הגיע הזמן שתפסיקי לחלום על אהבה מושלמת

בגיל שלושים פלוס גילתה רונית שהיא מבזבזת שנים יקרות על מערכות יחסים שמסתיימות כולן בלא-כלום. חשבון נפש נוקב חשף בפניה דפוס שחוזר על עצמו: פעם אחרי פעם היא נשאבת ליחסים בכל נשמתה. יום אחד היא מגלה אצלו צד חדש. לאחר שהיא חושפת את "פרצופו האמיתי", היא מחליטה שכך לא בונים חומה, ומפטרת אותו.

"חתונה היא עסק רציני לכל החיים", היא מסבירה. "מגיע לי הטוב ביותר, ואני לא רוצה למצוא את עצמי עם גט. לכן הבחירה חייבת להיות נכונה". כשהיא נשענת על חברות עתירות ידע וניסיון מרכיבה רונית את הקלסתרון של בן הזוג המושלם: מקסים וגבוה ונראה טוב, מצליח, מבוסס, אמין ונאמן, יודע לבטא רגשות, מעניק ומפנק, והעיקר – היא צריכה להיות בעבורו השמש במלוא זריחתה.

בקיצור, רונית משוכנעת שמגיע לה רק המובחר שבמובחר, שגירושים הם סוף העולם, וש"בחירה נכונה" היא במישהו שעונה על כל הקריטריונים שלה. טעות, טעות, טעות. כדי להגשים את שאיפתה לבנות מערכת זוגית וללדת ילדים, היא חייבת לוותר על כמה אשליות. למרבה הצער, מעטים הסיכויים שזה יקרה. כמו רווקות רבות בגילה, היא תמשיך לרדוף אחרי חלום, להתעלם מהמציאות ולהחמיץ לגמרי את הסיכוי ללדת ילדים בתוך מערכת זוגית.

אשליות, אשליות רבות

סיפורה של רונית משקף דבקות אופיינית בשלושה מיתוסים רווחים. בואי נבדוק אותם אחד לאחד:

1. מתחתנים רק פעם בחיים. ובכן, זה פשוט לא נכון. בעולם המערבי קרוב למחצית הזוגות הנשואים מתגרשים, והמגמה עולה משנה לשנה.

2. מגיע לי "הטוב ביותר". למה בעצם? האם אני עצמי "הטובה ביותר"? האם למישהי מאיתנו מגיע הכבוד הזה? קצת צניעות, בנות.

3. קיים מישהו שמתאים לציפיות שלי. איזו אשליה! נסיכים יש רק באגדות. במציאות אנחנו מוקפות בני אדם, שבצד תכונותיהם הנפלאות יש גם פגמים וחולשות.

כל אחת מאיתנו יודעת שביחסים יש "עליות ומורדות", ובכל זאת רווקות רבות אינן מוכנות להתפשר על פחות משלמות. בואו נתבגר, בנות, נשתחרר מהאשליות שאנחנו מושלמות, ונואיל בטובנו להתחבר עם בני זוג לא מושלמים כמונו.

מה נשים רוצות

בימינו, כרבע עד שליש מהנשים אינן מצליחות ליצור מערכת יחסים מחייבת. ונאמר זאת באופן בוטה יותר: קרוב לשליש

מהנשים עלולות להגיע לגיל ארבעים וחמישים ושישים ללא בן זוג, ללא משפחה וללא ילדים.

אם מישהו חושב שהן בוחרות בכך מרצון, בשם החופש והדרור, הריהו מוזמן לצפות במפגש טיפוסי של פנויים ופנויות בכל אחד ממוקדי ההיכרויות. העובדה הבולטת ביותר שתתגלה לעיניו הוא הפער העצום בין מספר הנשים לבין מספר הגברים שמחפשים קשר מחייב.

נשים רוצות שותפות מחייבת ויציבה. הן רוצות בית, משפחה, ילדים. אכן יש גם גברים שרצונותיהם דומים, אבל רבים מהם מעדיפים למצות קודם כל את ההיצע הנשי העשיר סביבם, או פוחדים משינוי הסטטוס, או נרתעים ממערכת זוגית מחייבת, או מתחמקים מאחריות לילדים, או שפיתחו נטיות הומוסקסואליות.

העצמאות והחופש המיני לא הפחיתו, איפוא, מרצונן של הנשים להיות מעורבות במערכת זוגית מחייבת. אשר לגברים, המין החופשי שנשים מאפשרות, ואפילו מציעות להם, מעודד רבים מהם לקחת לעצמם פטור, ומוציא אותם ממעגל המחפשים. וכך, באין מספיק גברים שמגלים רצון ויכולת לקחת אחריות על משפחה, נשים רבות מוותרות בעל כורחן על הורות.

הגיע הזמן להתעורר

אם את רווקה בת שלושים פלוס ואינך רוצה לוותר על חוויית ההורות, את חייבת להימנע מהשגיאות שבגללן את עלולה להחמיץ אותה.

