בוחשים ברחם הלאומי
הגידול בילודה טוב לביטחון ולמשק - או מעיק על החברה? ואולי דמוגרפים ופוליטיקאים יעזבו את הרחם לנפשו? דיון על מצוות "פרו ורבו" בארץ מוקפת אויבים
| יורם אטינגר |  | איריס מזרחי | | | | |
יורם אטינגר
הטענה שצמצום שיעור הפריון היהודי בישראל (2.7 ילדים לאישה) חיוני לשדרוג כלכלי, מהווה מהדורה כלכלית של "תסמונת דן חלוץ" שהתרסקה בלבנון: צבא קטן ומתוחכם, הנשען על חיל-אוויר ופצצות חכמות, ומצמצם את תפקיד כוחות השדה עתירי כוח-האדם, נידון לכישלון. הטענה מהווה תסמין לתפישה כלכלית קצרת-טווח, המאיימת על צמיחה ארוכת-טווח.
יציבה וארוכת-טווח מחייבת את הרחבת בסיס הצריכה הפנימית (ולא רק ייצוא התלוי בגורמי חוץ), לצד הרחבה מסיבית של מספר העסקים הקטנים וחיזוק התעשייה המסורתית (ולא רק היי-טק). שדרוג ישראל מ"מיני-עמק הסיליקון" ל"מקסי -עמק הסיליקון" - הגדול עשרת מונים מהיקף ההיי-טק הישראלי הנוכחי - מחייב אף הוא הגדלה של מאגר כוח-האדם. ומה עם המאגר הדרוש למערכות הצבא במזרח התיכון עתיר הסכסוכים, הטרור והפרות ההסכמים? ומה לגבי החינוך, הרווחה וביטחון פנים? מה היה גורלה הדמוגרפי, הביטחוני, הטכנולוגי, הכלכלי והרפואי של המדינה, ללא מיליון העולים מברית-המועצות לשעבר?
חזור למעלהאת זה מבינות מדינות מערב וצפון אירופה, שהשיגו שיעור גבוה של תוצר לאומי גולמי לנפש עקב שיעור נמוך של פריון (1.7 ילדים לאישה). אבל, הן הגיעו למסקנה שהמשך המגמה הנוכחית יהפוך אותן במהרה לחברה מזדקנת, שאינה יכולה לספק כוח-אדם צעיר לתחזוק הצמיחה, ותלויה יותר ויותר בכוח עבודה זר, המאיים על תרבותן. הן מבינות שהמשך הצמיחה הכלכלית מחייב את חידוש מאגר כוח האדם המקומי, שהוא פועל יוצא של הגדלת שיעור הפריון. לכן, הן מעודדות ילודה. הן מנסות להיחלץ ממלכודת הפריון הנמוך, העלולה להפוך אותן ל"רולס רויס" מהודרת המגיעה לסוף דרכה, מכיוון שהבנזין הולך ואוזל ואין תחנה באופק.
כוח-האדם הוא הבנזין של חברה מתקדמת, בעלת מסורת ערכית ותשתית חינוכית ומדעית-טכנולוגית. את זה יודעים המשקיעים הזרים, הרואים בישראל יעד לוהט להשקעות ארוכות-טווח (שני רק לארצות-הברית). הם יודעים ששיעור הפריון היהודי בישראל הוא הגבוה בעולם המתועש, וכי מאז 1995 חל גידול מרשים של 35% במספר הלידות השנתיות היהודיות. המומנטום הדמוגרפי היהודי הוא ערובה להמשך הצמיחה הכלכלית, ולמעבר הדרגתי של המדינה מ"מיצובישי" ל"רולס רויס".
כוח-האדם הוא משאב הצמיחה החשוב ביותר - כמותית ואיכותית - העומד לרשות ממשלה המשכילה לממש פוטנציאל זה. צמיחה
דברי המיליונר
בני לנדא: לצמצם ילודה
תני גולדשטיין
איש ההיי-טק קרא "לקחת אחריות" ולנקוט צעדים להורדת שיעור הילודה בישראל. הסביר כי הילודה המוגברת הפכה לנטל על הכלכלה: "אנחנו צועדים במהירות לקראת עולם שלישי"
גם שיעור הפריון הגבוה במיוחד של הסקטור החרדי מהווה משאב צמיחה חשוב, המשתלב בהדרגה בתעשיות היי-טק אזרחיות וביטחוניות בפרט ובכלכלה בכלל, כפי שקורה באופן מרשים הרבה יותר בארצות-הברית. את התרומה הפוטנציאלית של הסקטור החרדי לכלכלה אפשר להעריך לאור הביצועים של ענק טכנולוגיות התקשורת IDT, המעסיק אלפי חרדים ושירותי מיקור-חוץ ביישובים קריית ספר ובית"ר עילית, המתחרים בהצלחה בהודו. וזוהי רק ההתחלה. חלק גדול מאנשי ההיי-טק וזוכי פרס נובל היהודים הם צאצאי משפחות חרדיות, המהווים עדות חיה לפוטנציאל הכלכלי הטמון במורשת הערכית והחינוכית של סקטור זה - אם רק תשכיל הממשלה לרתום אותו למאמץ הכולל. העלייה מברית-המועצות הביאה לזינוק הקודם של תעשיות ההיי-טק בישראל; הזינוק הבא יבוא מהסקטור החרדי. למצוות "פרו ורבו", על כל פנים, יש היגיון כלכלי - ולא רק מוסרי.
