היבטים סביבתיים של מלחמת לבנון השנייה

מלחמת לבנון השנייה גבתה בקיץ 2006 מחיר סביבתי כבד: במשך חודש וחצי נמצא חבל ארץ שלם, מקו חיפה-בית-שאן צפונה, ובכלל זה הגליל התחתון, הגליל העליון, כל דרום לבנון, בואכה ביירות ובקעת הלבנון - תחת הפגזות והרעשה ארטילרית, הפצצות מן האוויר ונפילת קטיושות וטילים בעלי טווח בינוני. השטח הפגוע בישראל התקרב ל-4,000 קמ"ר, שהם קרוב לחמישית משטח המדינה, ובלבנון מדובר היה אף בשטח רחב יותר.

מאות אלפי משפחות, משני עברי הגבול, נעקרו מבתיהן: מקצתן לפרקי זמן של ימים, שבועות ואף חודשים, ומקצתן – שבתיהן נהרסו כליל ונאלצו למצוא דיור חלופי עד אשר ייבנו בתיהן מחדש, וזה כבר עניין לשנה, שנתיים ואולי אף יותר. אלפי חיות מחמד ננטשו: רובן ברחובות, חלקן נשארו בהסגר בבתים נעולים וסבלו חרפת רעב, צמא וחוסר טיפול. לפי אומדן אנשי המקצוע, טופלו על-ידי גורמי רווחה ומתנדבים כ-8,000 כלבים מתוך 80,000 הכלבים בצפון הארץ.

בישראל לבדה נשרפו במהלך המלחמה כ-40 אלף דונם של יער, חורש טבעי ובתה ב-50 שרפות: 5,500 דונם ברמת הגולן; 9,000 דונם בגליל העליון, בכלל זה 1,200 דונם יער טבעי בשמורת הר מירון, המהווים  15% משטח היער בשמורה זו; ביערות נטע אדם שבטיפולה של הקק"ל פרצו 400 שרפות, שכילו 12,000 דונם. הפגיעה החמורה ביותר היא ביערות רכס נפתלי, שם נשרפו כליל 7,000 דונם, המהווים 70% מכלל היערות בגוש. דוגמה נוספת הן השרפות שפרצו ביער בירייה הסמוך לצפת, ושרפו 2,000 דונם יער נטע אדם. כמו כן נשרפו שטחי בתה. בסך-הכל מסתכם השטח הפגוע ב-40 אלף דונם.

גם בישראל, אך בעיקר בלבנון, נהרסו ונפגעו קשה תשתיות דרכים, כבישים, תקשורת, הספקת מים וביוב ותחנת כוח. כבר בתחילת המלחמה פגע חיל האוויר הישראלי בתחנת הכוח ג'ייה, הנמצאת כ-30 ק"מ מדרום לביירות, וגרם לשפיכת כמות גדולה מאוד של מזוט לים. מומחי ארגון האו"ם לאיכות הסביבה, UNEP, ואקולוגים לבנונים, נעזרו במומחים שנשלחו לסייע מטעם הקהילה האירופית. על פי תצלומי לוויין ותצלומי אוויר ממסוקים וממטוסים, נמדד כתם השמן ונקבע שאורכו 150 ק"מ, כשהוא מגיע עד לחופי טריפולי וסוריה בצפון. בצטטו מומחי סביבה לבנונים, מתאר זאת האו"ם כאסון הסביבתי החמור ביותר שפגע אי-פעם בלבנון. כתם השמן פגע גם בעיר ביבלוס, הלא היא גבל המקראית, שאונסקו הכיר בה כאתר מורשת עולמי. אמירה זו יש לבחון בזהירות הראויה, שכן מדיווחי הקהילה האירופית, שהקדישה לאיתור ולניטור כתם השמן סכום נכבד של 50 מיליון יורו, אנו למדים שב-4 בספטמבר כבר נוקו וטופלו מרבית פגעי השמן בעזרת מומחים צרפתים ופינים.

