בארץ המרצדס הלוהטת

מי שמכירים היטב את קטאר, מספרים כי כמעט ואין בה פשיעה. עד כדי כך אין, שהאזרחים נוהגים להשאיר את המרצדס דולקת עם מזגן כשהם שמים נפשם בכפם ויוצאים לקנות גלידה בימי הקיץ הלוהטים. ולוהט זה לוהט. אם חשבתם שבישראל חם, חשבו שוב – בימי הקיץ נוטות הטמפרטורות בדוחא, השוכנת על שפת המפרץ הפרסי, להגיע לכ-50 מעלות ו-90 אחוזי לחות. מה הפלא שמים הם מצרך נדיר בקטאר? הדלק, וזאת לא אגדה, זול יותר. ליטר דלק מסוג "סופּר" עולה 0.8 ריאל קטארי, שהם קצת פחות משקל, ואילו בקבוק מים מינרלים של חצי ליטר עולה ריאל אחד.

ברוכים הבאים לאחת המדינות הקטנות ומלאות הניגודים ביותר בעולם הערבי. אפשר להרגיש את זה כבר בעלייה למטוס. חברת התעופה "קטאר איירווייז" נחשבת לאחת המובילות בעולם התעופה ומקור גאוותם של הקטארים. אלא מה, שאולי תצפו לראות מטוס עמוס בערביות וערביות שעושים את דרכם לנסיכות הנפט והגז העשירה. אולם השפה הערבית כמעט ואינה נשמעת במטוס, כשערב רב של נוסעים ממחוזות שונים באסיה שמים פעמיהם לדוחא ובכולם מטפלים דיילים ממוצא אסייתי. לא יעבור זמן רב מדי (טיסה של כשעתיים משכנתנו ירדן) והמטוס נוחת בשדה התעופה הקטן של דוחא הבירה.

נסיעה לילית קצרה בעיר חושפת שורת בניינים ומונומנטים צבעוניים ומוארים. נראה כאילו האמיר של קטאר החליט לתת יד חופשית לכל ארכיטקט בעולם, מה שגרם לעיר להיראות כמו גן משחקים או זירת ניסויים. בכל צומת ניתן להבחין בפסל או אנדרטה מרהיבים ובהם בנייני ממשל, גורדי שחקים, מלונות או סתם בנקים, מוארים לא פחות מכל אתר מרשים אחר בעולם.

מס הכנסה? לא בקטאר

קטאר היא תעלומה. מצד אחד, מדובר כאן במדינה שמקימה תהודה בינלאומית לפחות במו מדינה אירופית ממוצעת, ומנגד מדובר לכל היותר ב"פוליס" – מעין עיר-מדינה בגרסה מודרנית. פרט לכמה מקומות יישוב נידחים, שקיימים בעיקר על הנייר, אתר הפקת גז ונפט ובסיס צבאי אמריקני (מהגדולים במזרח התיכון), דוחא היא קטאר, וזה הכל. ומדובר בעיר לא גדולה מדי. גם הפן הדמוגרפי לא מקל על העניין – מבין 890 אלף נפש באמירות, רק כ-160 אלף הם אזרחי קטאר. כל היתר הם שורה ארוכה של עובדים זרים שהלכה למעשה מקיימים את קטאר – החל מהצעת המיטות בחדרי המלון ועד לעבודה במשרדי הממשלה השונים; החל ממכירה בחנויות ובשווקים ועד לשירות כחיילים פשוטים בצבא ובמשטרה (הקטארים ישמשו רק כקצינים) ואפילו בעיתונות. אין מה לעשות, אין מספיק אנשים כדי למלא את כל התפקידים החיוניים למדינה מתפקדת.

גן עדן לארכיטקטים. שני בנייני זיג-זג המוקמים בדוחא

עוד ניגוד מעניין בקטאר הם ערכי התרבות. מצד אחד נראה שהאמירות אימצה את כל כללי התרבות המערבית. תוכלו למצוא בקניון החדיש שנפתח לא מכבר במרכז העיר, "סיטי סנטר" שמו, את המילה האחרונה במותגים בינלאומיים, לצד כל מסעדות המזון המהיר המוכרות לכם – ננדוס, בורגר-קינג, מקדונלד'ס, פיצה-האט, פפסי ומה לא. בקטאר ישנם שלושה בתי קולנוע המציגים סרטים אמריקניים, אלכוהול במטוסים, במלונות ובמועדון לדיפלומטיים, תיאטרון בריטי, מלונות פאר מהעולם ואפילו מספרים שהזנות קיימת, למי שמעוניין – גם אם היא לא גלויה לעין.

