מבירה מקומית חדשה ועד היין שהרג את בטהובן

שניים שלושה דברים ניתקו אותי השבוע לחלוטין מהחלק המעשי של עולם היין. העניין הראשון היה שפעת, פשוט כך, וזאת גררה אחריה ספיחים ברורים שלה: אף סתום ושפע כדורים, מהסוג שלא מסתדר בהכרח עם אלכוהול לגווניו וסוגיו. כך או אחרת, שורה תחתונה, אין יין בשבילך, שגיא קופר! מה שכן יש, זו בירה – מביקור של מועדון הבירה הישראלי בגולן לפני כמה שבועות – קצת חדשות מענף האלכוהול ואזוטריה בתחום היין, שמספקת עוד חלק להשלמת הפאזל שנקרא הסיבה למותו של לודביג ואן. נתחיל בצפון, אם ככה.

מצפון תזרום הבירה

נפתלי פינצ'בסקי – אחד מסיטונאי המשקאות הגדולים יותר בארץ, והבעלים של (רשת) הפאבים האיריים הנקראים מרפי'ז – הקים מבשלת בירה ברמת הגולן. חבר אליו יזם אחר, חיים אוחיון, שמוכר הרבה יותר מעולם הספורט: אוחיון הוא הבעלים של קבוצת הכדורסל הפועל גליל עליון. בנוסף על כך הוא עוסק לא מעט, בלשון המעטה, בנדל"ן באזור הגולן. לשניים יש שותף שלישי.

אוחיון יזם והקים את "קסם הגולן" – מרכז מבקרים ולצידו קניון בקצרין. הוא אולי לא מבין בבירה – לפחות כך הוא אומר – אבל פינצ'בסקי מבין, והרבה. לפני שנים הוא הביא לארץ קיטים לייצור בירה ביתית, אבל עשה את זה מוקדם מדי, כנראה, כיון שאז התחביב לא תפס. אחר כך הוא הקים את המרפי'ז בארנה, הרצליה, שהפך להצלחה ומציג שפע של בירות שונות (לא רק איריות), ואת הפאב הנוסף, במודיעין. הפעם, החיבור של אוחיון ונפתלי - נדל"ן ובירה - יצר כר מצוין לברופאב החדש של השניים – מבשלת הגולן.

המבשלה נקנתה בגרמניה כפרוייקט מפתח מחברה גרמנית שמייצרת מבשלות בגודל דומה ולמטרת ברו פאב. תוכנן עבורה מבנה מתאים בבניה קלה ומיוחדת, והציוד הגיע לארץ במהלך מלחמת לבנון השניה, נתקע, כמו כל דבר (חוץ מפעולות בתיקי השקעות מסוימים, רפורמות במס וקנסות), וחיכה לסיומה. אחרי שהסתיימה, חזרו לצקת את הגג למבשלה, החלו להרכיב את הציוד והרימו את העסק. היום היא נמצאת בחלק העליון של המרכז, צורתה עגולה וניתן להגיע אליה גם אחרי הסיור במקום עצמו.

על בישול הבירה אחראי ברו מאסטר גרמני. ברוב הפרוייקטים מהסוג הזה, התפקיד של מקימי המבשלה הוא להעמיד אותה ולהכשיר צוות מקומי. כאן, אומרים פינצ'בסקי ואוחיון, הברומייסטר, ניקולאס, ישאר. נקודה. יש לו כמובן עזרה וסיוע מקומיים, אבל היקה החביב, שכבר היה בארץ בעבר כמתנדב באחד מהקיבוצים, נראה לא רק שמח עם הצעצוע שלו, אלא שהוא גם כאן כדי להמשיך ולפתח את העניין ובשיא הרצינות הראויה. השותפים מתכננים רשת שלמה של מבשלות דומות לזאת – אחת בתל אביב ואחת באילת, לפחות – שגם תספקנה בירה למרכזים קטנים יותר שלהם, באזורים הקרובים למבשלות. הם לא מוכרים בירה מחוץ למבשלה בשלב זה, כך שכאשר יהיו בקבוקים – תצטרכו לעלות לצפון כדי לקנות אותם.

המבשלה מייצרת כרגע שני סוגי בירה מלתת שעורה – בהירה ואדומה – עמק וגולן – ובירה אחת מחיטה. את הבירה מהחיטה לא טעמתי, כיון שכשביקרתי במקום היא עדיין לא היתה מוכנה. שתי הבירות האחרות בהחלט משקפות את מה שהמקום אמור לתת: בירות טריות, ללא פסטור או סינון, מייצור מקומי מגרעינים (ולא מרכז), ובטעמים שיהיו מקובלים על כל השותים והאורחים של המקום. זה החוזק של המקום, בכך שהוא נותן משהו יציב ומוכר, חביב על הכל, וזה גם החסרון, למי שמחפש את האזוטריות והתחכום. בכיוון הזה, הרעיון כאן הוא לספק חוויה, ללמד ולהראות (כיצד מייצרים בירה), לשמש כפאב ומסעדה למבקרים באזור (גם בשבת) ולתושבים המקומיים. העיצוב של המקום קל, לא מתימר להיות "גרמני", "אירי" או אנגלי, אלא מודרני, נח ומהיר. באשר לאוכל, לא ממש זכיתי להתרשם, בגלל עיתוי הביקור שלי.