אתרי מורשת עולמיים נפגעו

שני אתרי מורשת עולמיים שנפגעו מהפצצות בלבנון הם החלק העתיק של העיר צור – שם ספגו פגיעות כמה אתרים מהתקופה הרומית, ובכלל זה פרסקו בקרבת מרכז האתר. בבעל בק נפגע מקדש בכחוס אל היין, ובמבני המקדש נתגלו סדקים; אך תידרשנה בדיקות נוספות כדי לוודא שאכן הסדקים התרחבו בעקבות המלחמה.

חמור מכל, היו פגיעות פיזיות קשות ואנושות באלפי בני-אדם, מהם למעלה מ-1,000 הרוגים וכ-5,000 פצועים בשתי המדינות. אלפי משפחות תמשכנה לשאת את טראומת האובדן למשך כל ימי חייהן, ובכלל זה משפחות שכמעט נמחקו כליל. אלפי משפחות נוספות, משני עברי הגבול, תמשכנה לתמוך בבני משפחה הסובלים מצלקות, מפציעות קשות, מקטיעות איברים, מכוויות ומשאר נכויות שאינן בנות מחיקה.

כאן המקום לעבור ולסקור את הנזק לתשתיות האורבניות: להערכת משרד הבינוי והשיכון, נפגעו במלחמה 12,000 מבנים, מתוכם 400 מבני ציבור. 2,000 דירות ובתים נהרסו כליל, ויתרם נפגעו במידה כזו או אחרת. חלקם הוכרזו כמבנים מסוכנים שאינם ראויים עוד למגורים (או לכל תפקוד אחר) ואחת דינם – להיהרס ולהיבנות מחדש. המשרד לאיכות הסביבה מעריך את כמויות פסולת הבניין שתצטרך להיות מפונית מהמבנים הללו בלפחות 50 טון לדירת 100 מ"ר בממוצע, ובסך-הכל 100,000 טון פסולת בניין, שרק טיפול נאות ימנע את הפיכתה למפגע סביבתי נוסף על כל שאר אימי המלחמה; יש מומחים הטוענים למספרים גבוהים בהרבה, המגיעים אפילו עד 700,000 טון. בין השאר נפגעו במלחמה גם 25 מבנים חקלאיים, תעשייתיים ומבני מגורים בעלי גגות מלוחות אסבסט צמנט בשטח גג כולל של 20,000 מ"ר. אלה דורשים טיפול מקצועי ייחודי, ולא – קיימת סכנה בריאותית ממשית למטפלים בשיקומם.

בשל ההפצצות האוויריות על רובע אל דחייה שבפרבריה הדרומיים של ביירות, לא יהיה, כפי הנראה, מנוס מהריסת חלקים ניכרים ממנו ובינוים מחדש, בכלים של תכנון אורבני חדיש ומתקדם. זוהי בהחלט הזדמנות להאיר את עיניה של ממשלת ביירות לבנות רובע זה בחשיבה מתקדמת של בנייה ירוקה. כבר בשלב הריסת שרידי המבנים שנותרו עדיין על תלם יש למחזר את חומרי הבנייה תוך ריסוק גושי הבטון, שליפת הברזל, וגריסת השאר כדי שישמש כאגרגט וחומר בנייה לשכונות המשוקמות.

גם בישראל יש לנקוט גישה זהה במדיניות השיקום. יישובים שנפגעו באופן קשה, הן במספר המבנים הפגועים והן במידת הפגיעה – קריית שמונה, נהריה וצפת - ראוי שתנוצל הזדמנות חד-פעמית ובלתי חוזרת זו, ויבוצע בהן שיקום פיזי-אורבני ראוי, שבהזדמנות זו יקנה להן גם צביון ידידותי לסביבה.

