העולם נפלא, חוץ ממה שלא

דאבוס, ודאבוס לבדה, היא ההגשמה האנושית של מושג הגלובליזציה. כינוסים אחרים ניסו לחקות אותה, להתחרות בה, ללעוג לה - לשווא; דאבוס גברה על כולם. רק כאן בשוויץ, ב"פורום הכלכלי העולמי", בתוך כל הברדק של התרוצצויות בין דיונים לבין פגישות לבין ארוחות (שגם בהן מתקיימים דיונים - חבל לבזבז דקה), ניתן לחוש את הדופק של העולם, את רוחו. איש דאבוס, איש העולם.

החיסכון של סין, האשראי של אמריקה

הסטת מרכז הכובד של הכלכלה מהמעצמות המערביות הישנות למעצמות-שבדרך באסיה - אמר לי פרופ' לארי סאמרס, לשעבר שר האוצר האמריקני ונשיאה של אוניברסיטת הרווארד - היא ללא ספק האירוע הגלובלי החשוב ביותר של המאה ה-21, "זהה בחשיבותו למהפכה התעשייתית של המאה ה-19". הסתכל על הדברים שעל שולחן העבודה שלך, אמר סאמרס - כמה מהם כבר מיוצרים בסין? רובם. סין והודו מהוות כיום 40% מאוכלוסיית העולם - ומייצרות (עדיין) רק 6% עד 10% מתפוקת העולם. בעוד תריסר שנים עשוי חלקן בתוצר העולמי להכפיל את עצמו. ההודים חשים על הסוס: שלא כסין, מדובר במדינה דמוקרטית, מדינה עם מערכת חוקים כלכליים ומסחריים מתפקדת, וגם מדינה שנעשית משנה לשנה צעירה יותר - בשעה שסין מזדקנת, ומזדקנת מהר. שיעורי החיסכון וההשקעה במדינות אלו, במיוחד בסין, פנטסטיים: מחצית מהכנסתה של המשפחה הסינית הממוצעת הולך לחסכון. משפחה אמריקנית ממוצעת לא רק שאינה חוסכת מאומה, היא שוקעת בהתמדה בחובות וממנת את רמת חייה באשראי.

גלובליזציה - כבר לא מילה גסה

לא במקרה נעלמו כליל מרחובותיה של דאבוס המפגינים נגד הגלובליזציה. בסיכום העשור הראשון לחיבור העולם לגוף גלובלי אחד, אפשר כבר למנות את המרוויחים והמפסידים. והמרוויחים הגדולים הם ללא ספק תושבי המדינות העניות, המתפתחות, החלשות. אלה קטפו את רוב היתרונות של הגלובליזציה, שאפשרה לצמוח, להתרחב, לכבוש שווקים, לתת תעסוקה בשכר עולה למאות מיליוני הצעירים המצטרפים לכוח העבודה. רק אל תעצרו לנו את הגלובליזציה, ביקשו-התחננו נשיאים וראשי ממשלות של ברזיל, פקיסטן, וייטנאם, מלזיה ועוד מדינות עולם שלישי שהגיעו לדאבוס. לראשונה הושמעו דברי שבח גם מפי שליחים של תנועות חברתיות, בזכות הגלובליזציה. לא, היא לא גורמת לעוני או מעמיקה את הקיטוב העולמי - היא מצמצמת אותם. חשבתי שאוזניי מטעות אותי כשנשים בריטיות עם להט בעיניים קמו בזו אחר זו והפליגו בשבחיה.