג את הביקורת. הצבא, שהוא מפקדו, ראוי לכל מלה רעה שנאמרה ושתיאמר על תפקודו הלקוי. אבל בחלוץ יש העוז לספוג ביקורת ולהמשיך. רק הוא יכול להוביל מהפכה בצה"ל. לכן חלוץ צריך להישאר בתפקיד הרמטכ"ל, וזאת בתנאי שיציג תכנית מעשית לבנייה מחדש של צה"ל.
לנגד עיני ניצב אלוף בני פלד, שהוליך את חיל האוויר למלחמת יום הכיפורים. פלד הנהיג במו-ידיו את המהפכה בחיל בשנות ה-70 לאור המכה שחטף החיל במלחמת יום הכיפורים. היו בפלד הכבוד, הנחישות והעוז לתקן את המעוות והמקצועיות שלא הכזיבה. כל מה שיש כיום נבנה על יסודות שהונחו בימיו.
בצבא דרושה רפורמה מיידית. בלבנון 2 הוכח שאין לנו צבא, ואנחנו משלמים משכורות עתק למפקדים בלתי ראויים. לא רק אנחנו ראינו זאת, אלא גם אויבינו.
סיבה אחרת לחיוניות הרפורמה היא הצמד אולמרט-פרץ. שום מערכת דמוקרטית אינה יכולה להבטיח אותנו מפני עוד בחירה אקראית של בריונים שכונתיים לתפקידים הרמים ביותר, שבהם יוכלו להפקיר את חיי אזרחי מדינת ישראל ואת חיי חייליה, ולשלוח אותם כצאן לטבח. לכן אנו זקוקים לצבא מקצועי מאוד, שיגן עלינו גם מפני התוצאות המרות של הישנות הטעות האלקטורלית.
לפנייה לכתב/ת 