מונומט בכל צומת. כיכר בדוחא

ובכלל, לא צריך לדעת ערבית כדי להסתדר בקטאר. מרבית האנשים עימם התייר בא במגע הם ממילא עובדים זרים המדברים אנגלית במבטא הודי/פקיסטני/אסייתי כזה או אחר, לכן התמקחות בערבית לא ממש יעילה במרבית המקרים. ובנוסף לכך, אוי לבושה, מספרים שגם הערבית של ילדי האמירים הולכת ונפגעת. זהו המחיר של לימודים בשפה האנגלית בבתי הספר, מטפלת צמודה לכל אחד (זרה כמובן, האם הרי לא מבזבזת את זמנה בחינוך הילדים) וחופשות ארוכות בחו"ל.

אולם לצד כל זאת עדיין ניתן לראות בבירור את סממני התרבות המוסלמיים. בקניון הנוצץ שלט ברור מעיד היכן נמצא חדר התפילה. המטוס של חברת התעופה המקומית יפתח את סרט ההסברה של הבטיחות בפסוק מהקוראן ולכל אורך הטיסה יציין את מיקומה המשתנה של מכה לידיעת המתפללים. אפילו ברשת "אל-ג'זירה", השוכנת בדוחא, מצוי שלט המציין את מיקומו של חדר התפילה. נשים רבות הולכות עם רעלה וגברים עם ה"עבאיה" – הגלימה המסורתית והכאפיה הלבנה. גם סרטים זרים עוברים צנזורה מוקפדת ומוצאים מהם קטעי מין ואלימות. "סרט של שרון סטון יימשך כאן עשר דקות", אומר בצחוק גורם מערבי.

קו רקיע של גורדי שחקים. חוף הים בדוחא 

גבירותיי ורבותיי: מהפך!

אחת מנקודות הציון בהיסטוריה הקצרה של קטאר, מאז הכריזה על עצמאות ב-1971 עם יציאת הבריטים ממנה, היא שנת 1995 – בה ביצע האמיר הנוכחי, השייח' חמד בן חליפה אל-ת'אני, הפיכה לבנה והדיח את אביו, השייח' חליפה, בשעה שזה שהה בחופשה בשוויץ. מאז תפס את השלטון החל האמיר לבצע מהפכה בקטאר ונראה כי ככל שנוקף הזמן המוטיבציה שלו רק גדלה. גורמים המכירים את קטאר מספרים כי לפני קצת יותר מעשור, כשכוננה קטאר יחסים דיפלומטיים עם ישראל, לא היה בדוחא כמעט כלום. "בקושי סופר-מרקט, שלא לדבר על דברים אחרים. גורדי שחקים בוודאי לא היו כאן".

תנופת הבניה נמשכת. גורדי השחקים בעיר 

ותיאבונו של האמיר אינו נעצר רק בנדל"ן. האמיר, ואשתו השניה, השייח'ה מוזה (שהיא היחידה מבין שלוש נשותיו של האמיר שמופיעה בפומבי) שוקדים בשנים האחרונות על הקמת קריה אקדמית בה כל מדינה מערבית תוכל להתקנא. האמיר ואשתו הציבו את החינוך בראש סדר העדיפויות הלאומי והתוצאה – חמש אוניברסיטאות מובילות מארה"ב כבר מלמדות את תכנית הלימודים המלאה והמוכרת שלהם בדוחא, ואוניברסיטאות נוספות כבר נמצאות על הכוונת הקטארית.

בקריית החינוך סיפרו למשנה לראש הממשלה, שמעון פרס, על תכניתם להקים קריה למחקר ופיתוח טכנולוגי וכן בית חולים אוניברסיטאי בפיקוחה של אוניברסיטת "קורנל" בעלות של כשמונה מיליארד דולרים (!). "יהיו מספיק אנשים כדי לאייש את המיטות בבית החולים הזה?", שאל פרס בחיוך, למרות שהתרשם מאד מהשאיפות. "אין ספק, קטאר עברה פיתוח עצום מאז הביקור האחרון שלי כאן ואמרתי זאת לאמיר", הוא הודה. ממבט חטוף בשלדי הבניה אדירי המימדים המוקמים בכל פינה לאיש אין ספק – המהפכה רק בראשיתה.