גם בעלי חיים ספגו פגיעה קשה

מסתבר שבמלחמה לא רק יצורי אנוש הם חסרי ישע, אלא גם בעלי-חיים, ובעיקר חיות מחמד: כלבים, חתולים, אוגרים, ציפורי שיר, דגים וכו'. כתוצאה מעליית רמת החיים, גם בעיירות הפיתוח וביישובי הפריפריה התרחבה התופעה של החזקת חיות המחמד. כל בעל-חיים המוחזק בידי האדם, לשם הנאת המגדל והמחזיק, כדי לשמש לו חברה, לליטוף או לכל מטרה או צורך אחרים, נמצא למעשה בתנאי שבי, תוך תלות בהספקת מזונו וצרכיו החיוניים. כמדומה זו המלחמה הראשונה שבה התרחשה בישראל נטישה המונית של חיות מחמד, שמשפחות השאירו מאחורי סורג ובריח או פשוט שחררו לרחוב באין יד מאכילה ומטפלת, ועקרו לאזורים מוגנים מפני טילים וקטיושות. כאן נכנסו לתמונה עמותות עזרה וסיוע, ובעיקר "תנו לחיות לחיות" לצד אזרחים טובי לב ולעתים אף אנשי מחלקות התברואה והווטרינריה ברשויות המקומיות, וסיפקו מזון ומקלט ליצורים חסרי הישע – עד ייתמו קולות רעם התותחים וההפגזות.

לא שפר גורלם של עדרי הבקר ברפתות, העופות בלולים, הכבשים, העזים והבקר במכלאות, ושאר בעלי-החיים בקיבוצים, במושבים ובכפרים הערביים והבדואיים. היו בהם שנפגעו במישרין מפגיעת קטיושות או טילים, והיו שנפגעו בעקיפין משרפות הענק שהתלקחו בעקבות הנפילות: מאש ישירה או משאיפת עשן ומהחום העצום שנפלט ממוקדי השרפה. לעתים לא היה מנוס מקטילת בעלי-החיים הפגועים ומהשמדתם – כדי למנוע מהם סבל מיותר וגסיסה אטית.

לכאורה, התמזל מזלן של חיות הבר, החופשיות להסתובב בחיק הטבע כאוות נפשן – בשטחי הבתה, בחורשות וביערות. אך לא היא: אלפי הנפילות גרמו לשרפות ענק בשמורות הטבע, ובמיוחד בשמורת הר מירון ובשמורת החולה – שבאחריות רשות הטבע והגנים; כמו גם בגנים לאומיים ובחורשות וביערות נטע אדם, שרובם באחריותה ובטיפולה של הקרן הקיימת לישראל. אנשי רשות הטבע והגנים ועובדי הקרן הקיימת לישראל חירפו נפשם כדי לחסום את מאות השרפות, לעתים בגופם-הם בעזרת מרסס גב המכיל 16 ליטר מים. לכבוד הוא לנו כאן להזכיר את פעולתם האמיצה.

קשות מכל היו שרפות היער והחורש. טרם שכחנו את אימי שרפות הענק בשנות התשעים של המאה שעברה בפארק הכרמל ובשער הגיא: עצי המחט (ובמיוחד האורן הארץ-ישראלי) מתלקחים במהירות, והשמן האתרי המצוי בהם מלבה את האש ומגביה להבותיה. העובדה שחלק מהשרפות פרצו במדרונות תלולים בלב חורש טבעי סבוך נעדר דרכי גישה, שלא לדבר על פסי אש המצויים בחורש נטע אדם – כחלק בסיסי של שלב תכנון הייעור – הקשתה על הכבאים את הגישה בשלבים הראשונים של השרפה, וגרמה להתלקחויות ענק שלוו בלהבות גבוהות, בענני עשן ובטמפרטורה של מאות מעלות צלזיוס.

