מפחדים מטיסות? יש לכם סיבות טובות

אמה כריסטופרסון ‭(28)‬ היתה צעירה בריטית בריאה וספורטיבית, שעמדה להינשא לבן זוגה. קצת לפני האירוע המרגש החליט הזוג הצעיר לצאת לחופשה באוסטרליה. בטיסה חזרה התלוננה אמה שהיא חשה ברע, וכשנחתו בשדה התעופה בלונדון התמוטטה. החובשים שהיו במקום לא הספיקו לפנות אותה לקבלת טיפול, והיא מתה בטרמינל הנוסעים.

נתיחה שאחרי המוות גילתה שסיבת המוות הפתאומי היתה תסחיף לריאות - קריש דם קטן, שנוצר באחת מרגליה של אמה ונסחף עד שסתם את אחת מריאותיה. הוריה המזועזעים מיהרו לקרוא לשלטונות בריטניה לפרסם אזהרה בנוגע לסכנת היווצרות קרישי דם בטיסות כדי להציל את חייהם של נוסעים אחרים. "אנחנו לא רוצים שאף הורה יעבור את מה שאנחנו נאלצנו לעבור", הסבירו.

הסיבה למותה של אמה היא מה שמכונה ׳תסמונת מחלקת התיירים׳ - קריש דם שנוצר כתוצאה מתנאי הישיבה והצפיפות במטוס וחוסם את עורקי הריאות. מדובר בסכנה חמורה, אחת מרבות שאורבות לנו באוויר. מחלות זיהומיות שעוברות בקלות מנוסע לנוסע בתוך מערכת האוויר הממוחזר, כאבים אורתופדיים ואפילו קרינה קוסמית מהחלל הם כמה מהתחלואים שמדאיגים את עולם הרפואה בעידן שבו טיסה מקצה אחד של העולם לקצהו האחר היא עניין שבשגרה, וחלק מהנוסעים (בעיקר אנשי עסקים) מבלים באוויר 10% מהזמן שלהם.

הבעיה: מחסור במידע

בכנס בנושא בריאות בטיסות, שהתקיים לאחרונה באילת, דנו מומחים מכל העולם באספקטים שונים של הטיסות שמשפיעים על בריאות הנוסעים. המסקנה העיקרית - והמטרידה מכולן - היתה שהמידע שקיים בנושא דל, ונחוץ מחקר נוסף כדי להעריך במדויק את הסכנות ואת השלכותיהן.

אחת הסיבות לחוסר במידע היא היעדר שיתוף פעולה מצד חברות התעופה. "לחברות התעופה יש היום נטייה לא לשתף את הקהל בסכנות האלה, כי זה עלול להעמיד אותן בפני דילמות שיש להן משמעות כלכלית כבדה, כמו הצורך לרווח את מיקום המושבים במטוס‭,"‬ מסביר פרופ׳ ישראל פוטסמן, מנהל היחידה למחלות זיהומיות ומי שעומד בראש מרפאת המטיילים של המרכז הרפואי בני ציון בחיפה. "יש הרבה שאלות שאין להן היום מענה טוב בטיסות, כמו מה עושים עם נוסע שמשתולל, איך מונעים הדבקה במחלה מידבקת כמו שחפת או חצבת ואיך מתמודדים עם מצבי חירום.

"יש חברות תעופה, כמו זו האוסטרלית, שציידו את כל המטוסים שלהן בדפיברילטורים, שנותנים שוק חשמלי במקרה של דום לב. רבע מכלל האנשים שחטפו אצלם דום לב בזמן טיסה נשארו בזכותם בחיים. ללא הדפיברילטורים האלה גם הם לא היו שורדים. זה מראה שחברות התעופה חייבות להראות יותר פתיחות ולאפשר לערוך מחקרים על הנוסעים - קודם כל כדי לדעת מהן הבעיות הבריאותיות העיקריות שקשורות בטיסה, וכפועל יוצא מזה איך לשפר את הטיפול בהן‭."‬

"עד לאחרונה, מי שטיפלו בכל ההיבטים הרפואיים בטיסה היו רופאים של חברות התעופה", אומר פרופ׳ בנימין ברנר, מנהל היחידה לקרישת הדם במרכז הרפואי רמב"ם. "לכל חברה יש רופא אחד כזה, ובסך הכל בעולם יש, נניח, מאה. אבל היום מי שנשאל את מרבית השאלות לגבי הטיסה הם רופאים כלליים. הם אלה שצריכים לענות על שאלות כמו מי נמצא בסכנה ואיך מונעים אותה, ולהם אין מספיק מידע. לכן חשוב מאוד לקבץ רופאים מתחומים שונים יחד, כדי שישקלו את האספקטים השונים של הנושא ויכינו תשובות והנחיות אחידות לשאלות שמטרידות היום כל נוסע".