מבשלת הגולן נמצאת באזור התעשייה קצרין, במרכז "קסם הגולן" שליד יקבי רמת הגולן. היא פתוחה כל ימות השבוע, מ- 11 בבוקר.

פרנו ריקאר בישראל

התאגיד הצרפתי הגדול – שעד לפני לא הרבה זמן היה חברה משפחתית – החליט לרכז את המותגים שלו ולפעול בישראל דרך יבואן ומשווק מקומי יחיד. אחרי הרבה התלבטויות, הפור נפל על חברת כרמי צבי-האחים סגל, חברה בת של טמפו. בין המותגים שבמהלך השנתיים הקרובות יחליפו ידיים אפשר למצוא אייקונים כמו שיבאס, פרנו, פסטיס 51 ורבים אחרים.

החשיבות של המהלך ברמה המקומית היא גבוהה לא רק כלפי המשווקים הנוכחיים של התאגיד – החברה הסקוטית וחברת הכרם, ובמידה שולית יותר - אקרמן – אלא גם כלפי הלקוחות: הסיטונאים והקמעונאים – רשתות השיווק והחנויות - הפאבים והמסעדות וכמובן - כלפינו.

בגלל הקף וחוזק המותגים, האקט הזה מביא לכך שהריכוזיות במשק בתחום עולה. כך, לאט לאט, אנחנו רואים איך נשארים פחות ופחות שחקנים בשוק, ואיך, תיאורטית, נכבלות ידי הקונים. עכשיו צריך יהיה להזהר שבעתיים כדי להבטיח שישארו בשוק מספיק שחקנים קטנים שיבטיחו מבחר הוגן לצרכן. אולי הרפורמה במיסוי האלכוהול תביא להבאתם של עוד מותגי אלכוהול לישראל, אבל בכל מקרה, חייב להיות כאן מנגנון שיבלום כל סיכוי ליצירת מונופול או אפילו דואופול. זה לא יהיה טוב, לא לצרכנים ולא ליבואנים וליצרנים, כמו שכבר הוכח מתעשיית משקאות קרובה, ויעידו הם על כך.

לסיום: מה באמת  הרג את בטהובן

השפעת כנראה משפיעה, ואני בענייני מחלות... בכל אופן, זה שיין זול זאת לא בדיוק ערובה לאיכות זה עניין ידוע, אבל מסתבר שגם לא ערובה לבריאות. כך, לפחות, בימיו של בטהובן. מיסתורין אופף את סיבת מותו של המלחין הדגול, שמאז ומעולם התלונן על בריאותו, והסברות היו שהוא מת משילוב של דלקת ראות, כשלים בכליות ובכבד ועוד. התעלומה תמיד היתה מה גרם לכל זה ומה גרם למותו בפועל; מה היה המסמר האחרון. לא אלאה אתכם בתוצאות הפתולוגיה, אבל מחקרים שנערכו בשנה – שנתיים האחרונות מצביעים על כך שעופרת היתה ככל הנראה הסיבה. עופרת, וחיבתו של לודוויג ואן ליין.

במאה ה- 18, ותחילת ה- 19, היו מוסיפים ליין חומר מתקתק שנקרא עופרת אצטט, על מנת להמתיק אותו. זה היה לא חוקי, אבל הנוהג היה ידוע עוד מימי הרומאים. לאחרונים היה מעין סירופ מתוק שאותו הכינו מתירוש ענבים בתוך כלי עופרת, ובו הם השתמשו להמתקה (דבש היה כנראה הרבה יותר יקר). בכל אופן, הסיבות לחרשותו של בטהובן עדיין לא ידועות, אבל שחמת הכבד היתה לו בסוף ימיו – וזאת נבעה משתיה מופרזת – שלא לדבר על צרות אחרות. אנליזה של תלתל משערו וחלק מגולגלתו של המלחין, שנשארו עד היום, הראו שהיו ריכוזי עופרת גבוהים בגופו. בהעדר אופציה אחרת, העופרת כנראה הגיעה מאותו יין מתוק לא חוקי, שהמלחין, שהשנה מציינים 180 למותו, לגם בהנאה מרובה. איך אומרת האמרה? "החיים קצרים מדי מכדי לשתות יין רע." וזה כנראה תמיד נכון. לחיים!