טמפרטורת האוויר החמה בימי יולי ואוגוסט, והשטחים הגדולים שבהם התרחשו השרפות, גרמו לשרפות בעוצמה גבוהה במיוחד. מתברר שהנזק הנגרם לטבע גדל ביחס לגודלו של השטח הנשרף, שכן השיקום העצמי אטי, ואין מאגר קרוב של אורגניזמים למילוי החסר.

הפגיעה באורגניזמים היא בקשת רחבה ביותר של יצורים חיים: צמחים שנפגעים ישירות מהאש, חסרי-חוליות, חזזיות, שבלולים, זוחלים, עופות – במיוחד קשה הפגיעה בגוזלים ובאפרוחים רכים, שאינם יכולים לעוף בכוחות עצמם ולנוס מהלהבות. נפגעו גם מאורות יונקים, עופרים צעירים ולעתים אף יונקים בוגרים, כגון חזירי בר. הפגיעה היא מערכתית וקשה, וכוללת את כל שרשרת המזון.

פגיעה גם בצומח

הפגיעה בצומח, בטווח הקצר כמו בטווח הארוך, היא הקשה ביותר והבולטת במיוחד לעין: החורש השרוף ישתקם לאטו, ועד לשיקומו יוחלף בסבך צפוף של צומח עשבוני. למותר לציין כי שיווי המשקל האקולוגי הקודם, שהופר קשות על-ידי השרפה, לא יחזור להיות כשהיה, אלא יהיה שינוי בהרכב חברות הצומח, כאשר הקידה השעירה, הסירה הקוצנית ומיני הלוטם ישתלטו על הנוף, על חשבון צמחייה עשירה במינים. בשטחים השרופים קיים חשש כבד להשתלטות מינים פולשים אגרסיביים במיוחד, כגון השיטה הכחלחלה.

ביערות הפארק, שבהם העצים מרוחקים זה מזה, גרמו השרפות לפגיעה חלקית בצומח, ובעיקר בנבטים. בבתות העשבוניות הפגיעה היתה פחותה. לעומת זאת נגרמו נזקים ניכרים בשל דרכים שנפרצו כדי לאפשר מעבר לכבאיות. דרכים כאלה נפרצו בעיקר במורדות המזרחיים התלולים של שמורת הר מירון, וכן בשמורת החולה. בחורף הקרוב יתרחש במקומות אלה סחף קרקע בעקבות הגשמים הראשונים. רק לאחר שהשטחים שנחשפו יכוסו במעטה עשבוני, לקראת סוף החורף ובאביב – תתייצב שוב הקרקע.

אקולוגים ומדעני רשות הטבע והגנים עוקבים בדאגה אחר כל התרחשות בשטחים השרופים, כאשר מדיניות השיקום היא להימנע, ככל האפשר, מהתערבות פעילה: למעט פינוי חלקי של עצים שרופים, במיוחד בקרבת דרכים – המיועדות לשמש כדרכי חיץ למניעת שרפות יער בעתיד - אין תכניות לנטוע נטיעה מכוונת, אלא לתת ליער להתחדש בעצמו, ובינתיים – למנוע כניסת עדרים עד שהשטח יתכסה במעטה עשבוני.

אין לנו ידיעות על כך, אך ניתן להניח שהפגיעה הסביבתית ביערות ובשמורות הטבע של דרום לבנון, כתוצאה מנפילת פגזים ומהפצצות מהאוויר, דומות למדי למה שאירע בגליל ההררי.

לסיכום: המלחמה היתה אירוע טראומטי לא רק לבני-האדם, אלא גם לבעלי-החיים, וכמובן - לצומח. תהליכי השיקום יימשכו פרקי זמן שונים, ובהם כאלה שיתרחשו רק בעוד דור או שניים. תהליכים אטיים אלה יביאו בהכרח סדר חדש לאזור, שיהיה, כמעט תמיד, שונה משיווי המשקל שקדם למלחמה.

דניאל מורגנשטרן הוא יועץ כלכלי וסביבתי ומתכנן אורבני.