יאיר לפיד והיהדות
מה היה מראה יאיר לפיד לקבוצות מאורגנות בטיול חזרה לימי התנ"ך? למה הוא בעד ברית מילה? איך היה נראה לוח השנה העברי אם הוא היה עורך אותו? ומהי החוויה היהודית המכוננת שלו? שאלון שבועי
1. החוויה היהודית שלי. בפברואר 1945 אבא שלי היה בן 13, וחי עם עם סבתא שלי במרתף בגטו בודפשט, בעיקר מבשר של סוסים שמתו ברחוב. הרוסים היו כבר קרובים לעיר, והגרמנים יחד עם הפשיסטים ההונגרים, התחילו להוציא את היהודים בשיירות מוות. את רובם הם הובילו אל נהר הדנובה, שהיה קפוא. הם ציוו עליהם לכרות חורים בקרח, ואז ירו בהם לתוך המים.
באחד מימי שני, מוקדם בבוקר, הגרמנים הקיפו את הבלוק של אבא שלי, והתחילו להוביל אותם בשיירת מוות שהיו בה בערך 600 איש. הם הלכו ברחובות בודפשט, שהיתה ריקה בגלל ההפצצות של הרוסים, ומהחלונות הסתכלו עליהם אנשים שידעו שהם הולכים למות. בשלב מסויים, מטוס רוסי הנמיך לרגע מעל השיירה ופתאום אנשים התחילו לרוץ ולצרוח, והגרמנים הרימו את ה"שמייסרים" וירו לעבר השמיים. באותו רגע אבא שלי הסתתר מאחורי בית שימוש ציבורי קטן, צבוע ירוק. אמא שלו שעמדה מאחוריו, דחפה אותו לתוך בית השימוש, ואמרה לו "תעמיד פנים שאתה עושה פיפי". והוא העמיד פנים שהוא עושה פיפי, והשיירה המשיכה בלעדיהם.
שש שעות אחר כך, כל מי שהיה בשיירה הזאת היה כבר מת, חוץ מאבא שלי וסבתא שלי. הם עמדו ברחוב, חופשיים, בלי הטלאי הצהוב, כי אבא שלי הוריד אותו מהבגד, והם יכלו ללכת לכל מקום. במיד-ווסט האמריקאי היו אלפי מיילים שבהם לא גר אף אדם, ב"בוש" האוסטרלי, כל הדרך מסידני ועד פרת', חיו פחות אנשים מבגטו בודפשט, לונדון היתה חופשית, פריז עמדה להשתחרר, מוסוליני כבר נתלה באיטליה, אבל לאבא שלי – ילד בן 13 – לא היה לאן ללכת. אז הוא חזר לגטו. הוא חזר לגטו וקיווה שהרוסים יגיעו לפני ששיירת המוות הבאה תצא לדרך.
הרבה מאוד שנים אחר כך, נסעתי עם אבא שלי לבודפשט. הלכנו יחד ברחוב ואז הוא נעמד, והתחיל לבכות, והצביע על בית שימוש ציבורי קטן, צבוע ירוק, ואמר לי "זה-זה. זה המקום שבו אני ניצלתי, זה המקום שבו בעצם אתה נולדת, זה המקום שבו נולדה הציונות שלי. כי פה אני הבנתי שאני מוכרח שיהיה לי מקום שאליו אני אוכל ללכת". ועמדנו שם, שני גברים מבוגרים, וליטפנו את הקיר הירוק של בית השימוש ובכינו, וההונגרים ברחוב עקפו אותנו בזהירות כי הם היו בטוחים שאנחנו משוגעים. אבל לא היינו משוגעים, היינו – טעות סטטיסטית. הוא אמור היה להיות מת, ואני אמור הייתי לא להיוולד, ובכל זאת היינו שם. נגד כל הסיכויים.
2. מצווה שהיית מבטל. הייתי מבטל את המצווה המחייבת כל אדם בישראל להתחתן ולהתגרש רק דרך הרבנות ולהיות קורבן תמיד של הביורוקרטיה המסואבת שלה, של אפליית הנשים המבזה ושל שלטון היחיד שלה בחוויה היהודית. לשמחתי אני לא צריך לעמול קשה מדי: אין שום מצווה כזו במקורות, ומעולם לא היתה. הרבנות הראשית בתל אביב אמנם נמצאת בשדרות דוד המלך, אבל דוד המלך התחתן עם מיכל בלי אף נציג של הרבנות.
3. מצווה שמוצאת חן בעיניך. כל עשרת הדיברות. למעשה, אילו יכולתי, הייתי לוקח את כל העשרה והופך אותם כחטיבה אחת לבסיס החוקה הישראלית החדשה. את החילונים הייתי מכריח לשנן את שש המצוות שבין אדם לאדם, בייחוד את "כבד את אביך ואת אמך", למען ערכי המשפחה, ואת "לא תחמוד" כמחסום מפני המוטציה התוקפנית של הקפיטליזם הלא-נאור שהשתלט עלינו.