הכותב הוא חוקר דמוגרפיה ומומחה לענייני המזה"ת וארה"ב. הדברים נכתבו בשיתוף החוקרים: בנט צימרמן, ד"ר מייק וויז וד"ר רוברטה סייד
איריס מזרחי
האמת, כשקראתי את הניתוח החד והקר של יורם אטינגר, הרגשתי כאילו אני שוכבת ברגליים מפושקות על כיסא הגניקולוג כשהרחם שלי עובר אבחון רציני.
חזור למעלהלאורך אלפי שנים דנו בסוגיית הרחם ותפקידו וקבעו לנשים את אורח חייהן על פי צורך השעה והפנטזיה. כאן אצלנו זה התחיל עם בן-גוריון, שעודד ילודה למען חיזוקה של מדינת היהודים. הוא חילק מתנות לנשים שהביאו שמונה, תשעה או עשרה ילדים, ולפעמים היה אפילו מכבד אותן בביקור, כשכל לידה הייתה מעלה את הכבוד הגדול שנפל בחלקה של היולדת. היינו ארץ קטנה ומוקפת אויבים, והיולדות היו חלק ממערך ההגנה.
מאז בן-גוריון, מדי כמה שנים קמים עלינו הנשים ומגייסים אותנו. פעם זה בעד עידוד הילודה, כי אנחנו ארץ קטנה מלאה בערבים וצריך לאזן מהר כי אם לא אז... הלך עלינו; פעם המגמה היא נגד עידוד הילודה, כי יותר מדי ילדים עניים מפריעים לצמיחה הכלכלית, וגרוע מכך - הם יהיו אלה שיגרמו להתרסקות המשק, עיין ערך ביבי נתניהו ומלחמתו בעניים ובחד-הוריות, שיפסיקו כבר להביא ילדים לעולם ולחיות על קצבאות (ובטח עוד כולם זוכרים איך באבחת סכין, שמש כמו בהפלה, קיצצו את הקצבאות, רק כדי שהרחם יפסיק לייצר ילדים).
והנה פתאום, בלי כל אזהרה מוקדמת, מעודדים שוב אמהות חילוניות להביא יותר ילדים לעולם, כדי למנוע מצב של מדינת הלכה ולאזן את המצב עם העולם החרדי, שלא רק מעודד נשים ללדת - אלא שזהו חלק מסט המצוות אליו אלו מחויבות. פרו ורבו ומלאו את הארץ. כמובן, ישנה גם האשה עם הרחם בשירות האידיאולוגיה, כפי שממחיש היטב החיקוי המוצלח של המתנחלת בתוכנית "ארץ נהדרת" - לעולם היא בהריון, ולא סתם הריון כי היא אוהבת ילדים, אלא הריון אידיאולוגי, שיביא את המשיח ויציל את המדינה.
עכשיו מדברים איתנו במגמות כלכליות, ועל חשיבותו של כוח-האדם לצמיחה הכלכלית. ונותנים גם רמז עבה שיאללה בנות, לעשות ילדים שוב - כי פתאום הבנו שזה דווקא טוב למדינה, ולא משנה איזה ילדים תביאו הפעם - חרדים, ערבים, חילונים או עולים - היום הכל הולך. אז קדימה, להתחיל לייצר.
וכך נמצא הרחם תמיד על סדר היום הציבורי, ולא משנה כמה משוחררות נחשוב שאנחנו - לעד יהיה שם מישהו, שכבר ינסה לגייס אותנו לקידום מטרותיו האישיות.
אז רבותיי המלומדים, שאת העיקר לא למדתם, נא הקשיבו היטב: תחסכו מהרחם שלי את כל הרעיונות היפים ותנו לי להחליט אם להביא לעולם ילד אחד או שבעה ילדים. תנו לי להחליט אם בא לי לנסוע ב"רולס רויס" או "סוסיתא". צאו לי מהרחם, אין לכם שום זכות לקטרג או לסנגר עליו, לעודד ילודה או לא לעודד ילודה. יש לכם חובה אחת ויחידה: לבנות לילד שאבחר ללדת מדינה מתוקנת, נאורה, דמוקרטית ושוויונית, עם ערבות הדדית. אנא, אל תתייחסו לילדים שטרם נולדו כ"גורמים חיוביים לצמיחה כלכלית" או כ"מערך הגנה אנושי נגד הטרור וציר הרשע". כל אשה באשר היא אשה, הינה עולם ומלואו. תחליט כל אחת את ההחלטות המתאימות לה. זוהי המשמעות האמיתית של הפמיניזם - הזכות לבחור בעצמנו, מבלי שיגייסו את הרחם שלנו.
הכותבת היא עיתונאית ופמיניסטית
לפנייה לכתב/ת 
ילדים זה שמחה
צילום: ויז'ואל/פוטוס
מומלצים
