וסקס וירטואלי עם קטינה בדויה זה בסדר?

"אורן נטוע" הוא בלוגר בן 13, המציג עצמו כבחור בתחילת שנות ה-30 לחייו. "פרח ורוד" היא בלוגרית בת 15, המציגה עצמה בגילה האמיתי. הוא מנסה לפתות אותה לסייבר סקס. האם ניתן להאשים את הילד הזה בהטרדה מינית של קטינה? האם הוא שקרן משום שהוא מסתיר את גילו האמיתי? במקרה אחר, "פטיש" הוא בן 30, בחיים ובצ'ט, ו"יוגבת" היא בת 15, בחיים ובצ'ט. איך אפשר לדעת, לצורך שיחה ארוטית בטוחה, שאכן שניהם מצהירים על הגיל האמיתי? האם חשוב בכלל לדעת?

בדיה אינה יכולה לצאת החוצה, אבל...

השאלות האלה אינן חדשות, אבל המחלוקת לגביהן טרם נפתרה. אדרבה, היא אפילו צוברת תאוצה, ככל שהטכנולוגיות של האינטרנט ממשיכות להפתיע אותנו. פרלמנטים ברחבי העולם לא מפסיקים להתלבט בין תשובות חקיקתיות הולמות; בתי משפט לא תמיד מוצאים את רגליהם וידיהם לנוכח מקרים כאלה ואחרים שמובאים בפניהם; פילוסופים ואנשי דת מחפשים עדיין את שביל הזהב ומתכנסים מעת לעת לכנסים מיוחדים; ואנשי חינוך תוהים עדיין כיצד לחנך על רקע של סביבה דיגיטלית פורקת עול. כנס כזה, הנושא את השם "מוסר און ליין ומוסר אוף ליין", יתקיים היום במשכנות שאננים על ידי המרכז לאתיקה בירושלים.

הבעיה המהותית היא כיצד משלבים יחד דמויות אמיתיות עם דמויות בדויות. דמויות בדויות שהיו סגורות תמיד בתוך ספרים, סרטים ופנטזיות, פורצות החוצה, דרך האינטרנט, ומפתיעות את המוסר במגוון עשיר של יחסים, בהם גם יחסים אינטימיים. מעולם לא היה איום כזה על המוסר, החוקים והנורמות החברתיות.

אתיקה של מחשבים

האב המייסד של הדיון באתיקה של מחשבים הוא נורברט ווינר, שפרסם כבר ב-1950 את ספרו The Human Use of Human Beings: Cybernetics and Society, בו התנבא, הרבה לפני האינטרנט ולפני השימוש הכל כך נפוץ במחשבים, ששילובם של מחשבים בחברה יגרום שינויים מהותיים. החברה, לדבריו, תידרש לנורמות ולחוקים חדשים, ארגונים מקצועיים יידרשו לקודים חדשים של התנהגות, סוציולוגיים ופסיכולוגיים יידרשו לגישות חדשות, ופילוסופים יידרשו לחשיבה מוסרית מחודשת.

אבל הנושא לא זכה לתהודה רבה לפני 1985. באותה שנה התפרסמה מהדורה מיוחדת של כתב עת הפילוסופי Metaphilosophy, שנשאה את הכותרת Computers and Ethics. (מחשבים ואתיקה). המאמר המוביל במהדורה היה של ג'יימס מור, שכתב, בין השאר: "מחשבים מספקים לנו יכולות חדשות, שמעניקות לנו מבחר של סוגי פעילות חדשים. לעתים קרובות, אין לנו מדיניות להתנהגות בסיטואציות האלה, או שהמדיניות הקיימת נראית כבלתי מספקת. לכן, המשימה המרכזית של אתיקת המחשבים היא להחליט מה עלינו לעשות במקרים כאלה".

הנושא נהפך מאז לתחום אקדמי העומד בפני עצמו. הוא נלמד באוניברסיטאות, נדון בשפע של מאמרים וספרים, מעורר מחלוקות בכנסים ובפורומים אקדמיים שונים, ואף זוכה לארגונים ולעמותות משלו.

המסורתית, הייחודית והאבולוציונית

בתוך כך, התגבשו שלוש גישות עיקריות: גישה מסורתית הדוגלת בשמירה על המוסר הקיים גם בתוך האינטרנט, גישה ייחודית הדוגלת במוסר חדש, וגישה אבולוציונית הדוגלת בהתפתחותו של המוסר הישן.