את הדתיים הייתי מכריח לשנן שוב את המצוות שבין אדם למקום, שכן "לא תישא את שם אלוהיך לשווא" הוא תזכורת ראויה למי שהופך את אלוהי היהודים לפוליטיקאי של כבישים עוקפים בגדה, ו"לא תעשה לך פסל וכל תמונה" הוא נזיפה ראויה בכל התרבות המשונה של קמיעות-ברכות-וחוטים-אדומים שהשתלטה על מחוזותינו.
4. מה אמר משה לאלוהים אחרי שקיבל ממנו את התורה על הר סיני? אני לא חושב שהיתה להם שיחה לאומית, אלא שיחה אישית לגמרי. אלוהים היה האבא היחיד שמשה הכיר, האבא היחיד שהיה לו. משה גם היה הדבר היחיד שדומה לבן שהיה לאלוהים. אני חושב ש"קרן עור פניו", מפני שזה מה שקורה לנו כשאנחנו מקבלים את האישור המוחלט מהורינו לכך שהתבגרנו. זה מסביר גם את אכזבתו העצומה של משה מקבלת הפנים שחיכתה לו למטה.
כזכור, משה מקים אוהל מחוץ למחנה ויושב בו, כי הוא לא מסוגל להיות איתם. ואז - אבא בא. עמוד ענן יורד על האוהל, כמו איזה חיבוק, משאיר רק את שניהם. זו הפעם הראשונה והאחרונה בכל התנ"ך שאלוהים מתגלה לא כי יש לו משהו להגיד, או הוא צריך לקדם את העלילה באיזו צורה - הוא בא רק כדי לעודד את הילד שלו.
5. איך נראה יום הכיפורים שלך? בבית הכנסת/ צם בבית מול הדי.וי.די/ עסקים כרגיל. אני קצת חסר סבלנות כלפי אנשים המגלים את יהדותם רק בחגים ומועדים. ביום הכיפורים אני משתדל להגיע לבית הכנסת שלי – "בית דניאל" – לפחות לתפילת כל נדרי. יש דבר אחד שאני אוהב במיוחד ביום הכיפורים וזה הכבוד ההדדי. כל הציבור בישראל מקפיד על קדושת היום, מפני שאין שום חוק.
"חוק החמץ" גמר את הצורך של החילונים להקפיד על החמץ בפסח, "חוק החזיר" גרם לפתיחת כל הסטייקיות הלא-כשרות. "חוק יום הכיפורים" מעולם לא הוצע אפילו. כשהדתיים מנסים לאכוף עלינו, זה מעורר התנגדות וכעס. כשהם פונים אלינו בבקשה חברית להתחשב בריגשותיהם, אנחנו תמיד נשמח.
6. לאיזו תקופה בתנ"ך היית חוזר, ולמה? לא הייתי חוזר. כאדם, כיהודי וכישראלי מעולם לא היתה תקופה טובה יותר לחיות בארץ ישראל. אני לא מאבד את ילדיי לתמותת תינוקות, אני לא כבול כל חיי לרדיוס של סוס ועגלה, ואיני חושש מאימפריות דורסניות שישתלטו עליי. מצד שני, אולי הייתי חוזר לשם כמדריך של קבוצות מאורגנות בטיסת אל-עליון מס' 1, רק כדי להזכיר להם מה לא היה בתקופת התנ"ך: חרדים.
7. מה אתה זוכר משיעורי תנ"ך? שום דבר. גיליתי את התנ"ך הרבה אחרי שסיימתי את לימודיי. התנ"ך שלמדתי בבית הספר היה מסמך מאובן, מעיק ומייגע. מערכת החינוך התחמקה כמיטב יכולתה מהדיון בבעיות המוסריות שהוא מציב, בכך שיש בו סתירות פנימיות, ובעיקר מהדבר שהופך אותו למעיין תמיד: העובדה שגיבוריו אינם חד ממדיים, הם אנשים מסובכים, ייצריים, לעתים חסרי עכבות, שחוטאים ללא הרף ואחר כך מתמודדים עם תוצאות מעשיהם. זעקת הכפירה של "קהלת", יחסיהם הסוטים של אברהם ושרה, טירופם של הנביאים - כל אלה נעדרו מלימודיי. בתנ"ך שלי אין צדיקים מוחלטים, מפני שזה לא אנושי. התנ"ך הוא מסמך אנושי, זה כוחו.