הסכנה הגדולה: קרישי דם

הבעיה החמורה והקטלנית ביותר שנמצאה בשנים האחרונות כקשורה בטיסות ארוכות היא כאמור היווצרות קרישי דם בוורידים. המצב הזה, שמכונה טרומבוזה של הוורידים העמוקים, מתרחש כאשר נוצר קריש דם באחד הוורידים העמוקים של הגוף. בטיסות נוצר הקריש הזה בדרך כלל באזור השוק או הירך, משום שבשל הישיבה הממושכת וחוסר התנועה הדם נע בהם באיטיות יחסית. משם נע הקריש - שגודלו פי ‭1,000‬ מקריש הדם שגורם להתקפי לב - לעבר הפלג העליון של הגוף.

היווצרות קרישים כאלה היא מצב שכיח יחסית וברוב המקרים הם לא מסכנים חיים, אך באחוז קטן מהמקרים הם עלולים לגרום לסיבוכים רציניים. ככל שקריש הדם גדול יותר, עלולים לנשור ממנו חלקים קטנים. החלקים שנפרדו עלולים להיסחף במערכת הדם דרך הלב לעורקים הגדולים בריאות, שם הם עלולים לחסום את מעבר הדם לריאות. במקרים נדירים עוד יותר הם עלולים להיסחף לכיוון המוח ולחסום עורקים שמזינים אותו ולגרום לשבץ מוחי.

הנתונים שהוצגו בכינוס מבהילים: נוסע שגילו 50 ומעלה, שטס בטיסה ארוכה של 12 שעות, נמצא בסיכון גדול פי 8 לפתח קריש דם באוויר מאשר על הקרקע. בטיסה של 20 שעות הסיכון גדל פי 20 ויותר. הסיכוי המוחלט של אדם בן 50 ויותר לפתח קריש דם במהלך טיסה ארוכה הוא 1 ל־‭.500‬ המשמעות היא שבכל שתי טיסות (עם כ־250 נוסעים בכל אחת) אחד הנוסעים צפוי לפתח קריש דם כזה.

ההערכות הכוללות מדברות על 200־400 אלף אנשים בכל שנה שנפגעים מקריש דם כתוצאה מטיסות - ומספר המתים מקרישי דם הינו פי 10 ויותר מכמות הנפגעים בתאונות מטוסים.

הקריש נע לאט

גורמי סיכון שונים מעלים את הסיכון לפתח קריש דם בוורידים במהלך טיסה. ממחקר שערך ארגון הבריאות העולמי עולה שהשמנה העלתה את הסיכון באופן קל, אך באופן מפתיע גם גובה חריג העלה את הסיכון. על פי המחקר, אצל אנשים שגובהם פחות מ־‭1.60‬ מ׳ הסיכון היה גדול פי ‭,5‬ ואצל אנשים שגובהם מעל ‭1.90‬ מ׳ הסיכון היה גדול פי ‭.7‬

"רוב האנשים שזה קורה להם לא יקשרו את זה בכלל לטיסה‭,"‬ אומר פרופ׳ ברנר. "חלק מהנוסעים ירגישו שמשהו לא בסדר יום או יומיים אחרי הטיסה, אבל רוב האנשים יחושו בזה שבוע או שבועיים אחריה, ולפעמים גם אחרי חודש, בשל התנועה האיטית של הקריש.

"הטיסות הארוכות מהוות גורם חשוב ליצירת קרישים בכלי הדם מהרבה סיבות, חלקן תלויות במטוס וחלקן בנוסע עצמו. הבעיות שקשורות במטוס נובעות מצורת הישיבה עם הרגליים מכופפות בתוך מעט מאוד מקום. גם התנאים האקלימיים במטוס, היובש והאוויר הדל בחמצן, עלולים להגביר את קרישת הדם ואת הסכנה להיווצרות קרישי דם.