שגיאה מס' 1: את משוכנעת שאם מישהו אוהב אותך באמת, הוא חייב לקבל אותך כמו שאת. מחשבה זו מכשילה את מערכות היחסים שלך, כיוון שהיא מונעת ממך לפתח מיומנות אמיתית של התחברות.

שגיאה מס' 2: את חוזרת ומתחברת עם בן זוג, למרות שעוד בשלב ראשוני של הקשר זיהית בו את הטיפוס שאינו מסוגל להיות שותף בדיאלוג זוגי אמיתי.

שגיאה מס' 3: בכל פעם שבן זוג מעוניין למסד את הקשר איתך, את לא מעוניינת בו.

שגיאה מס' 4: את ממשיכה לטפח ציפיות רומנטיות, וחושבת רק על אהבה מושלמת. משום כך אינך רואה את כל שאר הגוונים הרגשיים שיכולים לחבר גבר לאשה: חיבה, דאגה, שיתוף, חברות, תמיכה הדדית.

כמו רוב הרווקות, חשבת שיש לך המון זמן, ודחית את הכניסה למערכת מחייבת לגיל שבו את מוצאת את עצמך מודאגת ומבולבלת: האם אכיר מישהו בזמן? איך אדע אם הוא רציני? ומה עם ילדים? האם ומתי לפנות אל בנק הזרע?

בנקודה זו כדאי לך לעצור לרגע ולהחליט לוותר על חלומות, כדי להגשים את מה שחשוב לך באמת. בגיל שלושים פלוס צריך לשקול את האפשרות להסתפק בבן זוג שיהיה לך נעים לצדו, ושיהיה מוכן להיות שותף במערכת יחסים ובהורות. ואם תחשבי על כך, יתבררו לך שני דברים: א. אין כאן שום פשרה, יש כאן פשוט התעוררות והתפכחות. ב. זה בדיוק צריך להיות טיבם של יחסים הרמוניים, לאחר שנרגעו התרועות והניצוצות.

שלוש אפשרויות קיימות בפנייך:

1. להמשיך לחפש את האהבה האידיאלית, מתוך הכרה ברורה בכך שבגיל שלושים פלוס המחיר עלול להיות ויתור על ילדים, ואולי בסופו של דבר גם מפח נפש בחיפוש.

2. לוותר על בן זוג בשלב זה, ולבחור באופציה להיות אם חד-הורית. האופציה הזו נכונה רק לאותן נשים שמסוגלות לפרנס את עצמן ואת פרי בטנן, ושיש להן האומץ הדרוש כדי להתמודד לבדן עם כל מה שכרוך בכך.

3. האפשרות הנוספת היא לבחור בן זוג לא מושלם, להביא לעולם ילדים, להשקיע את כל מה שנכון להשקיע בבניית שותפות זוגית, להיות מוכנה לחיות במערכת יחסים לא מושלמת, ולהיות מוכנה גם לפרק את החבילה אם היחסים יעלו על שרטון.

שלב הוויתורים וההחלטות

ומה איתך? אם אמהות איננה כאש בעצמותייך, ותרי עליה בלי רגשות אשמה. אבל אם את מרגישה את האמהות כחלק מהותי בהווייתך, חשוב שתקבלי את הדברים הבאים:

א. הפנימי את הרעיון הבא: את מוותרת על חלומות כדי להתחבר עם מישהו, שמוותר גם הוא על חלומות כדי להתחבר איתך.

ב. זכרי גם שנישואים אינם בהכרח נצחיים: אם תחשבי על בן זוג לא כעל מי שתצטרכי לבלות איתו את שארית חייך, אלא כעל מי שתצטרכי אולי לבלות איתו כמה שנים, יהיה לך הרבה יותר קל להזמין אותו אל חייך.

ג. זנחי את התפיסה לפיה החיים הם חגיגה של ריגושים, היא מתאימה רק לבנות 16. החיים האמיתיים הם בנייה ויצירה של מסגרת משותפת והם התפתחות וצמיחה של כל אחד מהשותפים.

ד. זנחי גם את הרעיון שאהבה מגשרת מעצמה על הניגודים. גישה זו מקורה בחלק הלא בוגר שלך. תפקיד הגישור הוא שלך. זה מחייב אותך להכשיר את עצמך למשימה חשובה זו, בין אם את מתחתנת לכל החיים, ובין אם לכמה שנים בלבד. תני לחלק הבוגר שלך ללמד אותך להשתמש בחוכמתך ליצירת שמחה, לפתור בעיות, להתחבר עם מקורות הנתינה, לקבל את השליליות של עצמך ושל בן זוגך, ולאפשר לבן זוגך לאהוב אותך בדרכו שלו.

לאחר שתקבלי את הרעיונות הללו, תגלי שוויתרת בסך הכל על הילדותיות שלך, על האשליות שלך, ובעיקר על הבדידות שלך. אבל מימשת את זכותך הטבעית להיות אמא, כי זה רצון החיים, וזה רצונך.