8. מהו יחסך לברית המילה? בגלל המסורת/ בשביל הילד/ מנהג פגאני כל התשובות נכונות. אחד הגילויים של השנים האחרונות הוא שברית המילה היא "תרופת סבתא" פלאית נגד איידס - אנשים שעברו ברית מילה נדבקים באחוזים נמוכים בהרבה, שכן מדובר בניתוח היגייני. אני גם לא רוצה שבני יזכה למבטים סקרניים בשירותים של בית הספר, שכן ילדים אינם סלחניים כלפי השונה, בייחוד בגילאי המיניות המוקדמת.
9. מה היית מחסיר מלוח השנה היהודי? הייתי מחסיר את פורים. הסיפור שבו נכשלת קונספירציה אנטי-יהודית בזכות העובדה שמישהו דוחף את אחייניתו הבתולה למיטתו של מלך נואף, ובזכות זאת מקבלים היהודים אישור לבצע רצח עם ב-70 אלף בני אדם ואז משתכרים מרוב שמחה, לא מוסיף לנו יותר מדי כבוד. ליבי-ליבי לווייזתא, מה כבר יצא לנו מזה שתלינו ילד בן שש? במקביל, הייתי הופך את יום השואה לחלק מהלוח העברי. השואה היא אירוע הרבה יותר מכונן בתולדות העם היהודי מאשר, נגיד, ט"ו בשבט.
10. מה בין יהודי לגוי? הייתי רוצה לומר שאין הבדל, אבל אני לא עד כדי כך נאור. יש משהו בתולדות העם היהודי שמצביע על כך שאנחנו שונים. הדבר הכי בולט לעין בהיסטוריה היהודית, זה שמדובר בהיסטוריה של מצויינות. בתקופה שבה האלילות שלטה, המצאנו את המונותאיזם. בתקופה שבה המסחר השתלט על העולם, הפכנו לטובי הסוחרים. במאה ה-19, כשהחלה המהפיכה התעשייתית, הפכנו למדענים הבולטים ביותר. ב"תור הזהב" של מסך הכסף, השתלטנו על הוליוווד. כשהיינו צריכים להגן על עצמנו, הפכנו לצבא הטוב בעולם (זה היה לפני מלחמת לבנון השנייה), והיום, בעידן שבו כסף וטכנולוגיה הם שני העיקרים הגדולים, היהודים הם הפיננסיירים ואנשי ההיי-טק הטובים בעולם. אני אתנוצנטרי מוצהר. אני מאמין בכך שהיהודים יכולים להיות הטובים ביותר בכל דבר שיחליטו להיות טובים בו.
11. אם היית ממציא את יום המנוחה שבת, איך הוא היה נראה? יש שאלה אחרת החבויה בתוך השאלה הזו: האם השבת היא דיבר דתי או סוציאלי? אני מאמין שלאנשים מגיע יום מנוחה, מפני שאחרת הופכים החיים לעבודה ותו לא. אני גם אוהב את הרעיון של שולחן השבת, שבו המשפחה מתכנסת לא סביב הטלוויזיה, אלא סביב השבוע שהיה. מצד שני, אין לי שום בעיה אם השבת תהיה גם יום של קניות משפחתיות – בתנאי, כמובן, שעובדי החנויות יקבלו בתמורה יום מנוחה אחר.
12. מהי תרבות יהודית לדעתך? הוויכוח. התרבות היהודית האמיתית, זו שאני אוהב עד כלות, היא תלמודית: הכל פתוח לדיון, הכל אפשרי, לעולם לא מקפיאים או מאבנים את זכות הספק. תרבות שבוחנת את עצמה ללא הרף, שמנסה כל פעם מזווית אחרת, ששומרת על החיות שלה.
זה הוויכוח הגדול שיש לי עם החרדים. הפרדס המפורסם, זה שנכנסים אליו ארבעת הרבנים ורק רבי עקיבא יוצא שפוי, מכיל הרבה יותר מאמת אחת. האם אתם באמת משוכנעים - למשל - שאברהם עמד בנסיון בפרשת העקידה? כי אני חושב שהוא נכשל. אני מאמין שמי שהיה מוכן להקריב את בנו לעולה לא הבין משהו יסודי בערכי המוסר היהודי. ואולי אני טועה, אולי יש יותר מאפשרות אחת?
אם דיברתי קודם על "תרבות המצויינות" היהודית, הרי שהמצויינות היא תוצאה של ההשחזה המתמדת הזו של המוח היהודי. לא רק שמותר לשאול אם יש אלוהים, זה מה שאלוהים רוצה שנעשה.
13. בקשה מאלוהים "עושה שלום במרומיו הוא יעשה שלום עלינו ועל כל ישראל, אמן".
סייעה בהכנת הכתבה יעל איכנולד