"באשר לנוסע עצמו, הרי שעם הגיל הדם הופך לסמיך יותר, ומגיל 50 ומעלה יש עלייה משמעותית בקרישה. עד 20% מהאוכלוסייה סובלים מקרישיות יתר סמויה על רקע גנטי, כלומר שהדם שלהם יחסית סמיך, אך הם לא מודעים לבעיה.

יש אוכלוסיות סיכון נוספות שמועדות לפתח קרישים כאלה, בהן נשים שנוטלות הורמונים, כמו גלולות למניעת הריון וטיפול הורמונלי לגיל המעבר, חולי סרטן שסובלים מקרישיות יתר של הדם ועוד. כל האנשים האלה נמצאים בסיכון גבוה ללקות באירוע כזה על רקע הטיסה, וחשוב לתת להם פתרונות מתאימים כדי שיוכלו לטוס בבטחה‭."‬

שימו לב לאיתותים של הטבע

לעיתים קרובות אין כל סימנים מקדימים שעלולים להעיד על הסכנה המתקרבת. ניתן לבצע בדיקות המאמתות חשד לקרישיות יתר של הדם ביחידות הקרישה בבתי החולים, אולם מומחים ממליצים לכלל הציבור להקפיד על דרכי המניעה. שימו לב לאיתותים של הטבע, הם אומרים. כשהגוף כואב אחרי ישיבה ממושכת במטוס, סימן שלא טוב לו. שנו תנוחה לזווית ישיבה נוחה יותר או קומו וטיילו ברחבי המטוס.

המלצות נוספות וקלות ליישום כוללות גריבת גרביים אלסטיים במהלך הטיסה, שתייה מרובה כדי למנוע התייבשות, והימנעות משתייה מופרזת של אלכוהול שתורם להתייבשות.

"הכי מפחידים אותי החולים המבוגרים שסובלים מעודף משקל, שנרדמים בהמראה בנתב"ג ומתעוררים בניו יורק‭,"‬ אומר פרופ׳ ברנר. "אני לא מתנגד לשינה של כמה שעות, אבל פרט לזה, הם חייבים להסתובב ולא לטוס כל הדרך בישיבה‭."‬

מגיל 50 ומעלה - עלייה משמעותית בקרישה (צילום: ויז'ואל/פוטוס)

פתרון אחר, המיועד לאנשים בסיכון גבוה, הוא הזרקה - בהנחיית רופא בלבד - של תרופה בשם קלקסן שמיועדת לדילול הדם ומשמשת בשגרה לטיפול בהתקפי לב ובסיבוכי הריון וכן לטיפול בחולים שעברו שבץ כתוצאה מקריש דם. הקלקסן פועלת באמצעות מנגנון שמעכב שני פקטורי קרישה מרכזיים ובאמצעות כך מונעת את הופעת קרישי הדם. עם זאת, הקלקסן עלולה במקרים נדירים לגרום לדימום פנימי.

הצרות הקטנות

עד עכשיו דיברנו על הצרות הגדולות, ועוד לא אמרנו מילה על ג׳ט לג, כאבי גב, קלסטרופוביה (פחד ממקומות סגורים) ופחד מטיסות. ממחקר ראשון מסוגו שנערך לאחרונה במרכז הרפואי בני ציון עולה שכמעט 6% מהנוסעים - סדר גודל של כ־57 מיליון בני אדם בשנה - סובלים מכאב ראש בטיסה. במחקר השתתפו ‭1,000‬ נשאלים, והתברר בו שרוב הסובלים מכאבי הראש היו נשים, אנשים עם היסטוריה של מיגרנות וכאלה שסובלים באופן קבוע מכאבי ראש בירידה לים המלח.

החוקרים מצאו עוד שאצל אלה שסבלו מכאבי ראש בהמראה, הכאב נמשך ארבע שעות בממוצע, לעומת אלה שחשו כאב ראש בנחיתה, שסבלו ממנו בממוצע ‭5.7‬ שעות.

אבל למרות המחלות והסכנות מתברר שיש גם יתרונות בשהות ממושכת באוויר. מחקר מקיף וממושך שנערך בבריטיש איירווייז העלה שתוחלת החיים של טייסי החברה גבוהה ב־4־5 שנים מתוחלת החיים הממוצעת. המחקר הקיף ‭6,200‬ איש ונערך בשנים 1950־‭.1992‬ ההסבר של עורכי המחקר לתוצאות הוא פשוט: בשל השהייה הארוכה שלהם באוויר הטייסים חשופים הרבה פחות לתאונות על הקרקע.