הפרסום המייצג יותר מכל את הגישה המסורתית, הוא ספרה של וירג'יניה שי "נטיקט" (Netiquette, 1994), העיקרון המנחה של שי הוא: כשאתה מנהל קשרים מקוונים עם הזולת, זכור את האדם. זכור את האדם שמאחורי הכינויים הבדויים וזכור את עצמך כאדם. כלומר, יחסים בין דמויות בדויות הם תמיד יחסים בין בני האדם שמאחוריהן.

הפילוסוף האמריקאי ג'ון לאד יכול לייצג את הגישה הייחודית. העולם הדיגיטלי, טוען לאד, יוצר מערכת חדשה של דילמות, ועל כן, במקום לכפות עליו את האתיקה הישנה שלנו, יש לאמץ עבורו אתיקה חדשה. כלומר, יחסים בין דמויות בדויות הם לא בהכרח, ואולי בכלל לא, יחסים בין בני האדם שמאחוריהן.

והפילוסופית האמריקאית דבורה ג'ונסון הציגה בראשונה את הגישה האבולוציונית, בכנס מדעי שנערך ב-1998. המוסר, לדבריה, קיים לעצמו, ללא תלות בטכנולוגיה. אסור היה להרוג לפני כל ההתפתחויות הטכנולוגיות ועדיין אסור להרוג. יחד עם זאת, לדבריה, אין להתעלם מכך שהטכנולוגיה של המחשבים משפיעה על האדם באופן ייחודי. המוסר הישן לא יכול לתפקד כמות שהוא בתוך הטכנולוגיה הזו. הוא דורש התפתחות אבולוציונית, שפירושה מין חדש של המוסר הקיים. כלומר, יחסים בין דמויות בדויות הם מוטאציות של יחסים בין בני האדם שמאחוריהן.

גלגוליה של ההתחזות במוסר

נוכל לתרגל את שלוש הגישות באמצעות שאלת ההתחזות, בה פתחתי. המוסר המסורתי אוסר את ההתחזות, למעט בקרנבלים או במהתלות מקובלות. הוא אוסר על התחזות כדרך חיים. בהתאם לכך, ילד המציג עצמו כבן 30 הוא לא יותר מאשר שקרן. התוצאה יכולה להיות אבסורדית. לפני שבוע תיקנה הכנסת את החוק נגד הטרדה מינית בכך שקבעה שקטין הוא גם מי ש"נחזה להיות קטין". התיקון אינו מבחין, לצורך יחסים אינטימיים, בין קטין אמיתי לקטין בדוי, ולכן אסור לבגיר לנהל שיחות ארוטיות עם בגירה שמתחזה לקטינה.

המוסר הייחודי מוותר על הערך של "לא תשקר" משום שאין משמעות רבה לאמת בתוך חברה של בעלי כינויים בדויים. הדמיון תופס את מקומה של אמת. במקום "דבֵּר אמת", הנורמה החברתית היא " דבֵּר מעניין". ניסוחים מעניינים ויפים מצדיקים כל תזוזה מהאמת, ואופי היחסים אינו משמעותי כמו סגנון התיאור של היחסים.

המוסר האבולוציוני מבחין בין שקר להתחזות. בניגוד לשקר, התחזות באינטרנט אינה אחיזת עיניים ואין בה כוונות זדוניות. היא נורמטיבית, רצויה, אהודה, ולפעמים אפילו חשובה והכרחית. ביישנים קושרים באמצעותה יחסים שעד כה היו עבורם בבחינת חלום בלבד, בני ובנות זוג השומרים בסוד את זהותם האמיתית לומדים להכיר טוב יותר אלה את אלה, ובעלי דעה מתנסים בחופש ביטוי נרחב יותר. לצורך זה, המוסר האבולוציוני אינו מבטל את המוסר הקיים, אלא מתפתח מתוכו. השקר נשאר עדיין כערך שלילי, אבל תכניו מצטמצמים.

ומה עם הכאוס?

עד כה, חיפשתי רק את המוסר. הנחתי מראש שכל מסגרת חברתית, במציאות הרגילה או באינטרנט, נדרשת לצורך קיומה למערכת של כללים. אבל ראוי לבדוק גם את האפשרות של הכאוס. האם האינטרנט מאפשר לאדם, לראשונה בחייו כחיה חברתית, לקיים חברות בלי כללים בכלל? זאת כבר שאלה שראויה למאמר נפרד.

• ניתן לשלוח לאבינועם אימייל בנושאי דילמות של רגש ומוסר. לצערנו, אין אפשרות להשיב אישית לכל הפניות.